[בתמונה: "סלקציה" ברציף תחנת הרכבת בבירקנאו, 27 במאי 1944 (מתוך אלבום אושוויץ). התבוננות בתופעה אנושית, במבט הממוקד רק לממדיה האוניברסליים, משטיחה את התופעה עד כדי הכחשתה... התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר חמישי בסדרת המאמרים על יד ושם; ועל מועמדות אפי איתם לראשותו. המאמרים האחרים:

• • מאמר ראשון: גרשון הכהן: האם השואה היא עוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של ג’נוסייד?
  • מאמר שני: גרשון הכהן: אפי איתם, יד ושם והמיתוס המכונן של השואה;
  • מאמר שלישי: הרן פינשטין: למה באמת הם מתנגדים למינוי אפי איתם?
  • מאמר רביעי: גרשון הכהן: זו לא הכיפה, זה הסיפור הלאומי;

*  *  *

ב- 9 בדצמבר 2020 פרסמה פרופסור דינה פורת תגובה ב'ישראל היום' למאמר שכתבתי שלושה ימים לפני כן; והופיע באתר זה ב- 8 לחודש, תחת הכותרת: "זו לא הכיפה; זה הסיפור הלאומי". זוהי תשובתי.

כתבה פרופ' פורת: "האלוף גרשון הכהן דן במאמרו בשתי שאלות יסוד, ובעמדתו של יד ושם כלפיהן" - כתבה פורת - "ואולם יד ושם שהוא מתאר, כמוסד שבו יש המנסים למנוע "רוח יהודית ישראלית" - האשמה חמורה מאוד - אינה מוכרת כלל לי ולעמיתיי, הפעילים בו עשרות שנים...

מדבריו של הכהן עולה שקיימת סתירה בין יהדות לבין אוניברסליות, ושיד ושם בחרה בזו האחרונה. אבל סתירה כזו זרה ליהדות, לתרומתו של העם היהודי לתרבות העולם, ולערכי המוסר היהודיים כפי שנטבעו  כבר בתנ"ך, המצווה על יחס לגר ולתושב, לחלש ולחסר הישע. אנו - וביד ושם עובדים מאות איש ואישה, בעלי דעות שונות ומגוונות - בחרנו בשתיהן, שהרי אדם העומד בד' אמותיו עומד בתוך עולם מלא."

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'זו לא הכיפה, זה הסיפור הלאומי, לחצו כאן]

[למאמר המלא של פרופ' פורת ב'ישראל היום', לחצו כאן]

אכן, פורת מדגישה עובדות נכונות: אין ספק שהיו חוקרים ביד ושם שהחזיקו בעמדה כי השואה היהודית הייתה אירוע ייחודי. אלא שבהצגת העובדות פרופסור פורת מתחמקת מדיון במגמות המובלות כיום על ידי מדריכי יד ושם. בהסיטה את  הדיון אל סוגיית היהדות ויחסה למוסר האוניברסלי, היא עוקפת את לב הדיון העסוק בעצם הבנת תופעת השואה. לשאלה עד כמה מדובר בתופעה חד פעמית, יש השלכות לדיון המוסרי בלקחי השואה, אבל ביסודה השאלה עוסקת באפיסטמולוגיה ולא במוסר, בטענה שאם העברנו את התופעה אל ממדיה האוניברסליים של תופעות האדם, אבדנו משהו קריטי להבנת התופעה בהיותה לא רק חסרת תקדים אלא ייחודית למצבו של העם היהודי.

בתוך כך, פרופסור פורת מתכחשת למתח הבסיסי שקיים ביהדות בין הלוקאלי לאוניברסלי. מוסר התנ"ך אינו רק "ואהבת את הגר", הוא כולל גם ציוויים בדלניים כמו "עמוני ומואבי לא יבואו בקהל ה". אבל הדיון הזה לכשעצמו הוא ערוץ אחר מהדיון המתודולוגי בשאלת הגישה המדעית לתנאיי היסוד המנחים את מחקר השואה כתופעה אנושית.  כאן בהחלט קיימת מחלוקת ראויה להבהרה. עמדתי ניצבת על ההכרה העקרונית של פילוסופים פוסט מודרניים, בחיוניותה התבונית של נקודת המבט הלוקאלית, כתנאי להבנת תופעות האדם. במסגרת התפיסה הזו, אבחון ממדי הייחוד המכוננים תופעה אנושית, הוא תנאי הכרחי להבנתה. התבוננות בתופעה אנושית, במבט הממוקד רק לממדיה האוניברסליים, משטיחה את התופעה עד כדי הכחשתה.

