[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.
* * *
בתאריך פרסם הכתב רועי שרון ב'כאן 11' כי מערכת הביטחון בלמה צעדים שהדרג המדיני קידם ונראו לה מוגזמים.
'גיבור' הכתבה הוא מפקד פיקוד המרכז לשעבר, האלוף רוני נומה, שעל פי הכתבה "תמרן את הקבינט בגל הטרור לפני כחמש שנים, שכונה "אינתיפאדת היחידים".
כך נתן לנו שרון הזדמנות להתעמק ביחסי הדרג הצבאי הבכיר עם הדרג המדיני: מה שמכונה בכתבה 'תמרון' של הדרג המדיני על ידי הדרג הצבאי אלה השפעות גומלין לגיטימיות ובריאות בין הדרג הצבאי למדיני!
הנה הכתבה לפניכם:
השפעות גומלין: הדינמיקה הראויה והבריאה ביחסי הדרג הצבאי עם המדיני
נוח לנו לספר כי בסדר ההיררכי יש מי שמוסמך להחליט מה נכון לעשות, ויש מי שמציית ומתמקד בשאלות של איך וכיצד. אלא, שפעמים רבות, דווקא מי שיודע "איך" יכול להציע מה ראוי ונכון לבקש ממנו, וכן להפך. במפגש המחייב כנות ושותפות בין בעל המיומנות התפעולית לבין בעל הסמכות להחליט ולכוון, הדיון אינו מתהווה מתוך ציות לסדר היררכי.
התופעה דומה במידה רבה לברור המתקיים בין יזם לבין ארכיטקט, (דוב תמרי ושמעון נוה מדברים על כך מזה שני עשורים). אם הארכיטקט אינו יותר ממתווך ניהולי בין היזם לבין הפועלים, אפשר לוותר עליו. הזיקה בין היזם לבין הארכיטקט רחוקה מלהיות אינסטרומנטלית גרידא. כך גם לגבי הזיקה שבין הדרג המדיני לצבאי.
השפעות הגומלין שבין הדרג הפוליטי לדרג המבצע והתמרון ההדדי לשכנוע ולהשפעה הדדיים, זה לב הדינמיקה - הראויה להתקיים במתח המתמיד בין הדרגים המדיני והצבאי. לכן, מה שיכול להיתפס כביקורת - או על דרג מדיני מנותק שאין ברירה אלא לתמרן אותו; או על מפקדי הצבא שאינם סרים למרות הדרג המדיני; ועושים מה שבראש שלהם, כביכול מתוך ״שמאלניות״ - הוא בסך הכל מערכת יחסים תקינה ובריאה של תהליכי השפעות גומלין ואופן קבלת החלטות הנכון בין הדרג הפוליטי לדרג המבצע.
[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]
גם נגן בתזמורת שמנגן בהופעה תחת שרביט המנצח ומציית לתווים (ראו תמונה בראש המאמר) איננו אינסטרומנט. הוא אמן שמביא את עצמו לביטוי. קל וחומר אלוף פיקוד!
במאמר "סוף מחשבה במעשה תחילה – אסטרטגיה למצבי חוסר ודאות" באתר זה מה- 14 בנובמבר 2020, מתאר ד"ר פנחס יחזקאלי את הדינאמיקה שבין הדרג המדיני לראשי הצבא הבריטי לפני אישור מבצע הנחיתה הכושל של בעלות הברית בנמל דייפ שבצפון צרפת, הכבושה בידי גרמניה הנאצית, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתרחש ב-19 באוגוסט 1942: למעלה מ-6,000 חיילים, רובם קנדים, הונחתו במספר נקודות בחופי דייפ, בסיוע כוחות ים ואוויר מצבאות בריטניה וארצות הברית (פשיטה זו ידועה גם כמבצע ג'ובילי - Operation Jubilee):
בעלות הברית הלכו לכישלון הזה בעיניים פקוחות כיוון שנזקקו לידע קריטי שהיה חסר להם לקראת תכנון מבצע אוברלורד (הפלישה לנורמנדי) שנתיים מאוחר יותר, אולם לכישלון כזה יש מחיר בדעת הקהל וראש הממשלה הבריטי, סר וינסטון צ'רצ'יל לא נלהב לכך בלשון המעטה. המאמר מתאר את המניפולציות שביצע צ'רצ'יל כדי להתחמק מאישור המבצע ואת המניפולציות הנגדיות, שביצע ראש המטה הכללי הקיסרי, פילדמרשל סר אלן ברוק (ראו תמונה משמאל), כדי להביא לאישור התכנית.
