[בתמונה: ציורי תנ"ך / יעקב מבחין בעשיו ובאנשיו / ציירה: אהובה קליין (c)]

[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

עודכן ב- 29 בנובמבר 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• יעקב כטקטיקן מעולה;
• למי שייך קבר יוסף בשכם?
• הישוב הראשון בגוש עציון ומדוע העיר אפרת סמוכה לבית לחם?
• ועוד

ראשי פרקים

1. יעקב מתקרב לארץ ישראל ונזכר בתכנוניו הזדוניים של עשו אחיו להורגו. לצורך כך הוא שולח שליחים לקראת עשו "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו". על מנת לרכך את זעמו של עשו, יעקב מורה לשליחים לומר לעשו "עִם לָבָן גַּרְתִּי.... וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", במילים אחרות, יעקב מעביר מסר לעשו שמכל מה שאבא יצחק בירך אותו, שיהיה איש עשיר וגביר ויהנה מכל טוב הארץ והשמים, בסך הכל יצא שגר עם לבן הרשע ויש לו רכוש ארצי (שור וחמור). כמו כן יעקב מבקש להגיע להבנה ול"הפסקת אש" עם עשו כולל משפטי התחנפות וריכוך "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)]

2. השליחים חוזרים ממשימתם ומדווחים ליעקב שעשו בא לקראתו יחד עם צבא של ארבע מאות לוחמים. "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". יעקב נלחץ ומייד מחלק את מחנהו לשני מחנות. ההגיון מאחורי החלוקה הינו שבמידה ועשו יתנפל וישמיד את המחנה האחד ישאר המחנה השני "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". רש"י מסביר את כפל הלשון " וַיִּירָא יַעֲקֹב" וכן "וַיֵּצֶר לוֹ" שיעקב פחד שמא ייהרג ושמא יהרוג. סיבה נוספת שיעקב חילק את כל רכושו לשני מחנות היתה שהוא למד כלכלה וידע שצריך לפזר סיכונים...

3. יעקב מתפלל לקב"ה "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  הַצִּילֵנִי נָא" לפסוק זה הלחין יונתן רזאל את השיר המרגש "קטונתי מכל החסדים"  .

.

יעקב מבקש שיציל אותו מיד עשו "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו  כִּי יָרֵא אָנֹכִי" ומזכיר לקב"ה את הבטחתו "וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. למחרת בבוקר יעקב מתכנן את הפגישה עם עשו ובונה טקטיקה של הטעיית עשו על מנת שעשו יחשוב שליעקב יש מחנה גדול, וכך יעקב עושה: הוא מארגן מתנה לעשו אחיו המכילה קבוצות של בעלי חיים "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה" את קבוצת בעלי החיים הענקית הזאת מחלק יעקב למספר קבוצות ומנחה את אנשיו לפתוח רווח בין קבוצה לקבוצה על מנת לעשות רושם של מחנה אחד גדול. "וַיִּתֵּן, בְּיַד עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר"

4. בראש כל קבוצה מעמיד יעקב עבד אשר מתפקידו להגיד לעשו שהעדר שייך ליעקב, אולם העדר הוא מתנה של יעקב לעשו. "וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.  וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. הסיבה לכך היא שיעקב חושב שברגע שעשו יראה ויקבל את המתנות יש סיכוי סביר שיתרצה ויוותר על כוונתו להרוג את יעקב. "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי".

5. לאחר שיעקב מכין את שיירת המתנות ל הוא מעביר ליתר ביטחון את משפחתו: רחל, לאה, השפחות וכל הילדים מעבר לנהר. " וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק". (נהר יבוק אשר נמצא בירדן צפונית לים המלח.נאמר "וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו " והיכן היתה בתו דינה בת לאה? על כך עונה רש"י שיעקב פחד שמא יראה עשו את דינה ויחשוק בה לכן החביאה בארגז ומוסיף המדרש שבגלל שיעקב מנע את האפשרות שמא דינה תחזיר את עשו למוטב נענש בסיפור דינה בעיר שכם (ועל כך בהמשך).