[התמונה המקורית היא צילום מסך]

היבטים רבים לייחוד השואה היהודית אולם המאפיין העיקרי טמון בעילה למאמץ השמדתם וזה בדיוק מה שמבחין בין השואה לבין מקרים רבים אחרים של רצח עם. עשרות אלפים שנטבחו בקוסובו מצאו את מותם במאבק רציני בין הסרבים לקוסוברים על עמק קוסובו כמולדת. היהודים לא נטבחו בשביל אדמתם, גם לא מתוך דרישה להמרת דתם. גם המרת דת לא עזרה ליהודים באותן שנים. כאשר מתבוננים בשואת היהודים, לשאלת הייסוד הפשוטה "למה?" קשה לתת תשובה. כאן מתחיל הדיון.

במקום הזה, הדיון על תפקיד המתח המובנה בין האוניברסלי ללוקאלי מהווה קודם כל בירור מתודולוגי, רק אחר כך מתחיל הדיון בשאלת היהדות ביחסה לערכי מוסר אוניברסלי.

טענת הייחוד ביחס לשואה כוללת במרחב המתודולוגי, טענה גם על ייחוד התופעה הציונית בכללותה, כתופעה ייחודית בתולדות האנושות. טענת הייחודיות אומרת בהקשר הזה שהמאמץ לתאר אותה ולהבין אותה, נדרש מראשיתו להכרה במאפייניה הייחודיים.

גם ההסתדרות היא דוגמה ייחודית

נתבונן לדוגמה בארגון הסתדרות, שבימים אלה מלאו מאה שנים להקמתו (כדאי להאזין לדיון בנושא ההסתדרות ברשת ב', מה- 5 בדצמבר בהנחיית ד"ר יצחק נוי ובהשתתפות הפרופסורים: אביבה חלמיש, אבי בראלי ודני גוטווין):

• אין בעולם דוגמה להתארגנות פועלים בתור Trade Union, המבוסס מראשיתו על מערכת מתחים מובנת שכוננה את ההסתדרות. בכל מקום בעולם, בין ארגון פועלים הדואג לתעסוקה לפועלים, לבין מגמת ההגירה קיים מתח. ככל שתגבר ההגירה יוטל איום על היכולת לספק מקומות עבודה לכולם.
• בניגוד לכל ארגוני הפועלים בעולם, הסתדרות העובדים בארץ ישראל פעלה במקביל גם למען תעסוקת הפועלים שכבר חיים בארץ וגם לעידוד וטיפוח מפעלי ההגירה. מה שנראה על פניו כניגוד עניינים, וכמתח מובנה הוא מציג למעשה את תעודת הזהות של ההסתדרות.
• באופן דומה, ההסתדרות הייתה בו זמנית גם מעסיק בעל אמצעי ייצור וחברות עסקיות כמו סולל בונה, וגם ארגון מחויב לפעולה למען המועסקים. בכל אמת מידה אוניברסלית מדובר בניגוד עניינים, ושוב זה בדיוק ייחודה של תופעת ההתארגנות הסוציאלית ביישוב הארץ ישראלי בימי טרום המדינה.
• באותו המבט גם חתירתה של ההסתדרות לחזון בנין האומה היהודית בארץ ישראל, הייתה נתונה במתח לא פתור עם החתירה לפעול כארגון פועלים למען כל פועלי הארץ, בהם יהודים וערבים. התנועה הקומוניסטית שלא יכלה להכיל את מה שנראה לה כניגוד עניינים, דרשה התמקדות בלעדית בענייני הפועלים כמאבק מעמדי, ולוותר על כל ביטוי ושאיפה לבניין האומה.

.

וכאן חוזרים אל הדיון בו התחלתי, במתח בין הייחודי הלוקאלי לבין האוניברסלי. מי שיבקש להבין את ההסתדרות בהתכחשות למתחים הייחודיים לה כתופעה יהודית ציונית, יהיה מנוע מהבנת התופעה במלוא היקפה וייחודה.

פרופסור פורת בתגובתה, התעלמה מהיבטים אלה בטענותיי, תוך ניסיון להצבת הדיון על המסילה השחוקה של הדיון, בהיבטיה המוסריים-אוניברסליים של היהדות.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• גרשון הכהן (2020), גרשון הכהן: האם השואה היא עוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של ג’נוסייד?, ייצור ידע, 22/11/20.
• דינה פורת (2020), יהדות אינה סותרת הומניות אוניברסלית, ישראל היום, 9/12/20.
• גרשון הכהן (2020), אפי איתם, יד ושם והמיתוס המכונן של השואה, ייצור ידע, 29/8/20.
• הרן פינשטין (2020), למה באמת הם מתנגדים למינוי אפי איתם? ייצור ידע, 2/12/20.
• גרשון הכהן (2020), זו לא הכיפה, זה הסיפור הלאומי, ייצור ידע, 8/12/20.