הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
לצורך ריאיון ברדיו, שלחו אלי את חילופי הדברים שהתקיימו אתמול בין השופטים לבין נציגי הפרקליטות במשפטו של נתניהו. קראתי והתאכזבתי. אין מדובר בצד הפוליטי אלא בזווית המשפטית...
מתוך ההערות של השופטים עולה כי כתבי האישום נגד נתניהו ו-אלוביץ אינם מפורטים ומנוסחים בחלקם בלשון כללית.
נציגות הפרקליטות ענו להערות השופטים בביטויים לא מקובלים מבחינה משפטית. למשל:
- הוכחת אשמה על סמך "מסה קריטית";
- ניסוח כתב אישום הוא "פרוגרטיבה של התביעה".
- ייחוס אשמה לנתניהו על סמך התנהגות "משפחת נתניהו".
לא ולא. הן החוק והן הפסיקה של בית המשפט העליון ברורים לגמרי!
כך כתבה, לדוגמה, השופטת מרים נאור (ראו תמונה משמאל) בפסק דין משנת 2004: "כיום הדרישה בדין היא "לתאר" את העובדות... בעבר בתשובה לאישום היה הנאשם מודה או כופר ב א ש מ ה; ואילו כיום הוא מודה או כופר ב ע ו ב ד ו ת".
זאת ועוד: הנחיות פרקליט המדינה המחייבות את מנסחי כתבי אישום קובעות: "על כתב האישום להיות ע ש י ר דיו בפרטים כדי להציג בפני בית המשפט ובפני ההגנה את התיאור העובדתי אותו מבקשת התביעה להוכיח."
צא ולמד: כיצד יכול נאשם להודות באשמה המפורטת בכתב אישום שאינו מפרט את מעשיו? כלום נעלם מהפרקליטים הציווי הקלסי של המשפט העברי: "... בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן, צדקת הצדיק עליו ורשעת רשע עליו תהיה".
אכזבתי נובעת מכך שיש לי כבוד והערכה למקצועיות של עורכי הדין העובדים בפרקליטות ואיני יכול להבין כיצד הגישו כתב אישום לקוי.
אלא אם...
יום טוב ובריא.
אלא אם הבן והאב עובדים ביחד, מתואמים ביניהם ואין מדובר בבן שלא עשה דבר אלא בבן הצמוד לאביוף מסייע בידו בדבר הפשע ואף נהנה ממנו.
כמובן – אין מדובר בצד הפוליטי או המשפטי. סתם הגיון פשוט.