[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)]

[לאוסף המאמרים על פרשת ויגש, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 בדצמבר 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• מי ביצע את הטרנספר הראשון?
• הישובים חריש וקציר והקשר שלהם לפרשה;
• מי היו הפרוטקציונרים במצרים?
• מה היה גובה מס ההכנסה במצרים העתיקה?
• המפגש המרגש בין יעקב ליוסף;

ועוד.

ראשי פרקים

1. הפרשה הקודמת הסתיימה במתח, כשבשקו של בנימין נמצא גביע הכסף של יוסף.’ האחים מציעים עצמם לעבדים ויוסף אומר להם שיחזרו ליעקב אביהם ורק בנימין יישאר איתו במצרים. בפרשתינו מגיעה הדרמה לשיאה ולסוף המפתיע והמשמח.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / הגביע מתגלה באמתחת בנימין / ציירה: אהובה קליין (c)]

2. יהודה שערב באופן אישית בפני יעקב על חזרתו של בנימין’ "תופס פיקוד" וניגש לדבר עם יוסף (ראו תמונה בראש המאמר): "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" על הפסוק “כי כמוך כפרעה” אומר רש"י שיהודה שלח רמז מאיים ליוסף שהוא לא מפחד מיוסף ולא מפרעה על מנת להשיג את שחרור בנימין. בדיבורו מספר יהודה את כל הקורות אותם שבנימין ירד למצרים על פי בקשת יוסף למרות חוסר שביעות הרצון של יעקב ששכל כבר בן אחד (יוסף, שהרי יעקב חשב שיוסף נטרף בידי חיות רעות).

"וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה". יהודה מסיים את דבריו בהבעת נכונות לקבל על עצמו עבדות במקום בנימין. "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר  עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם אֶחָיו". שהרי יוסף יכול להרוויח מיכולות יהודה יותר מאשר מיכולת בנימין.

3. יוסף אינו יכול יותר להסתיר את רגשותיו בפני האחים והוא מבקש מכל הנוכחים, למעט האחים, לצאת מהחדר, וכשהוא לבדו עימם הוא פורץ בבכי ומספר לאחים שהוא יוסף אחיהם אשר מכרו אותו, ומיד הוא מרגיע אותם ואומר שזה היה רצון הקב"ה לגלגל את האירועים בצורה כזאת על מנת שהוא-יוסף, יגיע למעמד בכיר במצרים ויוכל לדאוג לכלכלתם. "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

[בתמונה: יוסף אינו יכול יותר להסתיר את רגשותיו בפני האחים והוא מבקש מכל הנוכחים, למעט האחים, לצאת מהחדר, וכשהוא לבדו עימם הוא פורץ בבכי... וזה עבד... ציורי תנ"ך / יוסף בוכה במצרים / ציירה: אהובה קליין (c)]

4. באיזור נחל עירון (וואדי ערה, המחבר בין חדרה לצומת מגידו/עפולה) קיימים שני יישובים ששמם חריש וקציר. יישובים אלו הוקמו בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, כחלק מתוכנית 7 הכוכבים לבניית/עיבוי ערים ויישובים (כ-20 במספר), באיזור הקו הירוק (כוכב יאיר / צור יגאל / בת חפר / שהם / הרחבת ראש העין ועוד. בתחילה, צפו עתיד חיובי לחריש ולקציר, אך מאורעות אוקטובר 2000 עצרו את תנופת ההתיישבות, ואולם בימים אלו, שוב יש תנופת בניה אדירה וכל מי שנוסע כיום בכביש 6 רואה את הבנייה הגדולה של העיר חריש.

5. לאחר שיוסף מעדכן את האחים, הוא מתייחס בנפרד לאחיו בנימין "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן בָּכָה, עַל צַוָּארָיו" על כך אומר המדרש שיוסף בכה על חורבן בית המקדש הראשון והשני שהיה בירושלים בנחלת בנימין ואילו בנימין בכה על חורבן המשכן שהיה בשילה שבנחלת יוסף. כיום קיים היישוב שילה באיזור ומונה כ-300 משפחות.

