תקציר: ספרו הראשון של אמנון יוגד, שׁוֹמְרֵי סַף הַתְּהוֹם, ראה אור בשנת 2020 בהוצאת אופיר ביכורים. יוגד הוא אמן יוצא דופן בנוף שלנו. הוא מעיד על עצמו שפרסם, עד כה, 340 ספרי שירה, פרוזה, מחזות ועוד. "המבקרים אומרים שחסר בסיפוריי גפרור… לשרוף אותם" הוא מספר על יצירותיו, בהומור… בימים אלה יוצא לאור ספרו השני!
[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]
עודכן ב- 24 בינואר 2023
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ספרו של אמנון יוגד (ראו תמונה למטה משמאל), שׁוֹמְרֵי סַף הַתְּהוֹם, ראה אור בשנת 2020 בהוצאת אופיר ביכורים (ראו תמונת כריכה למטה). הספר כתוב כפואמה, ועוסק בשיח אודות שחיתות, ציונות וישראליות ב- 35 השנה האחרונות; אבל כפי שתיווכחו מיד, מצויות בו גם הרבה זוויות ראיה אחרות.
יוגד הוא אמן יוצא דופן בנוף שלנו. הוא מעיד על עצמו שפרסם, עד כה, 340 ספרי שירה, פרוזה, מחזות ועוד. "המבקרים אומרים שחסר בסיפוריי גפרור... לשרוף אותם" הוא מספר על יצירותיו, בהומור.
הסופרת רותי אלאל, תיארה אותו במילים אלו:
"אמנון מתנה אהבים עם השפה העברית, מפתה אותה למילים חדשות, מתעלל ומקדש, מכניע ומענג בו זמנית. ואגב כך, ממציא אותה מחדש. התחדשות השפה אינה עניין לאנשי האקדמיה ללשון העברית ולספרות בלבד. אבולוציה של שפה מֵעבר לביטויי סלנג פופולרים צומחת מהעם, וספרו של יוגד מהווה דוגמה מרהיבה לכך.
אין נושא שבו הוא לא נוגע. כאב, הנאה, אכזבה, ריגוש וחושניות משולבים זה בזה כנחשי פיתון מאוהבים. ואנו קוראים, נפעמים, נעצבים, מתחייכים, מתאהבים. הינה קם לנו שוב משורר, המחדש ומחיה את השפה העברית."
מסקרן. נכון? הצגתי את הספר לאנשים. היו שאהבו. היו שמאוד לא. אבל אף אחד לא נשאר אדיש. אז כמנהגי, אביא קטע מן הספר. שפטו בעצמכם לאיזו קבוצה אתם שייכים:
זָבָה נוֹטֶפֶת / אמנון יוגד
שִׁירַת אָדָם וְחַוָּה, לוּ הוּשְׁרָה מִפִּי עַלְמָה וְעֶלֶם
תַּרְגּוּם שָׁחוּחַ, גִּילּוּי לֹא נָאוֹת. טַלִּית הַכּוֹכָבִים מְעַטֶּרֶת נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ בִּפְנִינִים שֶׁל אוֹר, עֶדְנָה וְשֶׁקֶט. כָּעֵת רוֹךְ, מַגָּע וּנְשִׁימָה נוֹשֶׁמֶת פְּנִימָה וְעָמוֹק. מַפְנִים אוֹשְׁרֵךְ, מִשְׁתָּאֶה נוֹכָח הַדְּבָרִים, מִשְׁתַּוֶּה לְנַפְשֵׁךְ הַנִּמְסֶכֶת.
