[התמונה היא צילום מסך מכתבת ערוץ 10]
[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר שלישי על עמיר מולנר באתר זה. קדמו לו:פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
אחרי מאמרים דומים לזה, שוטרים רבים תוקפים אותי על שאני מפרגן לעבריינים. אבל, מי שלא מכבר את היריב שלו לא לומד ממנו כלום, ואני – בניגוד לאחרים - משתדל ללמוד (ואם ירדו עלי טוב, אני מבטיח להביא ציטוטים נבחרים במאמר הבא...
יש אנשים שעשרה תארים - שמממנים להם; ומשלמים להם על זה משכורת – לא יהפכו אותם מקצועיים; ויש כאלה שלא צריכים תואר בשביל להיות הכי מקצועיים.
עמיר מולנר הוא העבריין היהודי הבכיר ביותר בישראל (על הלא יהודים נכתוב בהזדמנות אחרת...) (יש חזקים ממנו; יש עשירים ממנו; אבל אין עבריין שמכבדים אותו כמוהו...). הוא גם החכם מכולם (הוא באמת גאון באיי קיו, אבל זה נושא למאמר אחר...). הוא גם הפיקח מכולם גם השקדן מכולם; וגם המשכיל מכולם. משכיל לא רק יותר מהעבריינים. משכיל הרבה יותר מן השוטרים שרודפים אותו.
התרבות הארגונית המשטרתית היא תרבות משפחתית. מולנר ינק אותה מגיל אפס (אביו היה קצין משטרה); והוא יודע שכמו בשיר של אריק איינשטיין בהקשר אחר, שהשוטרים בחיים לא לומדים שום לקח, ואין להם שכל גם להצטער.
.
הוא לעומתם, לומד ומשתכלל כל הזמן. כשהיה נער, והתחיל לרוץ על סקט בורד הוא למד אותו בשקדנות עד שהפך אלוף ישראל. להטוטן אמתי. היום הוא מלהטט לצערי, בשדות אחרים.
מה שהביא את מולנר למעמד שלו היום הוא הוויתור שלו על אגו וההבנה שלו ש"נשקים של חלשים" כמו לשתף פעולה ולדעת לוותר, הם הנשקים האפקטיביים ביותר לפעמים. הטורף המסוכן ביותר הוא לא התוקפני מכולם, אלא זה שיודע שיש גם עת לוותר ולשלם מחירים באגו ובתחומים אחרים. כשהוא יכול, הוא יבחר תמיד בשיתופי פעולה. תמיד ישאף לחסל יריבויות שמסכנות אותו וידע שאין ארוחות חינם וצריך לשלם מחיר: אבל בטווח הארוך, המחיר מתגמד מול הרווח.
את זה המשטרה אינה מבינה. היא תוקפת כל העת וכל הזמן כמו דוברמן אחוז אמוק; היא תוקפת בדיוק באותה צורה שמולנר מכיר היטב. והוא, באותה שקדנות שהביאה לו את האליפות בסקטבורד, מתכונן לתקיפות הצפויות הללו היטב; כולל ללמוד את אותו חלק במשפט שרלוונטי לו כדי לייצג את עצמו בבית המשפט ולנצח את המשטרה שוב ושוב. בעצמו, ללא עורכי דין.
ארבע פעמים עד היום הוא תבע את המשטרה על ההתנכלויות העקרות שלהם וארבע פעמים ניצח עד כה (וכמו שאני מכיר אותם ואותו, יהיו עוד). הפעם תעביר המשטרה למולנר 18 אלף שקלים על נזקים אוויליים שגרמו לג'יפ שלו בעת החיפוש. סך הפיצויים שמולנר קיבל בשנתיים האחרונות ממשטרת ישראל בגין מה שהם מכנים "תקלות מבצעיות" עומד על 72 אלף שקלים.
זה כסף קטן לעומת מה שמשלמת המשטרה על "תקלות", בין היתר כאלה. בחמש השנים האחרונות שילמה משטרת ישראל למעלה מ- 100 מיליון ₪ פיצויים לאזרחים על תביעות נזיקין נגדה- סכום בלתי נתפס!
מולנר צריך את הכסף ה- 18 אלף ₪ כמו לכפרות אבל ההתמודדות עם יריב טיפש, שמתעקש לא ללמוד, היא שעשוע נחמד, שדמי כיס בצידו.
למה המשטרה לא לומדת ואין לה שכל גם להצטער?
בשפה הארגונית יש למחלה הזו שם: קיפאון – סטגנציה. אתם יכולים לדמות את זה למחלה סופנית שרק נס יגרום לך להבריא ממנה (ודיברנו על זה כבר לא פעם, בשיחות אחרות...).
אז יש לי רעיון איך להביא את הנס הזה. אולי עם עמיר מולנר, יש לנו סיכוי.
אם בכל זאת רוצים ללמוד קצת לקח; ויש קצת שכל להצטער, אפשר קודם כל, לבקש יפה סליחה על ההטרדות הלא כל כך חוקיות מעמיר מולנר, ולשלם לו את מה שפסק לו בית המשפט.
ועכשיו, כיוון שהתרבות המשטרתית רואה במשטרה משפחה, שבה הבנים מתגייסים בעקבות הוריהם, אפשר לבקש ממולנר, שאחרי ש"דאג לביתו", שיגאל את המשטרה מטיפשותה, ילבש מדי שוטר עם דרגה ייצוגית של תת ניצב; יקבל אחריות על המכללה לשוטרים; וישנה את המשטרה מבפנים.
זה מטורף תגידו. שטות מוחלטת... ולדפוק את הראש כל הזמן בקיר של מולנר ולשלם שוב ושוב פיצויים זה לא מטורף? לא שטות מוחלטת?
ככה לפחות, זו תהיה שטות מוחלטת שרווח הצידה!
[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]
לשיחה המוקלטת:
[לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