6. ממה שראינו עד כה הרי שיעקב הכין את עצמו לפגישה עם עשו בשלוש דרכי פעולה אלטרנטיביות שונות:

• דרך ראשונה הייתה שיטת המתנות (הדורון);  יעקב שלח לעשו לקראת הפגישה הרבה מתנות בתקווה שעשו יתרכך.
• הדרך השניה הייתה התפילה, שיעקב ביקש מהקב"ה שיעזור לו.
• הדרך השלישית התכוננות למלחמה.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / יעקב מכין מנחה לעשיו / ציירה: אהובה קליין (c)]

7. יעקב נשאר לבדו ובלילה פוגש דמות אשר נאבקת עימו (המדרש מספר שהיה זה מלאכו של עשו) ואולם הדמות אינה מצליחה להתגבר על יעקב. במהלך ההאבקות פוגע המלאך ברגלו של יעקב ופוצע אותו ובכל זאת יעקב לא מניח לו. כשמגיע הבוקר, הדמות (מלאך) מבקש להשתחרר מחיבוקו של יעקב ויעקב דורש ברכה בתמורה לשחרור. המלאך אומר לו ששמו לא יהיה יעקב אלא ישראל. "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ. וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר,וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם יִשְׂרָאֵל". זהו המקום הראשון בתורה בו מוזכר השם ישראל. אנו היהודים, בכל העולם נושאים עד היום את השם "עם ישראל" שאנו בניו של יעקב אבינו (בני ישראל) ואנו אלו שאמורים לקבל את כל הברכות שיעקב קיבל מהקב"ה "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶך".

8. כשמגיע עשו, יעקב מסדר את משפחתו. בתחילה את השפחות: בלהה, זלפה וילדיהן, לאחר מכן לאה וילדיה ובסוף את יוסף ורחל "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים". ברגע שעשו מתקרב, יעקב עובר לראש הטור תוך כדי ביצוע שבע השתחוויות (ושוב כדי לרכך את תגובת עשו). "וְהוּא (יעקב) עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו".

מתברר שהטקטיקה שיעקב נקט מרגע תחילת האירוע: שלח מתנות ויצר את הרושם שהמתנה הינה גדולה, ההתחנפויות לעשו וחלוקת המחנות, התבררה כנכונה ועשו שוכח לגמרי מכוונתו להרוג את יעקב ומיד כשנפגשים הם מתנהגים כאחים אמיתיים לכל דבר אשר התגעגעו רבות אחד לשני "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ". עשו מסתקרן ושואל את יעקב מי כל האנשים שבסביבה וכמו בכל משפחה יהודית מסודרת יעקב מציג את כולם "וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ". אצל כל נשי יעקב נאמר קודם שם האשה ואחר כך את הילדים ואילו אצל רחל נאמר הפוך "וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל " מסביר רש"י שיוסף אמר שבמידה ועשו ירצה לחטוף את רחל הוא יגן עליה.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / יעקב  ועשיו נפגשים / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

9. כעת מתחיל "ויכוח פולני" קל בין יעקב ועשו לגבי המתנות שיעקב נתן לעשו (עדרי בעלי החיים). עשו מסרב לקבל את המתנות, טוען שיש לו מספיק וכדאי שיעקב ישמור זאת לעצמו. "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ". בסופו של דבר זה, עשו מתרצה ומסכים ("הכריחו אותו") לקבל את המתנות. "וַיִּפְצַר בּוֹ, וַיִּקָּח".

10. לאחר הפיוס ההיסטורי, עשו מזמין את יעקב ומשפחתו לבוא ולהשתכן בארצו בהר שעיר (מזוהה כיום כצפון ערב הסעודית ודרום ירדן באזור ואדי רם) ומציע שילכו יחד. "וַיֹּאמֶר (עשו) נִסְעָה וְנֵלֵכָה, וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ". יעקב, שלא היתה לו שום כוונה להצטרף לעשו, מסביר בעדינות שחבל שעשו יתעכב בגללו, היות ויש לו ילדים קטנים ובנוסף יש חשש שהצאן והבקר ימותו בדרך בגלל ההליכה המהירה ובכלל המסע שלוקח זמן. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן". לכן מציע יעקב לעשו, שיתקדם לבד, והוא, יעקב ומשפחתו יתקדמו בקצב שלהם עד שיגיעו לארצו של עשו. "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה". עשו מקבל טיעון זה ונפרד מיעקב. וברגע שעשו נעלם מהאופק, יעקב מיד "חותך" ימינה (מערבה) ומגיע לעיר שכם שם הוא מתגלה כאיש נדל"ן ורוכש חלקת אדמה בכסף מלא (כיום קבר יוסף שבשכם). "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה"

