[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".

*  *  *

השופט יצחק עמית מבית המשפט העליון (ראו תמונה למטה משמאל), אישר בקשה לעריכת דיון נוסף בפסק הדין שניתן על ידי ערכאה זו בקשר לבנייה במצפה כרמים.

כזכור, פסק הדין ניתן ברוב של 2:1. שופטי הרוב = הנשיאה אסתר חיות והשופט חנן מלצר. שופט המיעוט = ניל הנדל.

הכדור עובר כעת למגרשה של נשיאת בית המשפט העליון כדי שתקבע כמה שופטים יתווספו להרכב המקורי ובעיקר, היא צריכה להחליט מיהם השופטים הנוספים.

על כך מספר הערות:

א. פתגם משפטי לטיני אומר (ראו כרזה למעלה): "תן לי את העובדות ואתן לך את החוק". במצב החדש שנוצר ניתן לומר: "תן לי את שמות השופטים ואתן לך את פסק הדין!".

ב. כל מי שעוקב אחר הפסיקה של שופטים בבית משפט עליון יכול להעריך כמעט בוודאות מהי התייחסותם לשאלות הפוליטיות בהן הם נדרשים להחליט - ללא סמכות.

ג. על פי החוק הקיים, שופטי ההרכב המקורי נשארים גם בדיון הנוסף ואליהם מצרפים כאמור שופטים נוספים. אין כל היגיון בהשארת השופטים המקוריים בדיון הנוסף הרי דעתם ידועה והם כתבו אותה, בדרך כלל באריכות-יתר.

[תמונתו של השופט, יצחק עמית, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הרשות השופטת. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אם מבוקש לקיים דיון נוסף אמתי, יש לשנות את החוק כך ששופטים אחרים ידונו בבקשה ללא "השפעות סביבתיות". הניסיון מוכיח כי גם בתקופה הקלסית של שופטי ערכאה זו, היו מעט מאד מקרים בהם שופטים שינו את עמדתם בדיון הנוסף.

בהכירי את הפסיקה של השופטים דהיום, אני מעריך כי הסיכוי לשינוי עמדה של מי מהם קלוש ביותר.

ד. השאלה העומדת לדיון נוסף אינה שאלה משפטית. נושא הבנייה ביו"ש מעוגן בתפיסת עולם ציונית - מדינית. בכל הכבוד, להשקפת עולמם של השופטים בסוגיה זו אין כל יתרון על פני כל אדם מהישוב. ניתנת, אם כן, הזדמנות לשופטי בית המשפט לתקן בקצרה פסק דין מוטעה שיצא מתחת ידיהם של שני שופטי הרוב.

האם יעשו כן? בריאות לכול!

.