[בתמונה: ג'ורג' אורוול, 1946. התמונה היא נחלת הכלל]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זהו מאמר חמישי בסדרה של חמישה מאמרים על הדיסוננס הקוגניטיבי. הנה האחרים:

• עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי א’: לא מודים בטעויות…
• עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי ב' – נקמה ומעגל הסלמה;
• עמר דנק: ההידרדרות לשחיתות וה’דיסוננס הקוגניטיבי’;
• עמר דנק: דיסוננס קוגינטיבי – ספיישל חסינות לנתניהו;
• עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי – כת טראמפ.

מאמר זה הוא גם שני בשלושה מאמרים:

• המאמר הראשון הוא: עמר דנק: למה שקרים עובדים ועדיין חשוב להילחם בהם;
• המאמר השלישי הוא: אלעד רזניק: הכותבים שלא קוראים את אשר הם כותבים – תשובה לעמר דנק.

*  *  *

"אנו מסוגלים להאמין לדברים שידוע לנו שאינם נכונים; ואז, כשמוכיחים לנו שאנו טועים, לסובב את העובדות בחוצפה, כדי להראות שצדקנו. מבחינה אינטלקטואלית ניתן להמשיך בתהליך זה ללא הגבלת זמן; רק שבמוקדם או במאוחר אמונה כוזבת נתקלת במציאות מוצקה, בדרך כלל בשדה קרב...".

"We are capable of believing things which we know to be untrue, and then, when we are finally proved wrong, impudently twisting the facts so as to show that we were right. Intellectually, it is possible to carry on this process for an indefinite time: The only check on it is that sooner or later a false belief bumps up against solid reality, usually on a battlefield" (George Orwell, 1946).

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

אפתח בהתנצלות, זה יכול להיראות כזלזול או כגנאי לכנות אנשים "כת". לא זאת כוונתי.

לפני מספר שנים הייתי בחוג בית בו סיפרה אחת מנשותיו של גואל רצון, צעירה מקיבוץ געש (או שפיים אני לא בטוח) את הסיפור האישי שלה. כיצד נקלעה ל"כת", איך היו החיים בתוך ה"כת" ואיך זה קשה לעזוב.

במהלך הסיפור שלה, לרגע לא זלזלתי בה, הסיפור שלה נוגע ללב, בגלל שהוא יכול לקרות לכל אחד ואחת. רובנו יכולים להיסחף להערצה של אדם כריזמטי, תנאי הכרחי לכת הוא שיהיה לה מנהיג. תהליך ההתחזקות והאמונה של ה"כת" הוא הדרגתי, ולא ברגע אחד.

הדיסוננס הקוגניטיבי פועל לאט. את הצפרדע צריך לבשל מעלה אחרי מעלה; ולהגביר את האש באיטיות. איני מנסה להשוות את "כת" טראמפ למצב שלה, הסיטואציה אחרת לחלוטין.

[תמונתו של גואל רצון משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דניאל גייגו קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[להרחבת המושג 'כת', לחצו כאן]

אבל למרות ההתנצלויות, הסימפטומים הם פשוט הקלאסיקה של סיפור מריאן קיך. אחד לאחד. כיוון שכתבתי על זה כבר, במאמר: 'דיסוננס קוגינטיבי – ספיישל חסינות לנתניהו', אזכיר בקצרה, כדי שאוכל לגוון בדוגמאות חדשות.

באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, עקבו, פסיכולוג חברתי צעיר בשם ליאון פסטינגר (ראו תמונה משמאל) ושני עוזרים, אחרי "כת" שמנהיגתם הצהירה שהעולם יסתיים ב-21 בדצמבר 1954. את המנהיגה הם כינו במחקר מריאן קיך. היא הבטיחה למאמינים שהם יאספו ע"י צלחת מעופפת שתיקח אותם למקום בטוח בחצות של ה-20 בדצמבר. רבים מהמאמינים עזבו את עבודתם, מכרו את ביתם ושחררו את החסכונות שלהם בציפיה לסוף. מי צריך את הכסף בחלל החיצון?