11. בקבר יוסף היה אחד האירועים המצערים ביותר שארע לצה"ל בזמן האינתיפאדה הראשונה . באירוע זה כותרו בקבר לוחמים של צה"ל, וחייל דרוזי בשם מדחת יוסוף נפצע ודימם למוות במשך מספר שעות עקב הימנעות הצבא לחלץ אותו, בתקווה שהרשות הפלשתינאית תעשה זאת. קבר יוסף משמש כאבן שואבת להרבה חסידים וצעירים אשר לפעמים בצורה לא אחראית מנסים להגיע לקבר באישון לילה ולהתפלל ליד הקבר.

[תמונתו של מדחת יוסוף ז"ל משמאל מוצגת בשימוש הוגן, באדיבות המשפחה]

12. כאמור לעיל, ליעקב הייתה בת יפיפייה בשם דינה. יום אחד יצאה דינה להסתובב בסביבה, ושכם בן חמור שהיה מושל העיר "שם עליה עין", חטף אותה לביתו ושם אנס אותה "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ".

לאחר מכן שכם, שהיה ילד מפונק מבקש מחמור אביו המושל לדאוג לחתונה עם דינה "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה". בעת האירוע היו בני יעקב בשדה ויעקב ששמע זאת חיכה להם עד בואם. כשהאחים שמעו זאת הם כעסו מאד. במקביל, החל חמור במסע שיכנוע, ומציע לבני יעקב להתחבר אל עמו ולקיים חתונות מעורבות וכן לפתח את קשרי המסחר ביניהם. כשחמור רואה שזה לא מספיק, הוא מציע לבני יעקב לבקש מה שהם רוצים, וכל מה שירצו הוא יתן. "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה".

[בתמונה: מחיר התשוקה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

13. בני יעקב בראשותם של שמעון ולוי לא אהבו את מה שאירע לאחותם והם החליטו להתנקם באנשי שכם. הם אומרים לאנשי שכם שעל מנת שיוכלו להתערבב עימהם עליהם לבצע ברית מילה "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ:  ... אַךְ בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר.  וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד"

14. שכם שהיה "דלוק" על דינה שכנע יחד עם אביו את כל אנשי עירו וכך עשו "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב... וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר... אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד:  בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר... וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל זָכָר  כָּל יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ". ביום השלישי בעת שאנשי שכם סבלו מכאבים עקב הניתוח של ברית המילה יצאו שמעון ולוי והרגו את אנשי שכם ושיחררו את דינה "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל זָכָר. וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ". יעקב כועס על בניו והם בתגובה יוצאים להגן על כבוד אחותם "וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ".

15. יעקב ממשיך משכם לכוון בית אל ושם הוא מקים מזבח לקב"ה אשר נגלה אליו, וחוזר על ההבטחה "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק  לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ"

16. יעקב ממשיך במסעו בחזרה לבית אביו ואמו בקריית ארבע (חברון), וכאשר הם מגיעים דרומה לירושלים, באזור בית לחם כיום ליד העיר אפרת-הגדולה בישובי גוש עציון (שמה הנכון של העיר הוא אפרתה), רחל אימנו מתחילה תהליך של לידה ומתגלים סיבוכים בלידה "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּה"ּ. רחל יולדת בן ובשארית כוחותיה קוראת לו בשם בן-אוני ויעקב קורא לילד בנימין "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא לוֹ בִנְיָמִין". בשפה העברית קיים ביטוי "הבנימין שבחבורה" והכוונה לנער הצעיר ביותר בקבוצת אנשים. מקור הביטוי הוא, שבנימין היה הילד הצעיר ביותר משנים עשר בני יעקב. יעקב קובר את רחל באיזור ומניח מבנה לציון הקבר "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל, עַד הַיּוֹם".

.

