[בתמונה: בניסן תשי"א במועצת מפא"י סיים בן גוריון את נאומו במילים: "העם כולו היושב בציון צריך להכריע: עגל הזהב או המשיח...". התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Lorie Shaull לאתר flickr]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' ב-18/12/20; והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר]
[לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בשתי סוגיות על סדר היום של מפעל ההתיישבות הציוני, טמון מפתח לעתיד מדינת ישראל:
- הסוגיה הראשונה ממוקדת במחלוקת על מינוי המנכ"ל הבא לרשות מקרקעי ישראל.
- הסוגיה השנייה ממוקדת במאבק המתנהל בהנהלת תנועת ההתיישבות אמנה, על המשך מעמדו של זאב חבר -זמביש כמנכ"ל.
לא במקרה, בהתיישבות ביו"ש ובהתיישבות העובדת, פועלים יחד למנוע את מינוי מועמדו של שר השיכון ליצמן - ינקי קוינט, ומבקשים את מינויו של פנחס ולרשטיין. ההסתייגות בתנועה הקיבוצית ובתנועת המושבים ממועמדו של שר השיכון, מלמדת על משמעותו של המאבק. המניעים והנימוקים למאבק מלמדים על קשיי ההתפתחות של ההתיישבות הכפרית בכל מדינת ישראל.
[לכתבה המלאה של הילה ציאון ב- ynet, לחצו כאן]
המאבק על ראשות רמ"י ועתיד ההתיישבות
כדאי להתבונן בכמה נתונים:
בכל יישובי מועצה האזורית עמק יזרעאל, הגידול בשנה האחרונה הסתכם בלא יותר מ-1.25%. מדובר בהקפאת בנייה כמעט מלאה, והיא לא נובעת מלחץ בינלאומי, אלא ממדיניות הקצאת הקרקע וקביעת מחירה המאמיר על ידי רמ"י, בכפיפות למדיניות מכרזים פתוחה לתחרות השוק:
- בבית לחם הגלילית לדוגמה, מציעים מגרשים לבני היישוב - רבע דונם במחיר התחלתי של מיליון שקל. כדאי להכיר שבמרחק חמש דקות נסיעה משם, בכפרים הבדואים בית זרזיר, כעביה, מוצעים על ידי רמ"י, מגרשים גדולים יותר בפחות מעשירית המחיר. המחיר הגבוה למגרש ביישובים היהודיים, מצוי הרחק מהישג ידם של זוגות צעירים. גני ילדים נסגרים, הישובים הופכים בהדרגה לבתי אבות.
- המציאות דומה ביישובי גוש משגב, שהבנייה בהם צומצמה מתוך הגעתם למכסת תכנית המתאר הארצית, וגם בשל מחיר הקרקע הגבוה הכפוף על פי שמאי רמ"י, למחירי השוק המושפעים מן הפער הגדול בין ההיצע המצומצם לביקוש הגבוה. המחיר הגבוה משרת כמובן את אוצר המדינה אבל פוגע אנושות בהתפתחות ההתיישבות.
בהיבט זה, יישובי יש"ע, במיוחד ההתיישבות הצעירה, נמצאים במקום טוב בהרבה ומלמדים על הפוטנציאל להתרחבות היישובים במגזר הכפרי. לשם ההשוואה, נתבונן בהבדל בין היישוב נמרוד בגולן, ליישוב קידה בבנימין. שניהם עלו על הקרקע בשנת 1999. בשל חסמים נוהליים של מדינת ישראל, היישוב נמרוד מונה עד היום לא יותר משש משפחות; ולעומתו היישוב קידה מונה כשמונים משפחות. ההבדל נובע במידה רבה מכך שאת קידה פיתחה תנועת אמנה, ובמרחבי יו"ש נהנים עדין מחרות יחסית ביחס לחוקי התכנון והבניה של מדינת ישראל.
במגמת תחרות השוק החופשי ובהיצע המגרשים המצומצם לבניה במרחב הכפרי היהודי, המחיר למגרש לבנייה צמודת קרקע, גבוה פי עשר ואף יותר ממחירו בכפרים הלא יהודיים. בעומר לדוגמה, בסמוך לבאר שבע, מגרש לבניה עצמית במכרז רמ"י נמכר במחירים שבין 3-2 מליון שקל. חמש דקות משם בתל שבע המגרש נמכר לבדואים על ידי אותה רשות ב-30,000 שקל. מדובר במגמה עקבית ושיטתית המקבלת ביטוי פומבי בפרסומי רמ"י. כדאי להשוות מחירי מינימום למכרז בהרחבות בקיבוצים בסמוך לואדי ערה, כמו קיבוץ בחן, לבין מחיר המגרשים בכפרים הערבים הסמוכים.
הערכת השמאות של רמ"י נקבעת כמובן גם מהמחיר הסופי בו נמכרו המגרשים במכרזים קודמים. המחיר הגבוה ביישובים היהודיים מבטא, לא רק את ערכם הממשי בשוק הנדל"ן; אלא גם את ההיצע המוגבל למגרשים לבניה ביישובים יהודיים למול הביקוש הגבוה.