[למקור תמונתו של לאון פסטינגר משמאל, לחצו כאן]

חלק אחר היה מרוסן יותר והתכנסו בציפיה לסוף בביתם. ההערכה של החוקרים היתה שהמאמינים החזקים יותר, שעשו צעדים בפועל כמו מכירת הבית, יגדילו את האמונה שלהם אחרי שהנבואה לא תתגשם ואילו אלו שהיה מרוסנים יותר יאבדו את האמונה. בחצות לא היה כל סימן לסופו של העולם, ובקבוצה החלה תחושה של עצבנות. ב-2:00 הם החלו להיות מודאגים. ב-4:45 למריאן קיך היה חזון חדש: העולם ניצל בזכות האמונה החזקה של הקבוצה. ואכן, כך היה, למאמינים האדוקים התחלף מצב הרוח מייאוש לאופוריה. הם החלו לקרוא לעיתונאים לכתוב על הנס שהתרחש.

[למאמרו של עמר דנק: 'דיסוננס קוגינטיבי – ספיישל חסינות לנתניהו', לחצו כאן]

[בתמונה: מריאן קיך (MARIAN KEECH), הבטיחה למאמינים, שהם יאספו ע"י צלחת מעופפת שתיקח אותם למקום בטוח... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

באחד מניסויי ההמשך להרחבת ההבנה על תופעת הדיסוננס הקוגניטיבי, הוזמנו תלמידי סטנפורד (לשם התקבל פסטינגר כפרופסור זוטר) להשתתף בניסוי שבו הם יצטרכו לקיים דיון קבוצתי על הפסיכולוגיה של הסקס. כדי להתקבל לניסוי הם היו צריכים לעבור מבחן קבלה:

• שליש היו צריכים להקריא לבוחן טקסטים באופן "סקסי" טקסטים מתוך נובלות מוכרות כמו ליידי צ'טרלי וכו (זה היה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אז זה היה מביך...).
• השליש השני היה צריך להקריא מילים של סקס מתוך מילון.
• כמובן שהשליש הנותר היו קבוצת ביקורת שלא עברו הליך בכלל.

לאחר שכולם התקבלו לניסוי, הם הקשיבו לדיון מוקלט של הקבוצה אליה הם אמורים להצטרף. בקלטת היה דיון משעמם שכלל דיון על יחסי מין של ציפורים, הרבה קטעים חסרי משמעות, משפטים קטועים והפסקות ארוכות. לאחר מכן דירגו הנסיינים את העניין שמצאו בדיון. הסתבר שאלו שתהליך המיון שלהם היה מביך, דירגו את העניין שלהם בשיחה ששמעו גבוה בהרבה לעומת אלו שהקריאו מילים מהמילון, ששמעו את השיחה כמות שהיא: חסרת משמעות. איך יודעים? כמובן לפי קבוצת הביקורת שלא עברה מיון בכלל.

[בתמונה: בקלטת היה דיון משעמם שכלל דיון על יחסי מין של ציפורים, הרבה קטעים חסרי משמעות, משפטים קטועים והפסקות ארוכות... מקור התמונה: Photo by cottonbro from Pexels]

נעבור למשהו אחר לחלוטין המלחמה בעיראק 2003. האמריקאים תמכו תמיכה רחבה במלחמה והיו משוכנעים שהיא מוצדקת. 82% מהרפובליקנים ו-71% מהדמוקרטים תמכו ביציאה למלחמה. אבל השאלה המעניינת מתחילה ביום שאחרי. היום ברור שלא היה נשק להשמדה המונית בעיראק, אם כי לפי הרציונל שאנחנו רואים אין לדעת, כי יכול להיות שעוד יימצא כזה.

