[בתמונה: הורדת אחוז החסימה - רעיון עוועים אם לא חלום בלהות!... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

"אחוז החסימה" לכניסת מפלגה לכנסת הוא אחד הכלים החשובים במשטר דמוקרטי שמטרתו כפולה: האחת לאפשר הכללת מגוון דעות בבית המחוקקים, השנייה לאפשר לקבוצות אוכלוסייה ממגדרים (או מיעוטים) שונים להביא לידי ביטוי צרכיהם הייחודיים. עם הזמן  למדה המערכת הפוליטית את עוצמתו של המכשיר הזה המאפשר תמרון (חסימות/ איחודים) לקידום אג'נדה פוליטית.

בראשיתו, עמד אחוז החסימה בשנים 1951-1992 ברמה של 1%, בין 1992-2003 עלה ל 2% , ובמרץ 2014 התייצב ברמה של  3.25%; שמשמעותה הצורך לגייס כ- 140 אלף מצביעים כדי להיכנס לכנסת. לכן, אחוז החסימה מהווה משוכה לא פשוטה למפלגות קטנות, ובעיקר לאלו הנמצאות בראשית דרכן ומתקשות לגייס משאבים להתמודדות בבחירות, שלא לדבר על הצורך לשכנע את הציבור להצביע להן.

[בתמונה: אחוז החסימה מהווה משוכה לא פשוטה למפלגות קטנות, ובעיקר לאלו הנמצאות בראשית דרכן ומתקשות לגייס משאבים להתמודדות בבחירות, שלא לדבר על הצורך לשכנע את הציבור להצביע להן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי NeelShakilov לאתר Pixabay]

הדעות לגבי היתרונות או החסרונות של השיטה-  תלויות בעיקר בגודלה של מפלגה קיימת. כאשר המפלגות הגדולות שואפות בדר"כ להעלות את אחוז החסימה, כדי לאחד ולרכז מספר גדול ככול האפשר של בוחרים, ולמנוע תחרות מצד מפלגות קטנות, העלולות לדלל את מאגר המצביעים הפוטנציאליים עבורם; זאת, בעוד מפלגות קטנות - מטבע הדברים - שואפות להקטין את אחוז החסימה, כדי לאפשר להם דריסת רגל בכנסת עם חזון לצמיחה עתידית.

היתרון של ריבוי מפלגות קטנות - המאפשר להן כאמור לגוון את ייצוגם של שכבות אוכלוסייה ייחודיות, ברמה האידאולוגית - ובמצב של היעדר הכרעה ברורה של מי מהמפלגות הגדולות המתקשות לגבש קואליציה איתנה - הן בעלות פוטנציאל להוות לשון מאזנים, כאשר המפלגות המתחרות מוכנות לשלם להם אתנן עתידי בצורה של היענות לדרישות מיוחדות כמו שליטה על משרדים ממשלתיים חשובים, מינויי חבריהם לתפקידי השפעה אידאולוגית ו/או תקציבית; הבטחת חוקים מסוימים, והזרמת הטבות בעלות ערך כספי רב ועוד.

עם השנים, נוצר מצב שכדאי מאד להיות בסטטוס של "מפלגת לשון מאזניים קטנה" המסוגלת לסחוט הטבות באופן חסר כול פרופורציה לגודלה האמיתי באוכלוסייה. והתפתח מקצוע של יועצים/לוביסטים  המתמחים בהקמת מיזמים פוליטיים בעלי פוטנציאל לתשואה הונית (והשפעה שוות ערך) להשקעה.

מצב זה ניכר היטב בארבע השנים האחרונות, כאשר שתי המפלגות הגדולות הגיעו למצב של  כמעט שוויון , וכדי להקים קואליציה נאלצו לפנות למפלגות הקטנות- חלקן חסרות  עמוד שדרה אידיאולוגיה  מחייב, המצוידות מבעוד מועד ברשימת "קניות" המוצע לכול קונה, שוק, בזאר, סחר סוסים לכול דבר ועניין עד כדי  אבסורד (ראה קניית  חבר- כנסת זוטר תמורת מכונית טויוטה שבעזרתו התקבל הסכם  אוסלו בהפרש של קול אחד...)..

ממשלות הנמצאות באופן שיטתי תחת איומי סחיטה - ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הן נמצאות, אינן יכולות לממש את משילותם ולא את האג'נדה לשמה נבחרו. כך קרה למשל לציפי ליבני בראשות מפלגת "קדימה" עם רוב בכנסת, לא הייתה מסוגלת ליצר קואליציה כי לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי האתנן שהמפלגות החרדיות הציבו לה; בעוד שבנימין נתניהו כן היה מוכן לשלם; ואת המחיר משלמים המדינה ואזרחיה עד עצם היום הזה, בצורה של היעדר משילות, חוסר יעילות וקשיים בקבלת החלטות נכונות להתמודד עם כל סוגיה אקוטית; למשל, מגפת הקורונה.

הלקח ההגיוני הוא שיש להעלות את אחוז החסימה לרמה של  7-5% באופן שמפלגות שוליים יאלצו להתכנס; ויקטן כושר ההתמקחות והסחטנות של הקטנות המתיימרות להוות לשון מאזנים (גם ברמת של  3.25% של היום); והנה, אנו שומעים על כוונה להוריד את אחוז החסימה לרמה של 2%!!. ניתן להבין שזו משאת נפשן של המפלגות הקטנות; אבל, דווקא מפלגת  השלטון היא המעלה את ההצעה לסדר היום בשל תנאים קואליציוניים נקודתיים, כמעשה הישרדותי נואש, בתקווה שהמפלגות הקטנות והחדשות אכן יכירו תודה - תמורת אתנן יקר, כול אחת כפי כישורי הסחיטה שלה - ויצטרפו לקואליציה לאחר הבחירות הצפויות.

אם תצלח הקנוניה הזו, תהיה זו נסיגה חסרת כול אחריות עתידית לכול ממשל שיבוא בעקבותיהם. הדמוקרטיה הישראלית תדרדר לחוסר משילות אסוני כרוני, כזה שאינה יכולה  להרשות לעצמה נוכח האתגרים העומדים לפניה בכול תחומיי החיים.

[לקובץ המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]