[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
פתיחת המזמור מהממת – חייו של הכותב אינם חיים ללא קשר עם ה': א לְדָוִ֡ד אֵ֘לֶ֤יךָ יְהוָ֨ה׀ אֶקְרָ֗א צוּרִי֮ אַֽל־תֶּחֱרַ֪שׁ מִ֫מֶּ֥נִּי פֶּן־תֶּֽחֱשֶׁ֥ה מִמֶּ֑נִּי וְנִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־י֥וֹרְדֵי בֽוֹר ׃
אם ה' מחריש לפניותיו של הכותב, אז מבחינתו של הכותב הוא מת ("יורד בור"). המסקנה היא שיש לחייו של הכותב תלות מוחלטת בה'.
מכאן – פונה הכותב ומבקש מה' שלא ימשוך אותו להיות עם רשעים ושקרנים: ג אַל־תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם־רְשָׁעִים֮ וְעִם־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן דֹּבְרֵ֣י שָׁלוֹם עִם־רֵֽעֵיהֶ֑ם וְרָעָ֗ה בִּלְבָבָֽם׃
יש כאן תרגיל מחשבתי מעניין. בעצם - אין בחירה חופשית. אם הכותב נכשל והלך עם רשעים ושקרנים, הרי זה משום שה' משך אותו לכך, או לא מנע זאת ממנו.
בעיני יש כאן סטייה אמונית משמעותית לעומת תורת משה ופרוש רבי עקיבא - משה – החופש לבחור (דברים פרק ל'):
טו רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֨יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע
יט הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃
רבי עקיבא – הרשות נתונה: "הכל צפוי והרשות נתונה".
כותב המזמור (דויד?) מעמיד למעשה את ה' כמי שהרשות נתונה אצלו ומתחנן שיבחר בטוב; ואז, גם יוכל לדאוג לעמו (להיות לו רועה עד עולם): ט הוֹשִׁ֤יעָה׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְנַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם ׃
אני אישית מעדיף את עקרון הבחירה של האדם על עקרון הבחירה של ה'.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
