תקציר: המקרא מספק דוגמאות למכביר כדי להדגים הלכה למעשה למה נתכוון ספר משלי באומרו: "החיים והמוות ביד הלשון"…

[לאוסף המאמרים על פרשת בראשית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

עודכן ב- 15 בנובמבר 2023

הרב ד"ר יוסי פיינטוך הוא יליד עפולה; בעל תואר שלישי בהיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת אמורי באטלנטה. לימד היסטוריה אמריקאית באוניברסיטת בן-גוריון. הוסמך כרב ב- Hebrew Union College. מחבר הספר U.S. Policy on Jerusalem. משמש עתה כרב במרכז היהודי במרכז אורגון. (JCCO).

*  *  *

המקרא מספק דוגמאות למכביר כדי להדגים הלכה למעשה למה נתכוון ספר משלי באומרו: "החיים והמוות ביד הלשון".

הוא עושה כן כבר בפרשת בראשית כשאדם מוסיף באזני האשה סייג לאזהרתו המקורית של האל -- שניתנה לו בטרם יצירת האשה – שלא ל א כ ו ל מפרי עץ הדעת. מתוך השיג ושיח שמנהלת האשה עם הנחש אנו למדים שהאל לא רק אסר על אכילת הפרי אלא גם על "ולא תגעו בו פן תמתון".

הדעת נותנת שאדם רצה כל כך למנוע מאשת חיקו את אכילת הפרי שעלולה להמיתה; ולפיכך, הוסיף על דברי האל והזהירה מפני נגיעה בפרי גם כן. משנגעה האשה בפרי האסור ונוכחה לדעת שהאל לא נגע בה לרעה, ובוודאי שלא המיתה, הסיקה אל נכון שאישה היתל בה ומיד הוסיפה נגיסה לנגיעה. אחריתו של הדיבור המיותר והנחפז של אדם לאשתו היתה הגרוש המיידי מגן העדן (הארצי) –גרוש שנמשך עד הלום עבור הגזע האנושי.

לימים ילמד אבטליון: "חכמים הזהרו בדבריכם, שמא ...וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל" – לו רק היה אדם מודע ללימוד שכזה היה חי עדיין בגן העדן (ומתהלך בו במערומיו מבלי שיתבייש...).

וכך מביאנו המקרא לדוגמא נוספת להשלכות החמורות של דיבור נחפז ומיותר אותו אנו מוצאים בדבריה של רבקה ליעקב בפרשת תולדות. כמו אדם שביקש למנוע מאשתו לאכול את הפרי האסור והוסיף לצו המקורי של האל דבר שנאמר בחפזה וללא מחשבת יתר, כך גם רבקה המבקשת (ומצליחה) למנוע מבעלה לברך את עשיו, ולברך תחתיו את יעקב בברכת הבן הבכור. את יעקב, כזכור לנו, היא שולחת ליצחק להתחזות כעשיו בפניו כשהוא לבוש בבגדיו הייחודיים של אחיו הבכור, הגם שגם קולו של יעקב היה ייחודי והתקרובת שהביא עמו ליצחק לא היתה בשר ציד אלא בשר גדי עזים. יעקב חש אל נכון שהוא מסתכן בכך שאביו יזהה את נסיון המרמה ושכרו יצא בהפסדו: "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה" (בראשית, כ''ז,י''ב).

אך רבקה נחושה בדעתה שעל יעקב לעשות כדברה וכדי לעודדו לכך היא אומרת לבנה: "עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"; אמרה בחופזה ללא מחשבה מבלי ששמעה את אשר אמרו שפתיה.

