[בתמונה: בשביל לבצע מכה שנייה צריך צוללות, שקשות לאיתור, ושיכולות לשהות הרחק מהמדינה המותקפת יכולות להגיב במכה שנייה, על פי פקודות שניתנו מראש, גם אחרי שמדינתם נפגעה והידרדרה לכאוס... התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: The Largest Submarine in The U.S. Navy]

[לאוסף המאמרים על פרשת הצוללות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

בעוד עם ישראל עסוק בסגר ובספירת המתחסנים, הטמפרטורות במזרח התיכון עולות. חילופי הממשלים הם הזדמנות לאיראנים לסגור חשבונות פתוחים ותוך כדי כך, להעלות את מחיר העסקה הצפויה עם ממשל ביידן; שכבר מדבר איתם על חזרה למשא ומתן...

• הם עלולים ליזום פעולה נוספת נוסח תקיפת מיכלי הנפט בסעודיה בשחר ה- 14 לספטמבר 2019;
• הם יכולים להחזיר בתקיפה דומה לישראל על מעלליה נגדם בסוריה.

התוצאה היא, שהגוש הסוני ישראלי נערך בהתאמה: צוללת ישראלית עברה בתעלת סואץ, כשהגנרל סיסי – חבר כבוד בברית הישראלית סונית - נותן לעובדה זו בולטות; וגם צוללת אמריקנית חצתה, במקביל, את מיצרי הורמוז. למה? כי חזרנו לדוקטרינת המכה השנייה מימי המלחמה הקרה. 

[לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [למאמרו של אלי מירון: 'תקיפת מתקני הנפט בסעודיה – כיצד בוצעה ומדוע אמצעי ההגנה לא פעלו?', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'יכולת מכה שנייה', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של סוכנות רויטרס בחדשות וואלה, לחצו כאן]

מהי דוקטרינת המכה השנייה?

כשמדינה חוששת שתיפגע קשה על ידי האויב, היא יוצרת כלים שיוכלו לנקום קשה במידת הצורך, גם אם היא תידרדר לכאוס ותאבק חלק מהותי מיכולותיה. המכה הזו שתוכל להגיע אחרי, גם תרתיע תוקף פוטנציאלי מלתקוף, מחשש למחירי המכה השנייה.

בעידן של מאות אלפי טילים במזרח התיכון, שהולכים והופכים מדויקים - אין כבר צורך בפצצת אטום כדי להחזיר מדינה – כולל ישראל - למאה ה- 16.

• לסעודים ולמפרציות אין דרך להגן על בסיסי הצבא על מתקני הנפט ועל מרכזי הסחר שלהם מהטילים; כמו שלישראל אין שום יכולת אמתית להגן על תשתיותיה.
• והאמת, אפילו לארצות הברית אין דרך למנוע פגיעה במחנות הצבא שלה - כפי שכבר קרה, לא מזמן, במרץ 2020 - ואפילו לא בנושאות המטוסים שלה.

הסיבה לכך היא הזנחה של כחמש עשרה שנים בתחום הטילאות והלייזר הכימי; אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

[התמונה: מאז הוכנה הכרזה הזו, מס' הטילים המצוין בה כמעט הכפיל את עצמו... הכרזה: ד"ר אלי מירון. התמונה הימין היא נחלת הכלל. התמונה השמאלית היא צילום מסך מהטלוויזיה האיראנית]

אז, מחוסר ידיעה מה יעשו האיראנים, אין לכולם ברירה אלא להיערך ולהציב תג מחיר. להבהיר, שאחרי המנה העיקרית מגיע תמיד גם הקינוח. משמע, לאיים במכה שניה. בשביל זה צריך צוללות – שקשות לאיתור, ושיכולות לשהות הרחק מהמדינה המותקפת יכולות להגיב במכה שנייה, על פי פקודות שניתנו מראש, גם אחרי שמדינתם נפגעה והידרדרה לכאוס.

כשזה יקרה, הצד הנפגע ייפרד, ללא היסוס, ממשחקי המוסר של תקופת הדמדומים בין שלום למלחמה; ויעבור למצב שבו בנקמה – הכל מותר. מי שלא מאמין לי מוזמן לבחון את עוצמת הנקמה האמריקנית על פרל הארבור ועל מגדלי התאומים.

אגב, לכל מי שזלזל בהסכמים עם המפרציות, כדאי שיתאפס. הברית הזו יוצרת בעיה קשה לאיראנים; ומקרנה לישראל יתרונות עצומים. הם כבר לא המטרה הראשונה במעלה של האיראנים:

• נשק שמוצב קרוב מסוכן תמיד יותר מנשק מרוחק; ואם יחליטו לתקוף, כדאי לאיראנים לתקוף דווקא את הקרובים להם. כי אז, לא בהכרח ישראל תגיב וגם לא האמריקנים, כפי שכבר קרה. זכר שאין חוזה הגנה שמחייב את ישראל להגיב אם הותקפה בעלת ברית.
• לעומת זאת, אם הם יתקפו קודם את ישראל הם עלולים לחטוף מכה שנייה מישראל ואולי גם מארצות הברית; ותסמכו גם על הסעודים שישמחו להצטרף לחגיגה אחרי שיוודאו שהם לא לבד.