[בתמונה משמאל: אמנון יוגד. המקור: אמנון יוגד]
מְפָרֶשֶׁת הֶגֵּדִים לְרוּחַ הַחוֹדֶשׁ, נִפְרֶשֶׂת יַחַד בְּמַתַּת הַשִּׁיר. פְּרוּשָׂה לִמְנוּחָה בְּשַׁחֲרִית הַלֵּב. יוֹנֵק מִמֵּךְ מֶתֶק הָעוֹנֶג הַנִּיגָּר, כָּךְ הָעַלְמָה הַמִּשְׁתָּנָה וְהָעֶלֶם הַלּוֹטֵף וְהַגּוֹהֵר בְּרָצוֹן עַל מִילּוֹתֶיהָ. לוֹגֵם מִנֶּתֶז הַמִּילִּים וּמְעַסֶּה רַקּוֹתֶיהָ בְּשִׁירָיו. מִתְמַסֶּרֶת לְמַגַּע הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב
שֶׁמֵּבִיא בְּשִׂיחוֹ. אוֹהֵב רַכּוּתָהּ, צַחוּתָהּ וְחִיבָּתָהּ. חֲרוּזָיו הַמַּעֲתִירִים מַהוּת לִהְיוֹתָהּ רַכָּה מַנְעִימִים בָּהּ, מִכָּאן חִיבָּתָהּ. נוֹגֵעַ בְּעוֹמְקָהּ מִמֶּרְחַק מִילִּים, רַק בְּמִילָּה וּבְעוֹד מִילָּה.
בִּשְׂדוֹתֶיהָ מָצָא נִשְׁמָתָהּ מְלַקֶּקֶת טַל נִיטָּל מֵהִתְמַסְרוּתָהּ וְעוֹנְגָּהּ. נוֹשֶׁמֶת לְעוֹמְקָהּ וּמַגִּישָׁה עַצְמָהּ לְמוּלוֹ, לְמוּלָהּ. נִרְגֶּשֶׁת וְנִפְעֶמֶת מֵהָעוֹצְמָה הַמֵּבִיא עִימּוֹ בָּהּ. זֶה גְּמוּלָהּ.
הָעֶלֶם נֵיעוֹר בְּלַחַשׁ. בַּעֲלָטָה מִתְכַּסֶּה בָּהּ, מַסְמִיקָה וְנִרְעֶדֶת לְמוּל הַמִּתְרַחֵשׁ. אוֹחֵז בָּהּ בְּבִטְחָה וּמוֹבִילָהּ לַאֲגַמָהּ. רַקּוֹתֶיהָ רַכּוֹת וַעֲמוּקּוֹת לִפְרָקִים. "שָׁדֶּיהָ מִמַּעַל נִזְקָרִים בָּעֶרְגָּה, נוֹכַח נוֹכְחוּתְךָ". טוֹבֶלֶת בְּתוּמָּתָהּ וּמוֹצֶצֶת לְשַׁדָּהּ. נִפְעֶמֶת, פּוֹעֶמֶת, מְחוֹלֶלֶת בַּאֲבִיב הַיָּמִים בְּמִילּוֹת שִׁירָתוֹ, בִּהְיוֹתוֹ פּוֹעֵם שָׂרוּעַ בִּמְחוֹל דְּמָמָה רַךְ וּבוֹטֵחַ. שׂוֹחֶה בְּמַיִם זְהוּבִּים, בְּזוֹהֳרָהּ הַלּוֹחֵךְ וְהֶעָדִין. אַט אַט נִרְגָּע קִצְפָּהּ הַהוֹפֵךְ גַּלִּי לְבַנְבַּן, מָתוֹק וְהֶרְגֵּלִי בַּעֲלִיָּתָהּ לסִפְיֵ רָה נַעֲלָה שֶׁל שֶׁקֶט אֵינְסוֹפִי בִּידִיעַת חִינָּהּ. תְּנוּכֶיהָ הַלַּחִים נוֹגְעִים בְּמַצְּעֵי הָעַלְעַלִּים בְעּוֹד הַעֲנָקָה, הֲנָקָה וִינִיקָה שֶׁל עוֹנֶג טֶבַע. נָח עַל יְרֵכֶיהָ הַמְּתוּחוֹת לִקְרַאת זִינּוּק עָצוּם לְמֶרְחֲבֵי עַצְמָהּ בְּעוֹצְמַת עֲצִימוּת נֶעֱצֶמֶת. לְעוֹלָם יִהְיוּ הַדֶּרֶךְ וְהָ'אֵיךְ' שְׁלוּבִים. אַט אַט נִכְרָכוֹת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ סְבִיב צַוָּארוֹ בְּצָעִיף מְאוּשָּׁר. הָאוֹשֶׁר אֵינוֹ בַּצָּעִיף אֶלָּא
בַּיְּכוֹלֶת לִהְיוֹת בַּמַּסָּע וּלְהַמְשִׁיךְ מִבְּלִי דַּי.
