[התמונה מתוך התקשורת האיראנית]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

ב-15 באוקטובר 2020 פרסמתי ב'הארץ' את המאמר "הטיל מכופף את זנב המטוס". ב- 22 באוקטובר השיב לי האלוף רן גורן (לשעבר איש חיל האוויר) במאמר נגדי באותו עיתון, תחת הכותרת: "בריק, אתה טועה: אין תחרות למטוס הקרב". האמנם אני טועה?

(ראו את המאמרים הנגדיים למטה)

[למאמרו של האלוף יצחק בריק בהארץ, לחצו כאן (למנויים בלבד)]

[למאמרו של האלוף רן גורן בהארץ, לחצו כאן (למנויים בלבד)]

תגובתיו של רן גורן רצופות אי דיוקים, הטיות ואמוציות. להלן תגובתי:

1. רן גורן (ראו תמונה משמאל) טוען במאמרו: ״אמנם בפתיחת מלחמת יום הכיפורים נכשל מבצע "דוגמן 5" לתקיפת מערך הטק"א הסורי ברמת הגולן, וחיל האוויר התקשה לסייע תחת איום הטילים לכוחות היבשה הניגפים בשתי הזירות, אך בהמשך המלחמה הושמד כל מערך הטק"א המצרי לאורך התעלה, וחלק נכבד ממערך הטק"א הסורי; וכך חיל האוויר פעל באופן חופשי וסייע למהלך צליחת התעלה.״

[בתמונה משמאל: האלוף במילואים רן גורן; הצילום הועלה לויקיפדיה ב-2004 ע"י רן גורן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

תגובתי לדבריו של רן גורן: כמ״פ במלחמת יום הכיפורים, נלחמתי במשך 19 ימים רצופים בחוד החנית של האוגדה של ברן, הגעתי עם הלוחמים לעיר סואץ והשתתפתי בכיתור הארמיה השלישית. את רוב סוללות הטק״א של המצרים - שעשו שמות בחיל האויר שלנו בימים הראשונים - השמידו כוחות היבשה לאחר צליחת התעלה לגדה המערבית בתוך מצרים ולא חיל האויר כפי שטען רן גורן, לאורך כל ימי הלחימה לא היה כל סיוע אוירי לכוחות היבשה ובוודאי בזמן צליחת התעלה כפי שניסה לטעון רן גורן.

ביום עיון שערכה העמותה ״המרכז למלחמת יום כיפור״ לפני מספר שבועות, הרצה תא״ל (מיל') יפתח ספקטור (יפתח ספקטור (ראו תמונה משמאל) הוא טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, אחד מאלופי ההפלות של תקופת מטוסי הסילון, לזכותו הפלת 12 מטוסי אויב. שימש בין היתר כראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר וכמפקד בסיס תל נוף. סיים את שירותו בדרגת תת-אלוף, נחשב על ידי רבים לאחד מטייסי הקרב הטובים ששירתו אי פעם בחיל האוויר הישראלי).

יפתח ספקטור טען בהרצאתו את הדברים הבאים - ״סיוע חיל האויר לכוחות היבשה במלחמת יום כיפור היה אפסי, לא היה שום אימון והכנה לפני המלחמה לשיתוף פעולה בין חיל האוויר לצבא היבשה, גם אם חיל האוויר לא היה מפעיל שום מטוס במלחמת יום הכיפורים התוצאה בקרב היבשה הייתה אותה תוצאה. שיתוף הפעולה בין חיל האוויר ליבשה במלחמות ישראל הפך להיות אות מתה, זה פשוט לא עבד, זה גם לא פעל בלבנון, עם סטייה קטנה במסק״ר, לא היה קשר בין היבשה לחיל האויר. חוסר סיוע חיל האוויר לכוחות היבשה שזו משימתו השלישית של ח״א, גרם לפגיעות חמורות ע״י האויב בכוחות היבשה שלנו. היתה אימפוטנטיות מוחלטת בסיוע חיל האוויר לכוחות היבשה.

[בתמונה: עידן הטילים... שיגור הטיל "עימאד", על שמו של עימאד מורנייה | צילום: סוכנות הידיעות תסנים]

2. רן גורן טוען במאמרו כך: "בריק טוען כי 'במלחמת לבנון השנייה לא הצליח חיל האוויר להפסיק את ירי הטילים והרקטות לטווח הקצר והבינוני לאורך כל ימי הלחימה'. גם קביעה זו אינה מדייקת בתיאור המציאות. חיל האוויר השמיד את מערך הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה, ואילו הפסקת שיגור הרקטות קצרות הטווח, המכונות "קטיושות", לא היתה כלל משימתו. הטיפול ברקטות שמדרום לליטני היה באחריותו המלאה של פיקוד צפון. הפיקוד השתהה במבצעיו הקרקעיים, וכשפתח בהם לקה בביצועם. לכן המשיכו הרקטות ליפול בשטח ישראל עד סוף המלחמה.

