[בתמונה: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה ... כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת ויחי', לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בדצמבר 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

זהו מאמר שני מתוך שלושה העוסק בקבר רחל ומשמעותו. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• גרשון הכהן: משמעותו של קבר רחל;
• אבי הראל: היכן קבורה רחל אמנו?

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• מדוע נקברה רחל בבית לחם?
• מדוע שמות ישובים בחבל מטה יהודה קשורים ליין?
• מי היה איל הספנות הראשון בעולם?

ועוד.

ראשי פרקים

1. יעקב ומשפחתו חיים במצרים שבע עשרה שנה ויוסף דואג לכל מחסורם. כשיעקב מגיע לגיל מאה ארבעים ושבע הוא מרגיש שימיו ספורים, קורא ליוסף ומבקש ממנו שיעשה עימו "חסד ואמת" ושלא יקברו במצרים, אלא במערת המכפלה בחברון, באחוזת הקבר המשפחתית שאברהם קנה בכסף מלא ושם קבורים אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ויעקב ולאה. "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". המושג "חסד של אמת" המתייחס לכל נושא הקבורה, מגיע מפרשתינו. המשמעות היא, היות והאדם שעושים לו את החסד אינו בין החיים, אזי החסד הוא אמיתי-ללא חשיבה על קבלת תמורה.

2. יעקב מספר ליוסף על פטירתה של רחל - אימם של יוסף ובנימין. יעקב בעצם מתנצל על כך שלא קבר את רחל באחוזת הקבר המשפחתית במערת המכפלה אשר בחברון. "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". רש"י מסביר את ההתנצלות על קבורת רחל בכך שלמיקום הקבורה ליד בית לחם יש לו סיבה מאד ברורה, וכך אומר המדרש: בזמן חורבן בית ראשון הוגלו בני ישראל ותושבי ירושלים שיצאו לגלות ועברו בסמוך לקבל רחל ונאמר בספר ירמיהו "כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל, מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם". זוהי בעצם תמצית הבטחת הגאולה של עם ישראל שאנו רואים בהקמת מדינת ישראל את תחילתה. הקיבוץ רמת רחל שמדרום לירושלים נקרא על שמה של רחל אימנו.

.

3. יוסף לוקח את שני בניו - אפרים ומנשה, שנולדו במצרים, ומביא אותם בפני יעקב על מנת שיברכם. יעקב אומר ליוסף שהיחס שלו לנכדיו אפרים ומנשה, יהיה כיחס שלו לבניו ולכן גם אפרים וגם מנשה יקבלו נחלה בארץ ישראל (ירושתו של יעקב) "אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם". יוסף מעמיד את הבנים בפני יעקב, כשמנשה הבכור בצד ימין של יעקב ואפרים בצד שמאל. יעקב משכל את ידיו (שם את יד ימינו על ראש אפרים ואת יד שמאל על ראש מנשה). "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת יָדָיו" יוסף חושב שאביו טועה ומנסה להסביר ליעקב שמנשה הבכור ועליו צריכים להניח את יד ימין, אולם יעקב מסרב ואומר ליוסף שאמנם מנשה הבכור, אולם משבט אפרים יצאו מנהיגים גדולים יותר (יהושע בן נון)

4. יעקב מברך את מנשה ואפרים בברכה "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". תפילה זו היא חלק מתפילת "קריאת שמע על המיטה" אותה נוהגים להגיד כל לילה לפני השינה. כמו כן, נוהגים לאמר תפילה זו ליד מיטתו של תינוק בלילה שלפני ברית המילה.

5. לפני מותו מכנס יעקב את כל ילדיו ומבקש לברך אותם ולגלות להם את העתיד ואולם רוח הנבואה מסתלקת ממנו. בברכות יעקב אנו מוצאים גם דברי תוכחה לבנים על מעשיהם, הברכות נאמרות בקצרה שהנסתר מרובה על הגלוי, וכך הוא מברך אותם.

• ראובן: בכורו של יעקב שהיה ראוי להנהיג ואולם הפסיד את ההנהגה משום תכונת הפזיזות והכעס. "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה...יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר.
• שמעון ולוי: יעקב מציין בעיקר את תכונתם השלילית אשר באה לביטוי בהריגת אנשי שכם ובמזימתם להרוג את יוסף, וכדי להפרידם הוציא יעקב את לוי ממנין שנים עשר השבטים. "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים... כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (רמז ליוסף).... אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

[בתמונה משמאל: "וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sandid לאתר Pixabay]

• יהודה: יעקב מכתיר אותו כמנהיג של בני ישראל למשך כל הדורות הבאים, משבטו יקומו מלכים ושופטים. "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ... יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה ... כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" העם היהודי נקרא על שמו של יהודה.
• זבולון: יעקב מנבא לו שבניו יהיו אנשי מסחר בינלאומיים בעלי צי אוניות גדול ובחלק מהרווחים הם יתמכו בשבט יששכר. " זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת..".
• יששכר: בניו יהיו לומדי תורה ויפסקו הלכות לבני ישראל. "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם  רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" חמור הנושא עולה של תורה.