מֵבִין וּמְסַפֵּר לָהּ עַל אוֹדוֹתָיו בִּתְּחִינָּה לִכְרוֹךְ מִילּוֹתֶיהָ הַמְּצוֹעָפוֹת בְּמִילּוֹתָיו שֶׁלּוֹ הַנִּטְמָעוֹת בְּרַכּוּת סְבִיב לְשׁוֹנָהּ. זוֹרֶה תְּחִינָּתוֹ, שׁוֹבֶה שְׁבוּיָה בְּשִׁבְיָהּ. מְעַרְסֶלֶת בְּאַהֲבָה כָּל צוֹרְכּוֹ וּרְצוֹנוֹ, יוֹנֵק לִיבָּהּ בִּשְׁקִיקָה הַזּוֹלֶגֶת עַל חָזוֹ. אַמָּתוֹ מְקִיצָה בִּיקִיצָה טְהוֹרָה, נוֹשֵׁק הֲוָיָתָהּ הָרְאוּיָה. עוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ, פּוֹקַחַת, רוֹאָה הַכּוֹל בַּכּוֹל מִכָּל טוּב שֶׁבּוֹ. לוֹגֵם וְגוֹמֵעַ עֵירוּתָהּ בְּפִיקָּחוֹן. "שְׁתֵה אֲדוֹנִי כַּדָהּ", קָדָה לְפָנֶיךָ. אוֹחֶזֶת בּוֹ וּמְגַפֶפֶת גַּבְרִיּוּתוֹ הַזְּכוּרָה, מְנַשֶּׁקֶת זִכְרוֹ. פִּיו לוֹחֵךְ תְּפִילוֹתֶיהָ הַיְּחֵפוֹת. שוֹקֵעַ בְּעוֹמֶק שׁוֹקֶיהָ וְדַי לוֹ כָּאן. "בַּעֲדִינוּת תָּבוֹא אֶל חֵיקִי עַתָּה".
דַּי לוֹ וְלוּ בְּנוֹכְחוּתָהּ, מְכוּרְבָּל בְּפוּךְ עֵינֶיהָ. הוּא לָהּ וְהִיא בִּקְדוּשָּׁתָהּ. כָּךְ בַּקָּשָׁתָהּ "תִּינַק אִישׁ וְגֶבֶר". הָרוֹךְ, הַחִיבָּה, הַהֲבָנָה וְהַמֵּיצָר עַד גֶּמֶר. בְּיֵשׁוּתְךָ נֵיעוֹרוּ בָּהּ חַיִּים שְׁלֵמִים וּמְלֵאוּתָהּ בָּהֶם, הִינָּקֵה עוֹד מִכָּל אֲשֶׁר יָצַרְתָּ, שָׁדֶיהָ מָלְאוּ לִכְבוֹדְךָ. עוֹטֵף כִּתְפֵי נָשִׁיּוּתָהּ, חוֹלֵף בְּנַפְשָׁהּ בַּלָּאט. "אַלּוּפִי הַמֵּיטִיב", זַכּוּתָהּ בִּשְחׁוֹר לְבָנָה בְּמִילּוּאָהּ מַשְׁאִירָה אוֹתוֹ בְּנוֹעַם חֵיקָהּ. לֹא זָע מִשָּׁם אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ, וּמָשׁ
אַךְ בִּרְצוֹתָהּ. יָדוֹ עַל עוֹרְפָּהּ הַמַּבְהִיק מִזֵּעַת מַחְשָׁבְתָהּ הַשּׁוֹקֶטֶת מְנוּחָתָהּ. נְחִירֶיהָ רוֹטְטִים, בְּרִגְשַׁת סוּסָהּ נִקְשֶׁרֶת. מַתִּירָה רִסְנוֹ וּמוֹתִירָה בְּחֵיקָהּ. רוֹצֵעַ רְצוֹנוֹ הָרָצוּעַ לְרָצוֹתָהּ. "בִּרְצוֹתָהּ הַקְשֵׁב לָהּ"! אוֹזְנוֹ כְּרוּיָה לְלִיבָּתָהּ הַמְּלוּבָּה, זִכְרוּתוֹ נוֹדְעָה לְעֵינֶיהָ, מִתְּאַוָּה שֶׁיִּשְׁתַּהֶה בְּפִלְחֵי פִּילּוּחָהּ.