תגובתי: דבריו של רן גורן הם בריחה מאחריות ומגלמת את כל מה שטען תא״ל ספקטור באשר לאפסותו של סיוע חיל האויר ליבשה במלחמות ישראל, כאשר רן גורן טוען שטיפול ברקטות קצרות הטווח לא היתה כלל באחריות ח״א, אותן רקטות שגרמו לנטישה של חצי מליון תושבים את בתיהם, האם עולה על הדעת שחיל האויר לא פועל לסיוע ליבשה, בעיקר במצב שכוחות היבשה מתקשים לבצע את משימתם? האחריות הכוללת של צה״ל היא להפסיק מהר ככל האפשר את ירי הרקטות על יישובינו, חיל האוויר לא יכול לעמוד מהצד ולומר זה לא תפקידי (ראש קטן), דבריו של רן גורן מעידים על חשיבה צרה וחוסר הבנה מוחלט מהו שיתוף פעולה בין יבשה לחיל האוויר בשדה הקרב.

[בתמונה משמאל: טיל ‘שאהב 3’ איראני | Hossein Velayati]

3. רן גורן טוען במאמרו: "גם אם יוקצו לזרוע היבשה כל המשאבים שדורש בריק, ממשלת ישראל לא תשגר כוחות קרקע חדשות לבקרים כדי לעצור את הרקטות, יש רגישות גדולה מאוד לאבידות ,גם 'חיל טילים', אם יוקם, לא יצליח להפסיק את הירי באמצעות שיגור טילים נגדי. צריך להבין שבאמצעים צבאיים אין דרך לעצור לחלוטין את שיגור הרקטות מרצועת עזה."

תגובתי: כוחות היבשה צריכים להיות מאומנים לפעולות כירורגיות בנקודות קרטיות לאויב אשר יפעילו לחץ על מנהיגות הטרור. כתוצאה מהתפיסה שיש למנוע אבדות בכל מחיר, הפסיק צה״ל להפעיל את כוחות היבשה בסבבים מול עזה באופן מוחלט מהחשש לאבדות וזה מנוון את צבא היבשה, לחיל האויר אין שום יכולת לעצור לבדו את שיגור הטילים, רק שילוב נכון בין יבשה וחיל האויר יכולים לעשות את העבודה , היות וקיים חוסר איזון מוחלט בחלוקת התקציבים והאיזונים בין חיל האויר ליבשה, הרי שנוצר מצב שצבא היבשה נשחק עד דק ומותירים את המערכה לחיל האויר בלבד, שאינו מסוגל להביא את התוצאות הנדרשות.

4. רן גורן טוען במאמרו: "עובדתית, הפעילות האווירית, החשאית והגלויה, הגבילה במידה רבה את ההתבססות האיראנית בסוריה, עד כי המשטר האיראני שקל לקפל את כוחותיו הביתה (היו לכך גם שיקולים כלכליים). אלמלא פעולת חיל האוויר היו כוחות משמרות המהפכה יושבים היום על גדר הגבול ברמת הגולן."

תגובתי: המשטר האיראני לעולם לא שקל לקפל את כוחותיו הביתה והתבססותו בסוריה ממשיכה על אף הפצצות חיל האויר, כוחות של מליציות שיעיות פרו אירניות פרוסות בקרבת הגבול ברמת הגולן.

[התמונה באדיבות אתר צה"ל]

5. רן גורן טוען במאמרו: "בריק מהלך אימים בהאדרת היכולות של הטילים המדויקים והנזק שהם עלולים לגרום לישראל. בהתייחס לאיום הטילים יש להבחין בין רקטות קצרות טווח, שמצויות בידי אויבינו בכמויות גדולות, לבין טילים ארוכי טווח עם ראשים קרביים גדולים יחסית, ולאחרונה גם מנגנוני דיוק פגיעה, שכמותם מוגבלת."

תגובתי: בניגוד לטיעון של רן גורן, לאיראן ולגרורותיה יש כבר אלפי טילים מדויקים והם ממשיכים לדייק את הטילים שלהם ביתר שאת בהרכבת מנגנוני דיוק פגיעה על טילים ישנים ואין בידה של ישראל לעצור את דיוקם של טילים אלה, גם אם הייתי מקבל את טענותיו של רן גורן שיש בידם כמות טילים מדויקים מוגבלת, הרי תוך תקופה קצרה כמות זאת הולכת וגדלה בקצב מהיר והאיום הולך וגובר אנחנו חייבים להתכונן לאיום שהולך ומתעצם כל העת , לאיום זה לחיל האוויר לבדו אין פתרונות!

