יעקב חבקוק: מציאות ישראלית 2021

[הכרזה: 'ייצור ידע']

יעקב חבקוק הוא איש משרד הביטחון לשעבר. ‏סופר, עורך ומרצה

‏*  *  *

את הסיפור הזה אני מחזיק שבוע ימים בבטן. מתלבט. כועס. לא מוצא מנוחה. החלטתי שלא להחניק עוד.

בשבת העשרים ושישה בדצמבר 2020, התבקש מג'די מזאריב, עובד אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, לייצג את המשרד בלוויה של חייל בעפולה. כמו שהוא עשה מאז ומעולם – לא שאל ולא התלבט. קם בשעת לילה של מוצאי שבת ויצא לבצע את המשימה.

בבית הקברות הצבאי בעפולה, לחץ את ידו של האב השכול, הציג את עצמו ואמר מילות ניחומים שכל אחד מאיתנו היה אומר לאב שכול.

רגעים אחדים לאחר מכן קיבל מג'די שיחת טלפון מקצינה שביקשה ממנו לעזוב את המקום לפי שהמשפחה השכולה אינה מוכנה שבן מיעוטים ינכח במקום. קצינה לעובד משרד ישירות; לא דרך הממונים עליו ששלחו אותו. באצילות שאין למעלה ממנה זז הצידה, כיבד את הבקשה התמוהה, אבל נותר מחויב למשימה שלשמה הגיע. עמד בשולי בית הקברות ופיקח על העבודה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

גילוי נאות: אני מכיר את מג'די למעלה משלושים שנה. הוא ליווה אותי בעת שחקרתי את מקצוע הגששות ואת תרומת הגששים לצה"ל ולביטחון המדינה והיה נדבך חשוב עד שספרי ראה-אור. אם יש דבר או שניים שאני מבין בבדווים ובתרבותם – מג'די הוא אחד ממלמדיי. כבר מהמפגש הראשון היה בינינו חיבור ומאז הוא בן משפחה שלי. אין כל הבדל בינו לבין אחי. הוא ומשפחתו בני בית אצלי ואני ובנותיי וחבריי היהודים בני בית אצלו.

כששמעתי את פרטי הסיפור, ביקשתי את רשותו לכתוב את הדברים והוא ניסה להניא אותי. טען שזה לא יעשה טוב לתחושת ההשתלבות של הבדווים בחיי המדינה ובחברה הישראלית, ולא פחות מכך – זה עלול לפגוע במוטיבציה של צעירים בדווים להתגייס. לא חשב על עצמו. כמו תמיד.

הוא גילה גישה ממלכתית ומכילה ואני לא יכולתי עוד להכיל ולהבליג. קשה לי לקבל גישה חשוכה שכזו. קשה לי להסכים עם דרישה/בקשה שכזו של קצינת צבא מעובד משרד הביטחון (שהוא במקרה בדווי), שהוא קצין רב זכויות שתרם תרומה עצומה לביטחון המדינה, שיעזוב את המתחם.

מדובר בקצין ששירת כשלושים שנה, כולן בקו ראשון, במקצועיות ותחת סיכון אישי, קצין שבני משפחתו לענפיה שירתו או משרתים בצבא ולא רק כגששים, אלא בתפקיד לחימה, חלקם בתפקידים שהשתיקה יפה להם. מדוע העובדה שהוא אינו יהודי צריכה הייתה להפריע למישהו? איזו סיבה יש לדרוש ממנו לעזוב בית קברות צבאי? הוא נשלח לבית הקברות כעובד משרד הביטחון לא כאדם פרטי. ולמי שביקשה ממנו מה שביקשה (לבקשת המשפחה) היה אמור להיות שיקול דעת.

הכתבת הצבאית כרמלה מנשה (ראו תמונה משמאל), ששוב הוכיחה שיש לה מקורות ועמוד שדרה, פרסמה את הסיפור והדגישה בכתבתה, שהיא ביררה עם הרבנות הצבאית ונענתה שאין כל איסור הלכתי על בן מיעוטים להשתתף בלוויה של יהודי.

[בתמונה: כרמלה מנשה. הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Ido Kenan. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

[לכתבה המלאה של כרמלה מנשה ב'כאן', לחצו כאן]

אז מה יש לנו כאן?

נדמה לי שכל אחד שראשו על כתפיו ועיניו בראשו מבין שנחצה כאן קו אדום נוסף וניתן ביטוי חמור לגישה הגזענית הפושה והולכת בחברה הישראלית. הקיטוב הבין-עדתי והבין-דתי נמצא במדרון חלקלק שסופו לא טוב.

מישהו צריך לגלות מנהיגות, לקום ולומר: די! עד כאן! לא עוד גזענות! כולנו בני אדם. כולנו שווים. כולנו נולדנו לאותו אב קדמון. אין כל הבדל בין יהודי למוסלמי לנוצרי לדרוזי. את ההבדלים הארורים הללו יצרו אנשי דת פנאטים מכל הדתות וליבּוּ פוליטיקאים שחושבים רק על עצמם ואינם נרתעים מלהצית את אש השנאה.

