[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Emuishere Peliculas לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

עודכן ב- 5 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרק ל"ט בפרשת וישב, מציג את הרקע לעלייתו של יוסף לגדולה בבית פרעה. יוסף נשלח לבית הסוהר בגלל עלילת השווא שטפלה עליו אשת פוטיפר. בבית הסוהר הוא מצליח לרכוש את אמונם של שרי פרעה, שר המשקים ושר האופים, שנאסרו אף הם, ועולה בידו לפתור להם את חלומותיהם. שמו כפותר חלומות מגיע עד חצר המלך, ומשם הדרך קצרה לתהילה.

מבחינה ספרותית, עומד הסיפור של אשת פוטיפר ויוסף, קודם עלייתו לגדולה, בפני עצמו, או ליתר דיוק כפרשה בפני עצמה[1].

קודם שנדון בסיפור העלילה, כדאי להזכיר כי בספרות העולם הקדום ידועים סיפורים דומים. במיתוס הכנעני מסופר על אשרה, אשתו של האל אלקונירסה (=קונה שמיים וארץ), המנסה לפתות את בעל ונתקלת בסירוב להיענות לה. בעל מגלה את הדבר לאלקונירסה, וזה אומר לו להיענות לאשרה, ואז יתפוס אותה בעת מעשה.

[בתמונה: ניאוף... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr]

הסיפור הקרוב לסיפור בפרשתנו הוא הסיפור המצרי, מהמאה הי"ג לפני הספירה, אודות שני אחים המתגוררים בבית אחד. אשת הבכור חשקה באחיו הצעיר, ובהזדמנות הראשונה בהעדר בעלה היא מנסה לפתות את האח הצעיר. זה האחרון עומד בפיתוי, והאישה טופלת עליו אשמת אונס. האח הצעיר נס על נפשו, מפני זעמו של אחיו הבכור הרוצה להורגו. בסופו של דבר, האח הצעיר מצליח להסביר לאחיו הבכור את השתלשלות הדברים, וכך הוא ניצל מנקמתו.

סיפור אחרון זה, יש בו נקודות השקה לסיפור יוסף ואשת פוטיפר. בדומה לסיפור המצרי שאשת האח הגדול תפסה את האח הצעיר כדי לשכב עימו אנו קוראים במקרא כי: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי"[2]. יוסף על פי המספר המקראי מסרב, ומנמק את סירובו בנאמנות שהוא חייב לאדונו פוטיפר. בסיפור המצרי, האח הצעיר אומר דברים דומים שהוא נאמן לאחיו הבכור שהוא מזכיר ודומה לאביהם המשותף. יוסף מגדיר את ההצעה של אשת פוטיפר: "הרעה הגדולה"[3], ואילו האח הצעיר מגדיר את בקשתה של אשת אחיו הבכור כתועבה גדולה. אשר על כן, יש יסוד להשערה כי סיפור מקראי זה אודות אשת פוטיפר ויוסף יש לו שורשים ספרותיים מצריים.

מעמדו העולה של יוסף, לא נעלם גם ממחבר ספר היובלים[4] (ראו תמונת כריכה משמאל), ועל כך דנו במקום אחר[5]. בתמצית, יוסף איננו בכיר האחים, ומי שעומד בראש רשימת החשיבות של בני יעקב הם לוי ויהודה.

בספר בן התקופה, ספר לוי הארמי[6], מוגדר יוסף כאיש שרכש חוכמה, והיא המפתח להצלחתו המטאורית במצרים. הגדרתו זו של יוסף לא מקובלת על מחבר ספר היובלים, ואין הוא רואה ביוסף את סמל החכמה. ספר היובלים מזהה את הרוח ששרתה על יוסף עם הרוח העתידה לשרות על הנבחרים באחרית הימים, ובעקבות כך מתאר ספר היובלים את תקופת שלטון יוסף כתקופת אחרית הימים. אולם הדבר המעניין בספר היובלים היא שזירת מוטיבים מסיפור יוסף ואשת פוטיפר, בחטאו של ראובן המסופר במקרא בפסוק אחד: "וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל"[7].

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מעשה ראובן ובלהה מתואר בספר היובלים לא כאונס אלא כמעשה רמייה. יתכן משום שעל פי המסופר במקרא, אין רמז לכפיית יחסים מטעמו של ראובן, חרף העובדה  כי יוזם המעשה הוא ראובן. כאמור המחבר שוזר בסיפור ראובן מוטיבים מסיפור יוסף ואשת אדונו, דבר המאפשר לו לכתוב כתב אשמה נגד ראובן מצד אחד, ומצד שני להדגיש את תמימותה של בלהה. זו האחרונה איננה יודעת שראובן חושק בה, כפי המתואר בספר היובלים: "וראובן היה רואה את בלהה שפחת רחל, פילגש אביו, רוחצת במים בסתר, ויאהבה"[8]. בניגוד לבלהה אשת פוטיפר חושקת ביוסף באופן גלוי ופומבי: "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי"[9].

ראובן בא באישון לילה אל בלהה: "ויבוא בית בלהה בסתר לילה וימצא אותה ישנה לבד במיטתה בביתה"[10], ולעומתו אשת פוטיפר תוקפת את יוסף ביום: "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם—בַּבָּיִת"[11].

כמו כן אשת פוטיפר מפעילה כוח בכך שהיא אוחזת בבגדו של יוסף: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי"[12], ואילו בלהה מרפה מאחיזתה כאשר מתברר לה שהמדובר בראובן:" וישכב אצלה ותתעורר ותראה הנה ראובן שוכב עמה במיטה, ותגלה את כנפה ותאחז בו ותצעק ותדע כי ראובן הוא"[13]. בעל היובלים מתאר כאן יקיצה מתמשכת ואיטית, שבתחילתה סבורה בלהה כי המדובר ביעקב, ועל כן היא אוחזת בו, אולם לאחר שהיא מבחינה כי המדובר בראובן היא צועקת.

בעקבות כך ראובן בורח מפחד ואילו יוסף נס על נפשו כדי שלא יחטא באשת איש. בלהה צועקת בעוד אשת פוטיפר משקרת בסיפורה וטוענת שצעקה על יוסף: "וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל"[14]. ולבסוף – אשת פוטיפר מפרסמת עדות שקרית למה שהתרחש בינה לבין יוסף, ואילו בלהה שומרת את דבר המעשה בסוד: "והיא הייתה מתענה מאוד על הדבר ולא ספרה לאיש"[15].

[בתמונה: נואפים נענשים... האמן: Jules-Arsène Garnier. התמונה היא נחלת הכלל]

בעל היובלים מעלה שני נושאים הלכתיים אגב סיפור ראובן ובלהה, ויוסף ואשת פוטיפר:

• האחד – מה דינה של אישה נשואה שנבעלה בידי אדם אחר. לפי הדברים בהמשך פרק ל"ג בספר היובלים, עולה שלדעתו של המחבר היא אסורה מכאן ואילך לבעלה. הנושא ההלכתי השני עוסק באיסור שכיבה עם אשת האב. בעל היובלים עוסק בכך ארוכות, ומטיף באופן נחרץ כנגד חטא זה. לדעתו, אשת האב אסורה כל עוד האב בחיים. כמו כן, לדעת בעל היובלים, פילגש היא במעמד של אישה נשואה בהלכות עריות, ויתכן שיש כאן רמז על פילגשי דוד שנאנסו בידי אבשלום ונותרו אלמנות חיות:" וַיָּבֹא דָוִד אֶל-בֵּיתוֹ, יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר-נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית-מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם, וַאֲלֵיהֶם לֹא-בָא; וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד-יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת"[16].

אחרית דבר

פרק ל"ט בפרשתנו, מציג את הרקע לעלייתו של יוסף לכס השלטון, כמשנה למלך פרעה. גדולתו זו מתחילה דווקא בתקרית עם אשת אדוניו, שרצתה את קרבתו אולם הוא עמד בפיתוי. לסיפור זה יש מקבילה ספרותית מצרית, ויתכן שלסיפור יוסף יש שורשים או השפעה מצרית קדומה. בספר היובלים, יש שזירה של מוטיבים ממקרה יוסף ואשת פוטיפר למקרה ראובן ובלהה פילגש אביו.

ספר היובלים עושה שימוש במוטיבים אלה בכדי לבסס כתב האשמה מוסרי והלכתי כנגד ראובן, ומנגד בכדי להבליט את תומתה של בלהה. בנוסף, מעלה בעל היובלים בסוף הסיפור על ראובן ובלהה, שני עניינים הלכתיים מתבקשים:

• האחד – מה דינה של אישה נשואה שנבעלה בידי אחר, פילגש לדעתו הינה במעמד של אישה נשואה. לדעת בעל היובלים, אישה נשואה שנבעלה בידי אחר אסורה מכאן ואילך על בעלה.
• והשני -  איסור משכב עם אשת האב כל עוד האב בחיים.

[בתמונה: ציור יפני המתאר גבר ואישה שעוברים השפלה פומבית (שיימינג) לאחר שהורשעו בניאוף. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וישב באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/12/19.

[1] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 216 – 218.

[2] בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ב.

[3] שם, פסוק ט'.

[4] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל, המאה השנייה לפני הספירה.

[5] אבי הראל, היבטים נוספים בסיפור יוסף, ייצור ידע, דצמבר 2019.

[6], Leiden 2004 ,The Aramaic levi document J.C. Greenfield M.E

[7] בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"ב.

[8] ספר היובלים, פרק ל"ג, פסוק ב', מהדורת כנה ורמן, יצחק בן צבי, 2015, עמוד 437. (להלן יובלים, ורמן).

[9] בראשית, פרק ל"ט, פסוק ז'.

[10] יובלים, ורמן, פרק ל"ג, פסוק ג'.

[11] בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"א.

[12] שם, פסוק י"ב.

[13] יובלים, ורמן, פרק ל"ג, פסוק ד'.

[14] בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ד.

[15] יובלים, ורמן, פרק ל"ג, פסוק ו'.

[16] שמואל ב', פרק כ', פסוק ג'.