ישוב זה  נוסד על ידי שני גרעיני התיישבות של גוש אמונים. גרעיני התיישבות אלו ניסו מספר פעמים להתיישב במקום, אולם פונו כל פעם מחדש על ידי הצבא. על פי הצעתו של אריק שרון הוקם במקום "מחנה ארכיאולוגי" כשבשנת 1979 הכירה הממשלה בשילה כישוב לכל דבר. היישוב שוכן למרגלות "תל-שילה" המזוהה כשילה המקראית שבו שכן המשכן כ-370 שנה מאז נכנסו בני ישראל לארץ ועד לבניית בית המקדש על ידי שלמה המלך.

[בתמונה: תל שילה, משמאל למטה למרגלות התל, שרידי הכנסייה הביזנטית, הבזיליקה, 2005. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Abraham Sobkowski OFM. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

6. יוסף מזרז את האחים ומבקש מהם שיחזרו לארץ לבשר ליעקב שיוסף חי ושיביאו את יעקב ואת כל רכושם על מנת שישתקעו בארץ גושן (בצפון מצרים, סמוך לדלתא של הנילוס). "מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי ....  וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב". פרעה שומע על איחוד המשפחה שאירע ותומך בהצעתו של יוסף הן בדיבור והן בציוד וגם הוא מציע לאחים לבוא ולהשתקע במצרים.

7. יעקב התרגש מאד כששמע שיוסף חי ושתפקידו משנה למלך ומתקשה להאמין בכך, אולם האחים משכנעים אותו שאכן יוסף חי ומציעים שירדו למצרים. "וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת". יעקב "מקבל" את רשותו של הקב"ה לעזוב את הארץ לאחר שמקבל הבטחה מה' שבני ישראל ירבו ויפרו ויהפכו לעם גדול ורב ושיחזרו לארץ ישראל. "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם עָלֹה".

8. יעקב שולח את יהודה למצרים על מנת להכין את התשתית החומרית (בתים, מחסנים וכו') וכן התשתית הרוחנית (בניית בתי מדרש ובתי ספר) לקליטת כל המשפחה. יוסף שומע שאביו בדרך, אינו מחכה ובעצמו מכין את המרכבה ויוצא לקראת אביו. (מה שמלמד אותנו על כיבוד הורים). "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה". הפגישה מאד מרגשת עד שיעקב אומר שמבחינתו לאחר שראה את יוסף הוא יכול לסיים את חייו "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי".

9. יוסף לוקח חלק מאחיו ומציגם לפני פרעה. הדרשנים חלוקים בדעותיהם את מי לקח יוסף? יש דעה האומרת שיוסף לקח את האחים גיבורי החיל והחזקים על מנת לבנות "מאזן אימה" מתואם בין מצרים לבין בני ישראל ויש שאומרים שלקח דווקא את החלשים על מנת שפרעה לא ירצה לקחת את החזקים לצבאו. יוסף מתדרך את אחיו להגיד לפרעה שהם רועי צאן ויש להם מקנה רב על מנת שפרעה יתן להם חבל ארץ נפרד (גושן). "וְהָיָה, כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבֹתֵינוּ:  בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" פרעה נפגש עם יעקב ומברכו. לאחר מכן פרעה נותן לבני יעקב את ארץ גושן.

[בתמונה: נאת המדבר פאיום בארץ גושן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי cynic zagor (Zorbey Tunçer) קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

10. לפני תקופת יוסף היה שלטון מלוכני ואולם הרכוש היה שייך לאנשים (שילוב בין מונרכיה לקפיטליזם). יוסף מתגלה גם כשר אוצר מבריק עם יכולות נאמנות למלוכה. כזכור מצרים נמצאת בתקופת רעב וכל תושבי מצרים מגיעים ליוסף על מנת לקנות אוכל. הכסף שיוסף גובה מהעם מועבר לפרעה. "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף, בֵּיתָה פַרְעֹה. לאחר שנגמר הכסף שהיה בידי התושבים הם פונים ליוסף בבקשה לאוכל ויוסף אומר להם שאם אין להם כסף שיתנו שווה כסף, מקנה צאן ובקר ונותן להם אוכל לשנה שלמה בתמורה לכל המקנה (צאן ובקר, סוסים וחמורים) שברשותם.