זה מאפשר לישראל מרווח זמן קריטי להתכונן; ואולי למצוא דרך לא להצטרף להתלקחות.

[בתמונה: כל מי שזלזל בהסכמים עם המפרציות, כדאי שיתאפס... טקס חתימת הסכמי אברהם בבית הלבן. מימין לשמאל: שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד א-לטיף א-זיאני. התמונה היא נחלת הכלל]

בכל השחור הזה שעשיתי לכם יש גם צד די חיובי

אחד הפרדוקסים בביטחון לאומי גורס כי ככל שעוצמת האיום חמורה יותר; כך קטנה מעשיות השימוש בו; כיוון שכמו בומרנג, אם יש למותקף יכולת מכה שנייה, אתה תחטוף חזרה את מה שעשית לאחרים; ואז גם כל היתר יוכלו להתנפל עליך ולסגור חשבון. משמע, חזרנו לעידן המלחמה הקרה, שבה עוצמת הנשק שבידי הצדדים הייתה הערובה לאי השימוש בו;

רק שזה המזרח התיכון ומישהו יכול בכל זאת להתפתות לעשות מעשה... לכן, הדריכות הגוברת במחנה הסוני-ישראלי וגם אצל האמריקנים.

 [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [למאמרו של תא"ל, ד"ר דב תמרי: 'ההיגיון הפרדוקסלי של הנשק האטומי – מי מפחד מפצצה גרעינית?', לחצו כאן]

ואחרי שדיברנו בשבח דוקטרינת המכה השנייה, בואו נעשה שיעור בחשבון: לכמה צוללות זקוקה ישראל לצורך מכה שנייה?

אז לכל מי שיודע לספור עד עשר, הנה חשבון פשוט, שעושה הדיוט כמוני שלא מבין כלום, אבל יודע לספור הוא יודע...

ישראל עלולה להיפגע, בה בעת על ידי מדינה קרובה; ו/או מעומק האיזור העיראקי-איראני. משמע, היא צריכה להיות ערוכה להגיב, במקביל, גם מצוללת שמצויה בים התיכון; וגם מצוללת שמצויה קרוב יותר לאיראנים, בים הערבי. צוללת בודדת פה וצוללת בודדת שם זה בעיה, כי צוללת אחת תמיד פגיעה יותר ותמיד, מעשה שטן, היא יכולה למצוא את עצמה במצב שאינו מאפשר לה תגובה מידית מאלף סיבות.

[בתמונה: אז כמה צוללות צריך? התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: These 5 Submarines could Destroy the World in 30 Minutes]

משמע, לצורך מכה שניה אפקטיבית – ולצורך הרתעה אפקטיבית - זקוקה ישראל לזרוע אסטרטגית של ארבע צוללות מבצעיות בה בעת, לפחות – שתיים במצב מבצעי בים התיכון ושתיים בים הערבי; בהנחה שצריך חופשות ותחזוקה צריך גם לשגר צוללת נוספת לים הערבי לפני שאחת אחרת תוכל לכנוס הביתה. משמע, חמש צוללות מבצעיות כל העת, בזמן אמת, רק בזרוע האסטרטגית לבדה.

למה לבדה? כי יש גם הרבה משימות מבצעיות ־מודיעיניות של ביטחון שוטף; ויש גם תחזוקה, ושלוש-ארבע צוללות תימצאנה תמיד במספנות לתיקונים לפרקי זמן ארוכים.

לכמה צוללות הגעתם? יש לנו באמת מספיק בעידן החדש הזה של מכה שנייה?

ותחשבו שוב על טענתם של אותם "מומחי משרד הביטחון" שיש לנו די והותר צוללות. תזכרו שהם אלה שהטביעו אותנו בים של טילים; בדיוק באותו זמן שסיפרו לנו שמעולם לא היה מצבנו טוב יותר...

לשיחה המוקלטת:

[לאוסף המאמרים על פרשת הצוללות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• • אלי מירון (2019), תקיפת מתקני הנפט בסעודיה – כיצד בוצעה ומדוע אמצעי ההגנה לא פעלו?, ייצור ידע, 9/10/19.
  • פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.
  • פנחס יחזקאלי (2014), ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 10/12/14.
  • פנחס יחזקאלי (2016), יכולת מכה שנייה, ייצור ידע, 12/1/16.
  • דב תמרי (2020), ההיגיון הפרדוקסלי של הנשק האטומי – מי מפחד מפצצה גרעינית?, ייצור ידע, 17/12/20.