[בתמונה: מי שבאמת רוצה לשחק במגרש של הגדולים, צריך להפגין מעט יותר גדולה ובמקום לעסוק בפוליטיקה להתחיל ללכלך את הידיים בביוב ובמערכת הניקוז העירונית. התמונה היא צילום מסך מכתבת 'כאן 11']
[לריכוז המאמרים על מלחמת השחרור של הרשויות המקומיות מהשלטון המרכזי, לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
צריך להתבונן על פגעי ההצפות כדי להבין משהו רציני על הרשויות המקומיות בישראל. כמובן שלא על כולן, אבל ודאי על חלק מהעשירות והמיוחצנות שבהן (כולל, גילוי נאות, זו שבתחומה אני עצמי מתגורר). בניגוד לדימוי האורבאני המקובל, הן ממש לא כאלה שניתן להתפאר ברמת הניהול והתפקוד השוטף שלהן:
- נכון. ירדו ממטרים חזקים. נכון חודש נובמבר מצטייר כאחד החודשים היותר גשומים בסטטיסטיקה הרב שנתית.
- נכון אי אפשר ממש לשלוט על כמות המשקעים היורדת בזמן נתון.
אבל בכל זאת, אפשר היה להתכונן, להיערך לטפל, שלא לדבר על לתכנן מבעוד מועד ולצמצם את התופעה ונזקיה. שנה אחר שנה זה לא קורה. בתל אביב השבעה, ברמת השרון השבעה לא פחות ממנה ואפילו בנס ציונה (פנינת השפלה הדרומית) זה לא קרה. ארנונות גבוהות. תשלומי עירייה מנופחים.
אבל, מסתבר ש"כאן כמו כאן": אין מתאם בין הדימוי ובין המציאות. והשתיקה - ממש צורמת:
- חולדאי שמקפץ תחת כל מיקרופון רענן בנושא המחאות - שותק.
- ראש עיריית נס ציונה - מגיע לסיור חפוז ומאשים את עיריית באר יעקב השכנה.
- אחרים - כנל.
עכשיו אתם יכולים להעלות מן האוב את ההופעות השחצניות של ביבס ממודיעין ואת אלה של חולדאי בתל אביב. שניים המופקדים על רשויות גדולות, שגם עושים את דרכם מהפוליטיקה המקומית לארצית; ואף ממנפים, לצורך כך, את מדבר הקורונה. זוכרים את המסר שלהם שעדיין ממשיך להדהד מפעם לפעם - על משקל "תנו לצהל לנצח" - וזה הולך כך:
- תנו לרשויות המקומיות לנהל את ענייני הקורונה.
- תנו לרשויות לנהל את פתיחת מערכת החינוך.
- תנו לרשויות לנהל את פתיחת בתי העסק.
- תנו למי שבאמת "מבין" ו"יכול" לעשות את מה שהממשלה ומשרדיה לכאורה אינם מסוגלים לעשות.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
למה? פשוט: כי אנחנו ראשי הרשויות מבינים ובעיקר מחוברים לשטח!
אז מסתבר שממש לא כך. הדבר העיקרי שראשי רשויות מסויימים מחוברים אליו הוא לא ממש השטח. אולי לשאיפות הפוליטיות האישיות, אולי לכבוד, אולי למערכת הדימויים העצמית. לשטח - ממש לא, או בספק רב!