[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]
האם שני הצדדים תמרנו האחד את רעהו? בהחלט! האם היה בכך משום בעיה בהליכי קבלת החלטות? ממש לא!! כך נראית מערכת יחסים תקינה ובריאה של תהליכי השפעות גומלין ואופן קבלת ההחלטות הנכון בין הדרג הפוליטי לדרג המבצע!
לכן, הדבר החשוב להדגשה - וזה מה שתת אלוף רומן גופמן ביקש להביא לידי ביטוי - הוא, שמתוך טבע המתחים הענייני בין הדרגים; כך בדיוק צריכות להתקבל החלטות! האלוף רוני נומה (ראו תמונה משמאל) הוא מופת של גילוי מצביאות; בשורה אחת עם גדולי המצביאים שהשכילו להתנהל במתח הזה.
ההיררכיה הצבאית איננה מפעילה ״פס ייצור״; והמדרג של דרגי הפיקוד - במיוחד בדרגים הבכירים - איננו תפעול של ״פועלי ייצור״; בוודאי, אלוף פיקוד - שהוא מפקד על זירת מבצעים - איננו יכול להיות מופעל כאינסטרומנט.
לסיכום, מדובר בהתנהלות נכונה, בשיח הדדי, פתוח, דינאמי ומאתגר; שמהווה דוגמה חיובית למה שצריך להתקיים בין הדרג הצבאי הבכיר לדרג המדיני!
לעניות דעתי ככה *לא* נראית התנהלות תקינה, אלא התנהלות חתרנית שאיננה רלבנטית במדינה דמוקרטית.
במדינה דמוקרטית יש לצבא מישהו שנותן לו הוראות – ממשלה של נבחרי ציבור.
זה לא אומר שאלוף הוא רק "מתווך". הוא צריך לבוא עם דעותיו וצריך להתנהל דיון פתוח בו ישמיע את דבריו באופן ברור. זה לא
"פס ייצור" בשום אופן. צריכה להיות דינמיקה של שיח משותף עמוק ורב ממדי.
אבל כדי שמפקד צבאי יפעל באופן אקטיבי לשיבוש מדיניות של נבחר ציבור צריך להגיע למצב מאד מאד קיצוני. למשל – מצב קריטי, בו אין שום אפשרות לנבחרי הציבור לקבל הבנה של מצב החזית, כי היא אולי מאד מרוחקת ויש שם דינמיקה משתנה במהירות כל הזמן. נניח בצוללת כשהיא מנותקת מכל יכולת ליצור קשר והמצב שנוצר לא היה חזוי מראש.
בכל מקרה אחר, מדובר בשבירת כללי הפעולה הדמוקרטיים. במשטר דמוקרטי כן מתקיימת היררכיה, בה הדרג המדיני הוא הקובע. "מניפולציות" של הדרג הצבאי על הדרג המדיני יכולות להתקיים ברמה מאד מוגבלת – בעיקר רמת השיח ולא רמת העקיפה.
אגב, לא שזה חשוב לדיוננו, אבל איש לא יודע "מה היה אילו" הלכו לפי הנחיות הדרג המדיני. ייתכן שהיה טוב יותר ויתכן שלא. בהחלט יתכן שטרור היחידים היה נקטע באיבו אם היתה מדיניות קשוחה יותר בשלבים המוקדמים, איש אינו יודע.
עוד דבר שאיננו חשוב לדיון, זה אם המשיכה הצבאית היתה כלפי מתינות/שמאלנות, או כלפי אקטיביזם/ימניות (במקרה למשל של שרון ומבצע של"ג – בו שרון משך את הממשלה בלי אישורים מתאימים ועשה "מניפולציות". שרון אמנם היה שר, אבל שיחק פה כאיש צבא ולא קיבל אישור ממשלתי בשקיפות הנדרשת).