6. רן גורן טוען במאמרו: החשש משיתוק זמני של שדות התעופה של חיל האוויר אמנם קיים, אך אין ביכולת הטילים לשתק שדה תעופה לאורך זמן, ודאי לא לנטרלו כליל.

תגובתי: ירי טילים מדויקים על מסלולי ההמראה והדת״קים (הדירים של המטוסי קרב) בבסיסי חיל האויר, בהחלט יכולים לפגוע קשות בקצב ההמראות של המטוסים ולהקטין משמעותית את כמות התקיפות של חיל האויר על יעדי האויב. תפקיד טילי קרקע-קרקע הוא להכנס לפעולה במקומות שחיל האויר לא יכול לבצע את משימותיו בכלל, או בלוחות זמנים סבירים (כתוצאה מאיום הטק״א, ופגיעה במסלולי ההמראה והמטוסים בדת״קים) זמן הפעלה ופגיעה במטרות של טילי קרקע-קרקע, קצר בהרבה ופחות מסוכן מהפעלת מטוסי קרב.

7. רן גורן טוען במאמרו: חיל האוויר עובר תהליך רצוף ודינמי של עדכון התפיסות המבצעיות ומבנה הכוח האווירי. מהפך תפיסתי ראשון הוא בניית מערך הגנה אווירית רב־שכבתי, כנגד כל איומי הטק"ק, מהקסאם ועד הטילים הבליסטיים שמשוגרים מאיראן. מערך זה נוגד את התפישה המסורתית, שנתנה עדיפות מוחלטת לאמצעים התקפיים על פני אמצעים הגנתיים.

תגובתי: מערך ההגנה האוירית שעליו מדבר רן גורן מורכב מטילי חץ (כל טיל עולה 3 מליון דולר) טילי שרביט קסמים (כל טיל עולה בסביבות מליון דולר) רקטות כיפת ברזל (עלות כל רקטה קרוב למאה אלף דולר). אין ביכולתה הכלכלית של ישראל להחזיק מלאים מספקים שיחזיקו יותר מכמה ימים ספורים; כך שמהר מאוד, מערך ההגנה האוירית שלנו יפסיק לתפקד ויותיר את העורף הישראלי להתקפות טילי אויב ללא כל מענה!

[בתמונה: עידן הטילים... שיגור טיל 'פאתח 110' איראני | Hossein Velayati]

8. רן גורן טוען במאמרו: "על כוחות היבשה להתאים עצמם לשדה קרב זה, ולקיים בו כשירות גבוהה, כך שיהוו איום מרתיע "עם כיסוי", וכאשר יופעלו, יעשו היטב את העבודה. לשם כך יש להקצות את המשאבים הדרושים לכוחות היבשה באופן שקול ומבוקר. טילי קרקע-קרקע אינם יכולים להוות כוח הכרעה במלחמה."

תגובתי: זו בדיוק הבעיה שעליה אני מדבר. הקצאת המשאבים לחיל האויר בעדיפות מוחלטת, ללא איזון נכון בין החילות האחרים מביא לחוסר משאבים לקידום צבא היבשה ע״פ תוכניתו הרב שנתית של הרמטכ״ל אביב כוכבי, תוכנית הנקראת ״תנופה״. מעולם לא טענתי שטילי קרקע-קרקע יכולים להוות כוח הכרעה במלחמה, טענתי, שרק איזון נכון בין חיל האויר, היבשה וחיל טילי קרקע-קרקע, ומרכיבים נוספים יכולים להביא לתשובה הולמת לאתגרים במלחמה.

9. רן גורן טוען במאמר: "במציאות מורכבת שבה חלים אילוצים ושיקולים מדיניים, כלכליים וחברתיים, כמו למשל, הרגישות הגדולה מאי פעם לאבידות חיילים, מטוס הקרב נותן את המענה המיטבי, ובמקרים רבים הבלעדי, למצבי לחימה שונים ובכל טווח פעולה."

[בתמונה: המציאות משתנה... כטמ”ב מדגם ‘אבאביל’ | Hossein Fatemi / Fars News]

תגובתי: אי אפשר לנצח מלחמות בלי הפעלת כוח יבשתי ובלי אבידות והרצון להמנע מאבידות בכל מחיר מביא את צה״ל והממשלה שלא להפעיל את צבא היבשה ובכך נגרם נזק חמור למוטיבצית הלוחמים והמפקדים ולפגיעה קשה ברוח הלחימה, כאשר הלוחמים מרגישים שלא סומכים עליהם. מצב זה מביא לבריחת הטובים מצבא הקבע וחוסר מוטיבציה לקבל תפקידים בכירים במילואים, אם כך היה מתנהג צה״ל במלחמות ישראל לא היינו חיים פה היום.