כך באופן המעשי, מדיניות שיווק הקרקע של רמ"י מצמצמת למעשה את התפתחות המרחב הכפרי בהתיישבות היהודית ודוחפת את האוכלוסייה היהודית להצטופף במגדלי הערים.
באימוץ סוחף של הגיון כלכלת שוק חופשי, הנהלת רמ"י חוסמת למעשה את התפתחות היישובים הכפריים היהודיים, לא רק במרכז הארץ, אלא גם בגליל ובנגב. בראיון ל'כלכליסט' צוטט עידן גרינבאום ראש מועצת עמק הירדן: "יש משפטים שלא אשכח בחיים ואחד מהם זה שאמר לי קוינט במשא ומתן על עתידו של קיבוץ האון: 'התפקיד שלי הוא לא לבנות יישובים ולא להגשים את מטרת ההתיישבות. התפקיד שלי הוא למכור את קרקעות המדינה, לכל המרבה במחיר'. מבחינתו הציונות מתה, קוינט הוא סוחר קרקעות."
המאבק על ראשות רמ"י הוא בהיבט זה, מאבק על עתיד ההתיישבות והאחיזה היהודית במרחבי הארץ, שמעבר לריכוז הצפוף בערי רצועת החוף!
איך כל זה קשור לזמביש בראשות אמנה?
עם הפרטת המדינה ודעיכת כל תנועות ההתיישבות, תנועת אמנה נותרה הכוח המאורגן האחרון לפעולה בתחום ההתיישבות כהתארגנות שאינה למטרות רווח עסקי. היא כמובן אינה יכולה להרשות ניהול גרעוני וחייבת להתנהל בתשומת לב לאילוצים כלכליים, מה שהיא בהחלט עושה. אבל תכלית פעילותה וקיומה אינו הרווח העסקי, אלא בניין הארץ וירושתה. ההתארגנות להחלפת זמביש היא בהיבט זה, ביטוי לסוגיה רחבה במכלול משמעויותיה, הרחק מעבר לדמותו וזכויותיו של זמביש.
[בתמונה: זאב חבר - זמביש - ההתארגנות להחלפת זמביש היא בהיבט זה, ביטוי לסוגיה רחבה במכלול משמעויותיה, הרחק מעבר לדמותו וזכויותיו של זמביש.... התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב "זאב חבר (זמביש) בנאום נדיר: לא נשתוק יותר"]
במרחבי יהודה שומרון ובקעת הירדן מתנהלת מערכה בין היהודים לפלסטינים על השליטה במרחב הפתוח. מגמות ההשתלטות הפלסטינית, בבניה למגורים, בפריצת דרכים ובהכשרת קרקע חקלאית, מוכוונות ונתמכות באופן ישיר על ידי הרשות הפלסטינית בסיוע כספי ממוקד של האיחוד האירופי. מדובר מבחינתם במאבק לאומי, בהתמסרות לתכלית שמעבר לשיקולי תועלת כלכלית. כזו הייתה מגמת ההתיישבות הציונית מראשית פעולתה עד שהתמסרה לרעיונות חדשים של כלכלת שוק חופשי. התארגנות המתיישבים במסגרת התנועות המיישבות, הושתתה בכל אותן שנים ראשונות, על כוח חלוצי חסר הון שפעולתו הייתה זקוקה לתמיכת המוסדות המיישבים.
התפתחות ההתיישבות ביש"ע בעשורים האחרונים מלמדת כי ישנם יישובים כאפרת ונווה דניאל שהתפתחותם יכולה להתנהל בהגיון כלכלי של יוזמת השוק החופשי. בשביל לבנות מגדל מגורים בבית אל לא זקוקים כנראה לאמנה. אולם במרחבים רבים, נדרשת כבעבר יוזמה ותמיכה מלווה של גוף מיישב חלוצי שפעולתו מוכוונת ייעוד לאומי. המאבק על ניהול אמנה, הוא בהיבט זה מאבק על ההכרה בחיוניותו הנמשכת של מאמץ התיישבותי בהיגיון התארגנות חלוצי.
על פי הדת הכלכלית החדשה, גם לאמנה דרוש כביכול "מנהל מקצועי" מוכוון רווח עסקי. אלא שגישה כזו תחסל את הגוף הארגוני האחרון, שיכול ליזום ולהוציא לפועל את פיתוח ההתיישבות במדינת ישראל.
למול אנשי פורום קוהלת וההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית, בראשם נפתלי בנט ואיילת שקד, צריכים להסביר כי אימוץ סוחף של הגיון כלכלת שוק חופשי, לא עולה בקנה אחד עם צורכי גאולת ישראל.
בניסן תשי"א במועצת מפא"י סיים בן גוריון את נאומו במילים: "העם כולו היושב בציון צריך להכריע: עגל הזהב או המשיח..." (דוד בן גוריון, חזון ודרך, כרך שלישי, עמ' 135, כותרת הנאום: "דרכנו במדינה")
[לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