שולח מכאן חיבוק ענק למג'די וליתר בני המיעוטים בני הדתות השונות המשרתים במשרד הביטחון, בצבא, במשרדי הממשלה השונים ובכלל. לא כל בן מיעוטים הוא גורם שלילי ולא כל בן מיעוטים חייב לסבול מאפליה. תראו מה קורה בבתי החולים, בהם רופאים ואחים/אחיות נמצאים בקו ראשון של הטיפול ועושים את עבודתם מבלי לבדוק בציציותיו של החולה, באמונתו או במינו; לכו לבתי המרקחת בכל רחבי הארץ ותראו מי מכין לנו את התרופות מצילות החיים; ראו מי הולך בראש כל כוח בפעילות מבצעית כדי לשמור שלא ייתקל בחוליה אורבת או במטען מוכמן ומי בוחן כל עקבה חשודה לאורך הגבולות; ראו כמה בני מיעוטים לובשים את מדי צה"ל במיטב היחידות (כולל המסווגות ביותר); ראו את אנשי שירות בתי הסוהר שרבים מהם בני מיעוטים ששגרת ימים מחייבת חיכוך עם אסירים, מהם אסירים ביטחוניים קשים; חישבו מה קורה לתחבורה הציבורית בימי החג של בני המיעוטים. עיינו בנתוני הלמ"ס וראו מה אחוז בעלי התארים האקדמיים יחסית למספרם. בידקו מה שיעור הצעירים בני המיעוטים העושים חיל בהיי טק הישראלי.

[מקור הכרזה: Photo by Anna Tarazevich from Pexels]

יכולתי להמשיך ולמנות סקטורים כאלה ואחרים שחלקם של עובדיהם בני מיעוטים  משמעותי. בכל המסגרות הללו משרתים ו/או עובדים דרוזים לצד יהודים, מוסלמים ונוצרים. כולם יחד. אין כל הבדל בין האחד לאחר. כל מי שמשתלב בחברה, ואין זה משנה מה אמונתו ומה מינו, ותורם את חלקו צריך להרגיש שווה בין שווים. אין כל סיבה שמי מבין חמישית מאזרחי המדינה הנמנה עם "המגזר" או "בני המיעוטים" יתוייג ויחוש מנוכר או מופלה לרעה.

הייתי שמח לדעת שמנהיגינו, אלה המחזרים אחרינו עתה, בפעם הרביעית בתוך שנתיים, אלה המקפידים לחזור על סיסמאות של יועצי אסטרטגיה, יעצרו לרגע ללהג דברים ריקים מתוכן, יפעילו את מה שנמצא להם בין אוזניהם, יסיטו לרגע את עיניהם מהפתקים בקלפי שאותם הם חומדים כדי לשבת על כיסאותיהם הרמים, יישיריו מבט אלינו אזרחי המדינה בני כל העדות והדתות ויאמרו: די! לשיסוי ולפילוג! די לאפליה. עד כאן!

במחשבה שניה, אולי אני ושכמותי, המצפים שמנהיגינו יפגינו יושרה וערכים, אנושיות ואהבת הזולת, אולי אנחנו נאיבים הדורשים מהם מה שלא קבוע ב-DNA שלהם...

ומילה לסיום: בעקבות הפניה של כרמלה מנשה התקשר אמיר אשל, מנכ"ל משרד הביטחון, למג'די, הביע את תמיכתו והוקיר את אצילותו. התמיכה של המנכ"ל מחממת את הלב, התגובה של המשרד מקוממת והשתיקה של שר הביטחון רועמת.

מציאות ישראלית 2021. עצוב.

   

5 thoughts on “יעקב חבקוק: מציאות ישראלית 2021

  1. אוףף. כל כך עצוב, כואב, מצער. כל מקרה כזה מקצין את העמדות עוד יותר, כי ייתן לקיצונים מבני המיעוטים הוכחה שאין סיכוי לשיתוף

  2. אני מתביישת . הדברים מדברים בעד עצמם. יש בארץ גזענות איומה, שנובעת בעיקר מבורות וחוסר תום לב , אני מתביישת.

  3. אירוע מקומם.
    הקצינה לא הייתה צריכה להעביר לעובד משרד הביטחון את הבקשה הגזענית של המשפחה.
    יש גבול גם להתחשבות בדרישות משפחה כזו, אפילו בהלוויה.

  4. השסע של יהודים-ערבים הוא שסע עמוק שלצערי לא נוכל לגשר עליו כל עוד היהודים לא יבינו, שלא כל הערבים הם מחבלים, או כמו שרבים אומרים, "ערבי טוב הוא ערבי מת". אזרחינו לא בדקו כמה רופאים ערבים מצילי חיים, כמה ערבים עובדים במשרדים ממשלתיים ועוזרים ליהודים.
    כנראה שיעברו עוד הרבה שנים עד שהסע הזה יתמוסס. מצער מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *