תקציר: פרשת תולדות פותחת תקופה חדשה בהיסטוריה של עם ישראל. אברהם אבי האומה יורד מהבמה ההיסטורית ויעקב הוא היורש הלגיטימי שלו. בין מותו של אברהם לפעילותו הנמרצת של יעקב, מצויה החולייה המקשרת בדמותו של יצחק. לזה האחרון, הנחשב לדמות הפסיבית בין האבות, ניתנת לו מפי האל הבטחה על הזרע והארץ…

עודכן ב- 29 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת תולדות פותחת תקופה חדשה. ציון מותו וקבורתו של אברהם ותיאור תפוצתם של בני ישמעאל מסיימים את מחזור סיפורי אבי האומה אברהם, ומכאן ואילך מתחיל מחזור סיפורי יעקב, פרט לפרק כ"ו, בפרשתנו המוקדש ליצחק.

הפרק האמור מהווה חטיבה ספרותית בפני עצמה המכילה ארבעה מסורות מרכזיות אודות יצחק. הסיפור הראשון נסב על אבימלך ורבקה: "וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ.  וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם.  וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר:  הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת"[1].

המסורת השנייה מספרת אודות התעצמותו הכלכלית של יצחק, ובה גם מסופר על פתיחתן של הבארות מתקופתו של אברהם והריסתם על ידי הפלישתים[2].

המסורת השלישית עוסקת בחפירת בארות חדשות תוך מעבר ממקום אחד למשנהו, והמסורת הרביעית מתארת את הברית בין יצחק ואבימלך.

אם נסכם, הסיפורים בפרק כ"ו,  מתארים את מסעותיו של יצחק, חפירת בארות וברית שלום עם אבימלך. המספר המקראי שמר בסיפור אודות יצחק את המסורת העתיקה על נדודי האבות בנגב המערבי, ועל המאבקים שלהם כנגד הפלישתים. התנאים המתוארים בתקופת האבות דומים למציאות המתוארת בימי דוד ואנשיו כאשר הם התגוררו בנגב המערבי תחת חסותו של אכיש מלך גת הפלשתי. בניגוד לאברהם ויעקב, יצחק איננו עוזב את הארץ, ועוסק בעבודת האדמה ורואה ברכה רבה בעמלו. שפע המים שהוא מוצא ביחד עם עבודתו החקלאית היעילה הופכים אותו לאיל הון במונחים של העולם העתיק.

בניגוד למסופר לעיל, מחבר ספר היובלים [3] (ראו תמונת כריכה משמאל), משכתב את תולדותיו של יצחק, בכדי להגיע לתוצר הבא – גדולתה של משפחת אברהם, שיורשה הוא יעקב, כולל החולייה המקשרת האמצעית - יצחק, וסילוק העמים הזרים השוכנים בארץ כנען [4].

להלן נדון כיצד מחבר ספר היובלים מגיע למטרתו זו. בראשית הדברים טוען ספר היובלים כי בניגוד לסיפור הפולקלוריסטי המקראי של פרשתנו אודות מכירת הבכורה של עשיו ליעקב, בעטיה של עייפותו של הראשון, הסיפור האמיתי הוא שהתנהל בין שני האחים משא ומתן משפטי שקול ורציני, שבסופו עשיו מחליט לוותר על בכורתו. אין כאן שמץ של מעשה לא מוסרי, אלא שיח ענייני ומעמיק, שתוצאתו לא הייתה ידועה מראש.

לאחר מכן בוחן ספר היובלים את ההבטחה האלוהית לזרע והבטחת ארץ כנען ליצחק. זה האחרון מבקש לרדת למצרים עקב הרעב הכבד ששרר בארץ כנען, אולם האל המקראי, שהבטיח לו זרע ונחלה, משכנע אותו להישאר במקומו בארץ גרר:" וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"[5].

ברם, ההבטחה האלוהית על הזרע, מתערערת באחת כאשר אבימלך חושק ברבקה:" וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"[6].

גם הבעלות העתידית על ארץ כנען לוטה בערפל כבד. נכון הוא שיצחק בעבודה קשה משגשג בעבודת האדמה ואף צובר מקנה רב, אולם דווקא הצלחתו זו דוחקת אותו מגבולות ארץ פלשתים ומנחל גרר, וכך מתברר לקורא כי יצחק איננו זוכה בארץ כנען אלא רק לחלקים ממנה, כל עוד הפלישתים, שעמם הוא כורת ברית נמצאים בחלקי הארץ המובטחת.

לפי ספר היובלים, הספק בדבר קיום הבטחת הזרע נעלם מסדר היום, כאשר הושמט האיום של אבימלך ובני עמו על רבקה. מוטיב ההבטחה של ארץ כנען נשמר לכאורה לפי ספר היובלים, היות ויצחק שוהה באזור גרר עשרים ואחת שנה תחת חסותו של השליט המקומי. במהלך תקופה זו, רואה יצחק כאמור, ברכה גדולה בעבודתו החקלאית, על ענפיה השונים. בתום עשרים ואחת שנים, הברית שהוא כרת עם הפלישתים מתבטלת והפלישתים לפי ספר היובלים אמורים להיעלם מהשטח אל דפי ההיסטוריה.

ברית זו, לפי ספר היובלים, לא נעשתה מרצונו החופשי של צחק, אלא מתוך אילוץ גמור:" וידע יצחק ביום הזה כי באונס נשבע לעשות עמם שלום"[7]. יתכן שמחבר ספר היובלים הבין את הפסוק הבא בפרשתנו כאיום :" אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם"[8]. יתרה מזאת. ברגע שיצחק מגלה כי הברית שלו עם פלישתים הייתה מקח טעות, הוא מקללם קללה נמרצת, קללה המורכבת מפסוקי נבואה מקראיים שונים, מספרי ירמיהו ועמוס כדלהלן:" ...ולא יוותר להם פליט ושריד ביום חרון המשפט כי למחות ולהרוס ולהסיר מן הארץ כל זרע פלישתים...אז לא יהיה שארית וזרע על הארץ...ולא יוותר לו שם וזרע כי לקללת עולם ילך...כי אם יעלה עד שמיים משם ירד...ואם ירד לשאול שם ירבה משפטו, ואם ייסתר בין הגויים משם יכרת, ואם ילך בשבי ביד מבקשי נפשו בדרך יהרגוהו"[9].

קללת יצחק בספר היובלים משלבת את שתי הנבואות של ירמיהו ועמוס, קללה השמה דגש על כליה מוחלטת וחוסר האפשרות להימלט מפניה. משני נביאים אלה נלקח המוטיב של עונש המגיע בשלבים, עד השמדה טוטלית בידי האל.

אחרית דבר

פרשת תולדות פותחת תקופה חדשה בהיסטוריה של עם ישראל. אברהם אבי האומה יורד מהבמה ההיסטורית ויעקב הוא היורש הלגיטימי שלו. בין מותו של אברהם לפעילותו הנמרצת של יעקב, מצויה החולייה המקשרת בדמותו של יצחק. לזה האחרון, הנחשב לדמות הפסיבית בין האבות, ניתנת לו מפי האל הבטחה על הזרע והארץ.

הבטחת הזרע, מעורערת ברגע שאבימלך חושק ברבקה, וגם עתיד ההבטחה על הארץ לא ברור. לפי מחבר ספר היובלים, הספק אודות הזרע ליצחק נעלם ברגע שהאיום על רבקה נמוג, וגם ההבטחה על הארץ נותרת על כנה, היות ויצחק שוכן בארץ גרר עשרים ואחת שנה.

על פי המסופר במקרא, יצחק כורת ברית עם אבימלך והפלישתים, אולם לפי ספר היובלים, ברית זו נחתמת תחת לחץ כבד על יצחק. כאשר מתברר לו כי שגה במעשהו זה הוא מקלל קללה נמרצת את הפלישתים, קללה שהיא שילוב של נבואות הזעם של ירמיהו ועמוס עליהם. כך פלישתים אמורים להיעלם מהמפה, וארץ כנען שהובטחה על ידי האל ליצחק ובניו תקוים.

דברים אלה של מחבר ספר היובלים מוביל את העלילה של יצחק והפלישתים והלאה, ליעוד אחד - תיאור גדולתה של משפחת אברהם וסילוק העמים הזרים מתחומי ארץ כנען.

[לקובץ המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת תולדות;
• אוסף המאמרים על 'ספר היובלים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תולדות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 24/11/19

[1] בראשית, פרק כ"ו, פסוקים: ח' – י"א.

[2] על כך ראה – אבי הראל, המלחמה של יצחק על המים ומשמעותה, ייצור ידע, נובמבר 2017.

[3] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות,  וכמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות.

[4] ספר היובלים, כנה ורמן, יד יצחק בן צבי, 2015, עמודים: 366 – 373. (להלן – ספר היובלים).

[5] בראשית, פרק כ"ו, פסוקים: א' – ה'.

[6] שם, פסוקים: ז' – ח'.

[7] ספר היובלים, פרק כ"ד, פסוק 27, עמוד 372.

[8] בראשית, פרק כ"ו, פסוק כ"ט.

[9] ספר היובלים, פרק כ"ד, פסוקים: 28 – 32. הדברים דומים לקללה של הנביא , בפרק מ"ז, ולקללה של הנביא  עמוס האמורה בפרק ט'.