[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.  זהו מאמר דעה מפרי עטו.

זהו מאמר חמישי מתוך חמישה, העוסק בשמיטה ובמשמעויותיה. למאמרים האחרים:

• דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשות מצורפות בהר – בחוקותי.
• קובי ביטר: מה עניין שמיטה להר סיני?
• אבי הראל: מה עניין שמיטה להר סיני?
• אבי הראל: שמיטה, יובל, ריבית ודילמות מוסריות.

*  *  *

במסגרת הבכיינות התורנית הגיע תור מערכת החינוך.

לפני כן עמדו בתור אחרים: עצמאיים, אנשי תרבות, בעלי אולמות וכו'.

אז הטענה שמשווקת כרגע בשם עיקרון הביקורתיות חסרת הגבולות נגד החלטות ומדיניות הממשלה (שאגב, רחמנא לצלן היתה אפקטיבית למדי בבלימת הגל השני) אומרת כך: צריך (זה תמיד אגב מתחיל במילה 'צריך' או 'מוכרחים') לפתוח את כל מערכת החינוך.

למה? ככה...

• כי הילדים נורא סובלים בבית;
• כי הילדים הם 'משאב' (כפי שהגדיר זאת איזה חכם תורן שעומד בראש אחת הרשויות המקומיות הגדולות בארץ (הבנתם את זה: הילדים הם 'משאב', יעני נכס כלכלי.. מי היה מאמין...);
• כי הילדים ניזוקים ברמה הפסיכולוגית מישיבה ממושכת בבית;
• כי אף ילד לא מת מאז שפתחו את מערכת החינוך (את הפנינה הזו אמרה הפרופ' עידית מטות.... מדהים הא ?);
• כי הילדים מפסידים חומר לימוד

וכו' וכו'.

[בתמונה: בוכים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cocoparisienne לאתר Pixabay]

בסוף השבוע החולף, אף גוייסו התלמידים עצמם (כמובן התל- אביבים שבהם) לסוג של מחאה מופרכת, בדרישה לחזור לבית הספר. נו, שוין, אם הקורונה גרמה למי שבדרך כלל אינו חפץ להיות בין כותלי המוסד המושמץ שנקרא בית ספר, אז מצבנו אינו רע כל כך.

אבל רגע, אולי מישהו איבד כאן פרופורציה? מה כל כך קשה להבין את הדבר המתבקש הבא: הקורונה היא משבר חסר תקדים. כל עוד הוירוס נוכח החיים שלנו נחלקים לעידן שקדם למגיפה ולעידן שבא בעקבות המגיפה. העולם, וספציפית גם ישראל, נמצא בסוג של הקפאה. הוא כאילו נתון בקפסולת זמן עד שימצא החיסון הגואל. וזה כנראה מחייב אותנו להתנהלות שונה בטווח הזמן של שנה לפחות. בשנה הזו שום דבר לא ממש יחזור לעצמו ולא יישמה למה שהיה קודם, לרבות מערכת החינוך.

אפשר וצריך לומר את הדבר הבא: מערכת החינוך - בדומה משהו לעולם התיירות ולעולם התרבות - יצאה לשנת שמיטה!

שנה שבה אפשר יהיה לקיים לימודים בשכבות הגיל הנמוכות כסוג של אילוץ כי צריך לאפשר פעילות כלכלית מסויימת; אבל, כל השאר ילמדו הרבה פחות; והרבה יותר מרחוק. למה? כי אי אפשר אחרת מטעמים בריאותיים! פשוט מאד. חד וחלק.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

ורוצים את האמת הגדולה בפרצוף? זה ממש לא אסון גדול! מדוע?

• כי הילדים הם ממש לא 'משאב' כלכלי;
• כי ילדים הם ישויות יותר סתגלניות ממבוגרים והנזקים כביכול הפסיכולוגיים והחברתיים אינם כפי שגורמים כאלה ואחרים מציגים אותם;
• כי אין שום בעייה ללמד בחודשים ספורים חומר שנלמד בדרך כלל בשנה;
• כי במערכת החינוך יש תופעה של מריחת זמן קבועה; וניתן יהיה להשלים פערים בהיערכות מתאימה;
• כי תלמיד ממוצע בבית הספר אינו צריך באמת ללמוד את כל הגודש האינפורמטיבי שזורקים עליו בשוטף ואפשר להיות גם יעילים יותר אבל גם חכמים יותר בקביעת תכולת תכני ההוראה.

באמת, לא יקרה שום דבר שאינו בר תיקון אם תוכרז שנת שמיטה חלקית בחינוך. זו המציאות. צריך להסתגל אליה. נכון, הקורונה גנבה פה לכולם את החיים, אבל כדי שניתן יהיה לחזור אליהם רצוי שגם לא נאבד אותם בדרך בגלל אבדן מוחלט של פרופורציות!

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.