11. כעבור שנה שוב חוזר העם ליוסף ויוסף נותן להם אוכל בתמורה לאדמות שברשותם ואכן המצרים מוכרים את אדמותיהם לפרעה. "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה". כעת, שכל האדמה שייכת לפרעה ועל מנת להקל על פרעה לשלוט על העם ולמנוע מרידות של קבוצות אנשים, מבצע יוסף "טרנספר" מסיבי. הוא מעביר אנשים בכל שטחי ארץ מצרים כולל לערי הגבול שבהם היה אינטרס לפרעה ליישב אנשים. בצורה זו גם שמר על מוסד המלוכה ומנע מרידות ומהומות. יוסף היה אבי שיטת "הפרד ומשול". "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים:  מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם, וְעַד קָצֵהוּ". בנוסף נותן יוסף למצרים זרעים לתבואה כנגד התחייבות להעביר לפרעה 20% מהיבול. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם:... הֵא לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. וְהָיָה, בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה".  וכמו בכל מדינה גם כאן היו קבוצות "פרוטקציונריות".

שתי קבוצות האוכלוסין קיבלו פטור מהמהלך לעיל:

• הראשונה, בני ישראל שיישבו בארץ גושן (יוסף דאג להם, מה שנקרא קשרים אישיים);
• והשניה כוהני מצרים שלפרעה היה נח שלא להסתבך עם הממסד הדתי.

[בכרזה: מי שיש לו קשרים לא צריך פרוטקציה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tumisu לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

"אמרי אמיר"

1. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מ"ה , ג') - כוון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס (שאינו נעתר לבקשתו לשחרר את בנימין), התחיל לומר לאחיו: מה אנו עומדים? מזה (מיוסף) נתחיל, ובפרעה (מלך מצרים) נסיים. והם לא היו יודעים, שיוסף מבין לשונם. כוון שראה יוסף כך (שאחיו מוכנים למסור נפשם על אחיהם הצעיר), התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה: איני רוצה אלא לידע, מי נתן לו לבנימין זה עצה לגנוב את הגביע? כוון ששמע בנימין כך, אמר: לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע. אמר לו יוסף: הישבע לי! התחיל לישבע לו. ובמה נשבע לו? ביוסף אחיו נשבע, שלא נתנו לו עצה ולא נגע בגביע. אמר יוסף: מי יודיע לי, שאתה נשבע על אחיך באמת? אמר לו בנימין: משמותם של בני אתם יכול לידע, כמה אני מחבבו (עד כמה אני אוהב את יוסף אחי); שהוצאתי שמותם על מה שאירע לו (שקראתי לעשרת בני שמות, המביעים אהבתי וגעגועי ליוסף אחי המת) כוון ששמע יוסף כך, לא יכול לכבוש רחמיו (לעצור את רגשות אהבתו לבנימין, בן אימו); "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף!"

2. "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מ"ה, ה') – באותיות יוסף ניתן למצוא "סיוף" וניתן למצוא "פיוס". יוסף בעת הוידוי לאחיו יכול היה לבחור באחת משתי הדרכים הללו ובחר בדרך הפיוס, דרך שראוי שכל אדם בישראל ידבק בה. רבי אהרן הגדול מקרלין היה אומר שיוסף אומר לאחיו שאל להם להיעצב שכן עצבות, הגם שאינה עבירה, יכולה להביא לידי כל העברות שבעולם, על כן אדם צריך לפעול תמיד בשמחה. הגם ששמחה אינה מצווה כשלעצמה, היא מסוגלת להוליך לקיום כל המצוות שבתורה...

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויגש.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת ויגש באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/12/18.