[בתמונה: "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם  רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי hhach לאתר Pixabay]

• דן: יהיו מגיבורי ישראל, רמז לשמשון הגיבור שהיה משבט דן. " דָּן, יָדִין עַמּוֹ  כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
• אשר: יתברך בגידולי זיתים ויספק שמן לכל ישראל. " מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ".
• גד: שמו מרמז על "גדוד" ושהוא יהיה מהחלוצים לכיבוש הארץ. " גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב".
• נפתלי: תהיה נחלתו בבקעת גינוסר (שליד הכנרת) ומבורכת בפירות הממהרים להבשיל "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה  הַנֹּתֵן, אִמְרֵי שָׁפֶר.
• יוסף: הבן האהוב על יעקב זוכה לדברי שבח רבים וברכה מיוחדת. בדבריו מזכיר יעקב את האירועים הקשים אותם עבר יוסף ואת הצלחתו לבסוף. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, ...וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל,...תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".
• בנימין: מוזכר שבנחלתו יבנה בית המקדש ושחלק מצאצאיו יהיו מנהיגים, כמו שאול המלך ומרדכיואסתר. "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל".

6. יעקב משייך בברכתו לכל אחד מהבנים דמות אשר הפכה לסמלו של השבט: יהודה-אריה, יששכר-חמור, זבולון-אניה, דן-נחש, נפתלי-איילה, גד-אהל, בנימין-זאב.

7. בברכת יהודה חוזר נושא היין מספר פעמים "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן..." אנו מוצאים באיזור המועצה האיזורית מטה יהודה מספר ישובים הקשורים לברכת יעקב ליהודה. המושב גפן, מושב של "הפועל המזרחי" בין הערים קריית מלאכי ובית שמש בחבל עדולם. היישוב הוקם בשנת 1955 על ידי עולים ממרוקו. המושב תירוש מושב של "הפועל המזרחי" גם הוא בין הערים קריית מלאכי לבית שמש. היישוב הוקם בשנת 1955 על ידי עולים מצפון אפריקה. הישוב שריגים הידוע גם בשמו לי-און, יישוב קהילתי דרומית לבית שמש. היישוב הוקם בשנת 1960 על ידי תושבים מהמושבים באזור. שמו של היישוב הוא על שם שריגי הגפן, גידול שכיח באזור. ועדת השמות הממשלתית שינתה את שמו ל"לי-און" בעקבות תרומה גדולה של נדבן אמריקני ששמו הפרטי "ליאון". קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הרי ירושלים. מתיישבים ראשונים הגיעו כבר בשנת 1918, אך המקום נעזב. בשנת 1920 נרכשו קרקעות מהאפנדי של אבו גוש ליד המעין "דִילּבּ", עין חמד של היום. את הקרקעות יישבה קבוצת צעירים מגרעין גורדוניה. מאוחר יותר, עקב התנאים הטופוגרפיים, עברו המתיישבים מעט צפונה, למיקום הנוכחי של הקיבוץ. בנוסף, עובר באזור נחל שורק שאורכו כ-70 ק"מ המתחיל מהרי ירושלים ומגיע עד לים התיכון. נחל שורק הוא אחר מהנחלים הגדולים בארץ.

[בתמונה: שפך נחל שורק. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ע"י Ori]

8. יעקב חוזר בפני כל בניו על בקשתו להיקבר במערת המכפלה אשר נקנתה על ידי אברהם אבינו בכסף מלא. "וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי, אֶל אֲבֹתָי:  אֶל הַמְּעָרָה  אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא  בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי  לַאֲחֻזַּת קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת לֵאָה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי חֵת. נשאלת השאלה מדוע יעקב לא אמר רק "את המערה אשר קנה אברהם" אלא  הוסיף את קבורת יצחק ורבקה וכן את קבורת לאה? על כך עונה המדרש שאם היה מזכיר רק את אברהם ושרה היה בא ישמעאל ותובע את חלקו ואם היה מוסיף רק את יצחק ורבקה היה עשו תובע את חלקו. בא יעקב ומוסיף ששם הוא קבר את לאה ללמדינו שהירושה של מערת המכפלה עברה מאברהם ליצחק ולכן לישמעאל אין הצדקה בתביעתו, ויצחק הוריש ליעקב ולא לעשו ולכן גם לעשו אין זכות במערת המכפלה אלא רק לבני יעקב (ישראל). חבל רק שמשה דיין לא קרא מדרש זה לאחר שחרור מערת המכפלה במלחמת ששת הימים והפקיד/הפקיר את מערת המכפלה כמו את הר הבית בידי הוואקפ (הקדש) המוסלמי.