17. לקראת חתימת הסכם אוסלו ב', התכוונה ממשלת ישראל להעביר את השליטה הביטחונית בקבר רחל לידי הפלסטינים, בדומה להסדר שנחתם לגבי בית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו ב-1994. כוונות אלו חוללו סערה ציבורית בישראל וגררו התבטאויות קשות כלפי יצחק רבין וממשלתו. במקביל, פנו רבנים ואישי ציבור אל רבין וניסו לשכנעו להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה. אחד האירועים שהשפיעו ביותר על רבין הייתה פגישתו עם חנן פורת ומנחם פורוש, בה על פי העדויות פרץ פורוש בבכי סוער, תוך שהוא צועק על רבין: "זו מאמע רוחל", איך אתה נותן את הקבר שלה? העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא". בעקבות הלחץ הציבורי חזרה בה ממשלת ישראל מכוונתה הראשונית ומתחם הקבר נשאר בשליטת ישראל

18. בהמשך הפסוק נאמר "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר" מה שמקשר אותנו לתחילת ההתיישבות היהודית לאחר הגלות בגוש עציון. בשנת תרפ"ז (1927) עלתה לאדמות גוש עציון קבוצת יהודים חרדים מירושלים והקימה יישוב בשם "מגדל עדר". את היישוב ביססו על חקלאות ורפתות. בזמן מאורעות תרפ"ט ורצח היהודים בחברון נמלטו התושבים חזרה לירושלים.

19. יעקב מגיע לבית הוריו לקריית ארבע ושם מת יצחק אביו שהגיע לגיל המופלג של מאה ושמונים שנה ויעקב ועשו קוברים אותו במערת המכפלה.

[בתמונה: מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים. התמונה מותרת לשימוש חופשי]

20. כעת התורה מתארת לנו את "המשפחתולוגיה" של עשו: נשיו, ילדיו ונכדיו וכן את התפקידים שמילאו כקצינים ומלכים. בהמשך גם מתוארת כל שושלת המלוכה ושמות הערים בהם התגוררו. השם המוכר לנו ביותר ומופיע במשחקי קלפים של ילדים הינו "חושם התימני" שנאמר "וַיָּמָת, יוֹבָב; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי".

"אמרי אמיר"

1. "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (ל"ב , ו') – שואל על כך רבי אברהם שמואל סופר (ה-"כתב סופר") , מדוע יעקב סבור שאם יספר לעשיו על גודל רכושו , שיש לו מקנה רב, עבדים ושפחות, הוא ימצא חן בעיניי אחיו הרשע שרוצה להתנכל לו? אלא עונה ה- "כתב סופר" , שמאז ומעולם מאשימים אנשי ציבור את תלמידי החכמים במידת העצלות. לדבריהם , אוהבים לומדי התורה לחיות חיים קלים, בלא עמל ויגיעה ולהיות סמוכים על שולחן הזולת. יעקב מבקש בהודעתו לעשיו להגיד שהוא לא נהג כך, אלא שבכל שנות שהותו בחרן עבד קשה והשקיע עמל רב ומאמצים מפרכים על מנת לצבור את הרכוש שברשותו. ויש בכך מסר לדורותינו אנו , מחד ללומדי התורה, על חשיבות הפרנסה ומאידך לציבור הכללי על כך שלומדי התורה אינם מכלול אחד ומקשה אחת ויש בהם רבים שעובדים ומתפרנסים.

2. "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"  ( ל"ב , ח') – בבראשית רבה כתוב שיעקב אומר: "כל השנים הללו הוא (עשיו) יושב בארץ ישראל. תאמר שהוא בא אלי מכוח ישיבת ארץ ישראל!". שואל על כך רבי שמואל מוהליבר (מראשי תנועת "חובבי ציון"): לכאורה תמוה הדבר, שיעקב אבינו, שמעיד על עצמו ששמר תרי"ג מצוות חושש מעשיו שקיים מצווה אחת בלבד, מצוות יישוב הארץ?!  נמצאנו למדים מכאן על חשיבות מצוות יישוב הארץ שהיא שקולה כנגד תרי"ג מצוות, ככתוב במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא: הלוואי והיו בני עמי בארץ ישראל, אף על פי שמטמאין אותה"!

[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.