• 86% מהרפובליקנים סברו לפני המלחמה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית, הם גם זכרו את זה אחרי המלחמה. כמעט 3/4 מהם (61% מכלל הרפובליקנים), סברו ב-2008 שאכן נמצא נשק כזה בעיראק, או שיש כזה אבל הוא לא נמצא.
• אצל דמוקרטים היתה תופעה אחרת: בממוצע הסקרים 71% מהם סברו לפני המלחמה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית. פחות ממחצית מהם 33% מהסה"כ, זכרו שהם האמינו בזה, ורק 19% זכרו שהם תמכו במלחמה. אלו שזכרו שהאמינו לכך שבעיראק יש WMD, כמו הרפובליקנים, סברו שנמצא נשק כזה או שיש אבל פשוט לא הצליחו למצוא אותו.

מבין המצביעים שהאמינו שבוש נבחר ע"י אלוהים, שיעור המאמינים בכך שלעיראק היה נשק להשמדה המונית גבוה יותר מאשר כאלו שלא מאמינים בזה.

סוגיית הנשק להשמדה המונית היתה הנרטיב המרכזי שממשל בוש הוביל כהצדקה ליציאה למלחמה, אבל במקביל עלו גם טענות שסדאם היה מעורב בפיגועי 9/11. גם בזה ידוע היום שלא היו דברים מעולם. הסוגיה הזאת, פחות נתפסה בציבור האמריקאי; ולכן, רק כמחצית האמריקאיים האמינו בה – 57% מהרפובליקנים, וכ-45% מהעצמאים והדמוקרטים. אבל בשונה מהזכרון של הציבור שהתפצל לפי הצד הפוליטי אחרי המלחמה, כאן זה קרה הרבה פחות. רק 28% מהרפובליקנים האמינו בזה אחרי המלחמה, לעומת 14% מהדמוקרטים. קרי, בסוגיה שהיתה פחות מהותית השפעתו של הדיסוננס הקוגניטיבי היתה הרבה פחות חזקה.

עוד אחד אחרון לפני שנגיע לטראמפ: אחד מהפסטיבלים הגדולים של ההינדו נקרא טאיפוסאן (Thaipusam) מתקיים במדינות רבות. רוב החגיגה היא שמחה וגיל אבל חלק קטן מהחוגגים מענים את עצמם ע"י סיכות ועוד כל מיני סוגים של התעללות עצמית. במאוריציוס בסוף החגיג,ה עולים למקדש מיוחד במעלה הר רציני. מחקר בדק את התרומות שהעלו למקדש שני סוגי החוגגים אחרי שטיפסו לראש ההר לסיים את הפסטיבל במקדש. התוצאה צריכה להיות מובנת מאליה, אלה שסבלו מכאב תרמו תרומה גדולה בהרבה למקדש מאלה שסתם חגגו. גם בין אלו שסבלו, ככל שהסבל היה גדול יותר התרומה היתה גדולה יותר.

ועכשיו ל"כת" של דונלד טראמפ

בחזרה לימינו אנו. בעיני, דונלד טראמפ הוא מנהיג של "כת". ככל שהוא ישקר יותר, האמונה בו תלך ותתחזק כי הדיסוננס הקוגניטיבי יצטרך להתגבר על השקרים ולהתכחש יותר למציאות. כמו בכל "כת", אלו שהמחויבות שלהם לטראמפ היתה חלשה יותר למרות שהצביעו לו, מבינים שיש כאן בעיה; ואילו אלו שהמחויבות שלהם היתה גדולה, רק הולכים ומתחזקים באמונתם, למרות שאין ראיות לכך שהבחירות האלה זויפו.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kalhh לאתר Pixabay]

הראיות היחידות שמצטברות הן לשקר אחרי שקר שטראמפ ואנשיו מפיצים בכמויות. כמו בסיפור של המלחמה בעיראק, יש צורך להצדיק את המהלכים עד כאן; ולכן, האמונה בכך שהבחירות זוייפו רק תגבר, ככל שיחלוף הזמן, וביתר שאת גם אם לא ימצאו ראיות לכך.