כשעשיו מבין מה עולל לו יעקב בגניבת ברכתו הוא מבקש להמיתו אך דוחה את עצם המעשה עד אשר ימות יצחק שעליו כבר נאמר כי "זקן" היה וכבד רואי. בדלית ברירה מאיצה רבקה ביעקב לברוח לבית אחיה לבן בחרן עד הרגע עשיו מזעמו, ענין של "ימים אחדים", לדבריה. הקללה שרבקה "הזמינה" לעצמה בדברי הפחז שלה ליעקב החושש וההססן אכן הגיעה. יותר כבר לא תראה את בנה אהובה בחייה. כשישוב יעקב ומשפחתו העניפה לכנען מקץ שני עשורים רבקה כבר לא בחיים. קללתה התגשמה במו פיה.

פרשת ויצא מספקת אף היא שתי המחשות כואבות נוספות. רחל הכואבת את אי יכולתה להרות מתחננת בפני יעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית, ל', א'). רחל אינה מבקשת "בן" כי אם "בנים" – ללא בנים, כך אמרה, עדיף לה המוות. לשרה ולרבקה שקדמו לה בשושלת העברים היה הריון אחד; אך רחל רצתה "להתחרות" לא בהן אלא באחותה הפורייה לאה. וכך כשהיא בהריונה השני, ובנימין בבטנה, מחליט יעקב לשוב מחרן (או פאדן ארם) לבית אביו בכנען.

יעקב שחושש מתגובה עוינת של לבן אם יבשר לו על תוכניתו לשוב לכנען עושה כן בפועל ללא אמירת שלום, שלא לדבר על אירוע פרידה. משנוכח לבן בעזיבתם החשאית הוא דולק אחרי שיירת יעקב ומשיגה. הגם שמטרתו העיקרית היתה להיפרד אישית מבנותיו ונכדיו הוא מבקש גם להשיב את התרפים שנעלמו מביתו ומאשים את יעקב בגניבתם, הגם שליעקב לא היה בדל מושג שרחל גנבה אותם. יעקב המשוכנע לחלוטין שאיש ממשפחתו לא סילק את תרפיו של לבן מביתו מגן על נקיון כפיה של משפחתו במענה חפוז ומיותר ללבן שלא היה בו כל צורך או צידוק מוסרי: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו... ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" (בראשית ל''א, ל''ב). במילים חפוזות אלו חרץ יעקב את גורלה של רחל אהובתו, הגם שלבן לא מצא את תרפיו לאחר שערך חיפוש נרחב בחפצי בית יעקב.

רחל שחפצה כל כך בבנים – ולא רק בבן אחד – והעדיפה מוות בדבריה הנחפזים ליעקב אם לא תגשים את משאלתה תמות עד מהרה בלידתה את בנימין, בנה השני. בנוסף לדברי פחז אלה גם מילותיו נעדרות התבונה של יעקב שנאמרו בסער רגשות ללבן המאשים (ובצדק) את בית יעקב בגניבת תרפיו "תרמו" באורח מסתורי למותה של רחל. מוכנותו המילולית של יעקב שגנב(ת) התרפים (ת)ימות אם אכן כך עשה מי ממשפחתו – והלא התורה לעולם לא תבקש מוות לגנב אלא החזרת החפץ ופצוי כספי כלשהו – היתה פזיזה וחסרת אחריות בעליל. לו רק שמעו רחל ויעקב את דברי דוד במזמור קמא, אפשר ולא היו פוצים את פיהם באפן שעשו: "שיתה ה' שמרה לפי נצרה על-דל שפתי".

דוגמה נוספת להתבטאות כושלת וטרגית של יפתח בנדרו להעלות לעולה את זה שיצא ראשון מביתו כדי לקדמנו בשובו "בשלום מבני עמון" – ראה שופטים פרק י''א – קבלה בטוי נפרד באתר ידע בפרשת חקת.

ולסיכום, "חכמים, הזהרו בדבריכם".

[לאוסף המאמרים על פרשת בראשית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בראשית;
• אוסף המאמרים על פרשת תולדות;
• אוסף המאמרים על פרשת ויצא;
• אוסף המאמרים על 'פרשת חוקת'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בראשית באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויצא באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 1/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תולדות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 24/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת חוקת (חֻקַּת) באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/6/19.