9. לאחר שיעקב אומר את צוואתו לבניו הוא אוסף את רגליו על המיטה ומשיב נשמתו לבוראו. "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. יוסף מצווה לחנוט את גופתו "וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת יִשְׂרָאֵל"

[בתמונה: "וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת יִשְׂרָאֵל" תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי lakewooducc לאתר Pixabay]

10. לאחר תום האבל הראשוני יוסף מבקש מפרעה רשות לחזור לארץ על מנת לקבור את יעקב. התורה מתארת את מסע הלוויה, בה כל עמי הארץ באו לחלוק כבוד ליעקב. וַיַּעַל עִמּוֹ, גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה, כָּבֵד מְאֹד... וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם". בני יעקב ממלאים אחר צוואת אביהם וקוברים אותו במערת המכפלה אשר בחברון. " וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי"

11. לאחר שיעקב נפטר חוששים האחים שיוסף יתנקם בהם על כך שרצו להורגו ועל כך שמכרו אותו לישמעאלים וניתקו אותו לשנים רבות מביתו, לכן הם מספרים לו שיעקב ביקש לפני מותו שיוסף יסלח להם ומציעים את עצמם כעבדים ליוסף. "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" יוסף מסביר להם שאין לו שום כוונה להרע להם ושהקב"ה הוליך את התהליכים בצורה כזו על מנת שיחיו והכל לטובה. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב. וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם".

12. יוסף זוכה לראות בהולדת נכדיו וניניו ומגיע לגיל מאה ועשר שנים. לפני מותו הוא מספר לאחיו שבעתיד הקב"ה יוציא אותם ממצרים ומבקש מהם שכאשר יצאו ממצרים יקחו עימם את ארון קבורתו ויקברו אותו בארץ ישראל. מכאן אנו גם לומדים את הסיבה שבמשך מאות שנים ביקשו היהודים, על אף שחיו בחו"ל, להיקבר בארץ ישראל. ידועים מקראים רבים על צוואות רבות של אישים מפורסמים שביקשו שקבורתם תהיה בארץ. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. לפי המסורת קבר יוסף נמצא בשכם בשטח אשר יעקב קנה בכסף כשחזר לארץ לאחר שהיה אצל לבן הארמי בארם. "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" (רישום בטאבו של נדל"ן זה).

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יוסף מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית.

[להרחבה על ספר בראשית, לחצו כאן]

[בתמונה: פרידה מספר בראשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sanshiro לאתר Pixabay]

אמרי אמיר

1. "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (מ"ז , כ"ח) -  לכאורה , פרט זה, של משך שהייתו של יעקב במצרים מיותר, שכן בסוף פרשת ויגש מגלה יעקב לפרעה את גילו, 130, ובפרשתנו מדווח כי נפטר בגיל 147 שנה. מכאן ברור שיעקב חי במצרים 17 שנה. מכוון שאין  בתורה פרט מיותר אז ניתן להסיק שגם כאן יש לקח חינוכי.  בסיפור מכירתו של יוסף מסופר שיוסף הופרד מאביו ונמכר לעבד במצרים כשהיה בן 17. מכאן שיעקב קיים מצוות חינוך כלפי בנו במשך 17 שנה. משום כך מדגיש בפנינו הכתוב את משך חייו של יעקב במצרים, ללמד שאין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם, וכך זכה יעקב לגמול הולם מצד יוסף ובניו שקיימו בו בסוף ימיו מצוות כיבוד אב במשך 17 שנים תמימות – מידה כנגד מידה.

2. "וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (מ"ח , ב') – קיים קשר ישיר בין ביקורו של יוסף להתחזקותו הזמנית של יעקב אביו. במסכת נדרים כתוב "כל המבקר חולה, נוטל אחד משישים מחליו" . משמו של הגאון מוילנא מובא שבפרשתנו יש סימוכין לאמירה הנ"ל שבמסכת נדרים. בפסוקנו נאמר: "וישב על המטה", "המטה" בגימטרייה - 59  , בעוד שלפני כן נאמר "הנה אביך חולה", "הנה" בגימטרייה – 60. מצינו שלאחר ביקורו של יוסף פחת חוליו של יעקב באחד חלקי שישים...

[לאוסף המאמרים על 'פרשת ויחי', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אבי הראל (2018), חניטת יעקב אבינו והשלכותיה, ייצור ידע, 18/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), פרשת ויחי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/1/20.