"הִיפָּלֵא מֵהַפֶּלֶא, מִהְיוֹתְךָ בְּהַקְשָׁבָה כְּרוּיָה לְלִיבַּת הַיְּצִירָה". הִמְתִּיקָה סוֹדוֹ מֵחֲלָבָהּ. שִׁפְעָתָהּ לוֹ, נִדְהָם מִחִיבַּת נָשִׁיוּתָהּ, מִתְקָהּ וּלְשׁוֹנָהּ הַנּוֹגַעַת. מִטְבַּל גַן הָעֵדֶן שֶׁל אָדָם וְחַוַּת אֱלוֹהָיו בְּכָל מְאוֹדוֹ. לְשׁוֹן אִישָּׁה, שְׁלִיחַ הָאוֹר בְּעֵדֶן מִיטָּתָם הַרְחָבָה הַמּוּצֶלֶת וּבְלִיבָּם עוֹלֶה הַקּוֹלוֹסֵיאוּם עַל גְּדוֹתָיו מִתְּשׁוּאוֹת פּוֹעֲמוֹת וְנִפְעָמוֹת. "נָשִׁיוּתָהּ מִתְפָּרֶצֶת לְפָנֶיךָ, שְׂמֵחָה בְּשִׂמְחָתְךָ. בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ בּוֹא וַחֲקוֹר". קוֹרֶנֶת נֶצַח בּשִׂפְתָָיו הֶחָשׁוֹת יֵינָהּ הָאֲדַמְדַםּ...".
[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
כתיבתו של אמנון יוגד מרטיטה הבחירה במילים הנוגעות כמעט ממשית
מרפרפות מעוררות את טללי הבוקר אל אור חדש
אל עת חדשה ומתחדשת שוב ושוב
הרי איש לא ידע את מסתריה
אלא בראיית הנסתר
בקדושתה
.
כתיבה מפעימה ונעלית
ועל שכאלה יצירות יש להודות הללויה
.
בִּשְׂדוֹתֶיהָ מָצָא נִשְׁמָתָהּ מְלַקֶּקֶת טַל נִיטָּל מֵהִתְמַסְרוּתָהּ וְעוֹנְגָּהּ. נוֹשֶׁמֶת לְעוֹמְקָהּ וּמַגִּישָׁה עַצְמָהּ לְמוּלוֹ, לְמוּלָהּ. נִרְגֶּשֶׁת וְנִפְעֶמֶת מֵהָעוֹצְמָה הַמֵּבִיא עִימּוֹ בָּהּ. זֶה גְּמוּלָהּ.
.
תודה שהבאת ושזכיתי לטעום מהשפע ומהעונג הזה
תודה עתליה. על המלים, היהלומים והכוונה.
בהערכה והוקרה, אמנון.
פנחס יחזקאלי היקר
קראתי בשמחה את שפרסמת באתרך אודות ספרי.
ואני מלא התפעלות נוכח בחירתך והשקעתך.
הפתעת אותי בכך שמיקדת את תשומת הלב בשירי אהבה.
ניכר שהנך איש ספר, המשלב את העולם הטכנולוגי-לוגיסטי-צבאי,
יחד עם תחום הרוח.
כן יירבו אנשים כמוך בישראל.
מעריך ומוקיר את טרחתך הרבה.
כמובן שאשתף את אתרך בפורומים תרבותיים.
מאחל בריאות איתנה
בתודה אמנון
תודה יקירי. הסמקתי!