ההצדקה כל כך עמוקה שמדברים ברצינות על מהלך סביר של טראמפ לנסות למנוע הכרזה על תוצאות הבחירות; וכך, להפוך את התוצאה שלהן ע"י החלטות של בתי נבחרים של המדינות והקונגרס, בהם יש לרפובליקנים רוב. באיזה קלות מדברים על הפיכה כנגד הבחירות.

אגב, ההערצה לברק אובמה דומה לזה, מה שלא ניתן לומר על הילארי וביידן. כמו כן, שלא ישתמע מדברי שפוליטיקה זה משהו קסום כזה ורק טראמפ הוא מקרה אחר. פוליטיקה זה מאבקי כוח של שקרנים, המקרה של טראמפ הוא קיצוני בתוך המסגרת הזאת.

אז אם אין סיכוי לשכנע למה אני כותב על זה?

כיוון שלא כל המחנה עשוי מקשה אחת, וכמו שאורוול אמר, בשדה הקרב יש את מבחן התוצאה. כאן זה היו הבחירות. לא כל מצביעי טראמפ דומים, וחשוב לדעתי לתמוך באלו שהאמת חשובה להם. חשוב להילחם בשקרים האלה במהירות. גם כאשר נלחמים בהם נשאר מה שנקרא Belief Echoes – שביבי אמונה, שנותרים גם כאשר מתקנים טעויות בצורה מיידית. קרי, השקרים האלה משפיעים על העמדות שלנו, גם על אנשים שמבינים שזה היה שקר. השיטה עובדת. זאת הסיבה שאני חושב שהמקרה של טראמפ הוא כל כך קיצוני, שהאזהרות שנוספו לציוציו ופרסומיו על כך שמדובר בשקר מוצדקות.

חברה לא יכולה לשרוד ללא הסכמה מסויימת על חוקי משחק מקובלים, שאי אפשר להפר אותם. אם מותרת מלחמה כוללת כל הזמן, החברה תתפורר ולא תהיה לה זכות קיום. חברה חפצת חיים, חייבת לקבל על עצמה חוקים מסויימים ולדחות את אלו שלא מוכנים לשחק לפיהם.

לסיום, מבט נוגה על ישראל

האמונה בנתניהו כל כך גדולה, שאין שום מבחן תוצאה שיכול לה: גם אם נתניהו יורשע בבית המשפט, פסק הדין אם בכלל יינתן לא יתקבל ע"י המעריצים. בשונה מארה"ב, המבנה השלטוני של ישראל חלש במידה ניכרת; ועוצמתו של נתניהו עולה עשרות מונים על זאת של טראמפ. איני רואה איך ייתכן סוף טוב לסיפור הזה, שלא ילווה באלימות.

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), כת: תסמונת של התנהגות קולקטיבית, ייצור ידע, 29/10/16.
• אלעד רזניק (2020) הכותבים שלא קוראים את אשר הם כותבים - תשובה לעמר דנק, ייצור ידע, 11/12/20.
• עמר דנק (2020), דיסוננס קוגינטיבי – ספיישל חסינות לנתניהו, ייצור ידע, 12/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• עמר דנק (2020) למה שקרים עובדים ועדיין חשוב להילחם בהם, ייצור ידע, 11/12/20.
• Jacobson, G.C., 2010. Perception, memory, and partisan polarization on the Iraq War. Political Science Quarterly, 125(1), pp.31-56.
• Xygalatas, D., Mitkidis, P., Fischer, R., Reddish, P., Skewes, J., Geertz, A.W., Roepstorff, A. and Bulbulia, J., 2013. Extreme rituals promote prosociality. Psychological science, 24(8), pp.1602-1605.
• Aronson, E. and Mills, J., 1959. The effect of severity of initiation on liking for a group. The Journal of Abnormal and Social Psychology, 59(2), p.177.
• Thorson, E., 2016. Belief echoes: The persistent effects of corrected misinformation. Political Communication, 33(3), pp.460-480.