[בתמונה: הצפייה מהמקרא שלידה של אישיות שכזו תקבל מקום ראוי ומפורט יותר; ולא הוא... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

סיפור לידתו של משה בפרשת שמות, מעורר תהיה גדולה. זה האיש שעל פי המסופר במקרא, נחשב לאבי הנביאים, גואל בני ישראל ממצרים, נותן התורה, ונודד עם בני ישראל במדבר ארבעים שנה עד ערבות מואב בואכה ארץ כנען. הצפייה מהמקרא שלידה של אישיות שכזו תקבל מקום ראוי ומפורט יותר...

הולדתו מתרחשת על רקע הניסיונות של פרעה לדלל את אוכלוסיית בני ישראל. בתחילה הוא משית עליהם עבודת פרך, אך כאשר מתברר כי עבודה זו לא מדללת את האוכלוסייה העברית, הוא מכריז השמדה על כל זכר שנולד לבני ישראל.

המקרא לא נותן סיבה מדוע לפגוע בזכרים בלבד, הרי אם מטרתו של פרעה לדלל את בני ישראל איסור זה אמור להיות גורף גם על הנקבות. לאחר כל ההקדמה האמורה, מתאר המספר המקראי את הולדתו של משה באופן שגרתי וטלגרפי: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים"[1].

[בתמונה: בת פרעה ומשה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אין המקרא נוקב בשם הוריו של משה, ורק השיוך השבטי שלהם מוזכר. בפסוק ב', נאמר כי האם רואה כי בנה הוא טוב, וכי איזה אמא איננה רואה את בנה באור שכזה?. לאחר שלושה חודשים, מספר המקרא, כי אין עוד אפשרות להסתיר את לידתו של משה, קביעה שאין לה שום הסבר מתקבל על הדעת. או אז, לאחר שלושה חודשים אלה, היא מחליטה להניח את משה ביאור, בתיבת עצי גומא[2]. נחזור לסיפור לידתו של משה. בניגוד למסופר עליה, הרי שאנו מוצאים כי המקרא מספר באופן מפורט למדי על לידתו של יצחק, כדלקמן:" וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.  וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.  וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים. וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.  וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו"[3]. המקרא גם לא חוסך במילים בתיאור הולדתם של יעקב ועשיו[4], שמשון[5] ושמואל[6]. אשר על כן, יתכן מאוד שהמקרא חסך פרטים על הולדתו של משה בכוונת מכוון, מסיבה שאין אנו יודעים כרגע, את טיבה.

היות והמקרא דל במידע אודות לידת משה, נפנה לעיין במקורות חיצוניים, לנסות לדלות מהם מידע, ועל הדרך נבין את המסורות הקדומות שהמקרא ניסה לטשטשן. נתחיל את העיון החיצוני שלנו בבשורה על לידתו של משה. אדם שעתיד להיות בחיר המין האנושי, לא יתכן שלא ידעו על הגעתו הצפויה לעולם. ואכן, לפי המקורות החיצוניים הגעתו של משה הייתה ידועה לפרעה וחרטומיו, כמו גם לבני משפתו הגרעינית של משה. חרטומי פרעה ידעו זאת על פי התחזיות האסטרולוגיות שלהם: "שהיו אצטגניניו של פרעה אומרים : גואל ישראל נתעברה בו אמו[7]" . ידע אסטרולוגי זה הועבר לפרעה, וכך חצר המלוכה המצרית התכוננה לבואו של משה.  ידע מוקדם זה הוא אשר הניע את פרעה לגזור להשמיד את כל הזכרים של בני ישראל; כי אם מטרתו של פרעה הייתה  לדלל את מספרם של בני ישראל הוא היה צריך לגזור כליה דווקא על הנקבות, כפי שאומר המקור הבא:" אמר לו הקב"ה לפרעה, מי שנתן לך את העצה הזאת טיפש הוא, היה לך להרוג את הנקבות, אם אין נקבות זכרים מהיכן ישאו נשים? אישה אחת אינה לכולה ליטול שני גברים, איש אחד יכול ליטול עשר נשים"[8].

[בתמונה: אין המקרא נוקב בשם הוריו של משה, ורק השיוך השבטי שלהם מוזכר... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tama66 לאתר Pixabay]

חרדתו של פרעה פן ייוולד מושיען של בני ישראל הביאה אותו להזהיר את המיילדות העבריות, לבל ישאירו בחיים כל זכר שנולד, בדומה למעשהו של אביו של אדיפוס[9]. מנגד גם אביו של משה ידע על הופעתו ושליחותו העתידית, דרך חזון נבואי שראה בחלום:" ואלוהים עמד עליו בשנתו, ואמר לו כי אותו הבן שבגלל פחדם מפני היוולדו דנו המצרים למיתה את ילדיהם של כל ישראל...דברים אלו נתגלו לעמרם בחלום, והוא הקיץ בשנתו וסיפר ליוכבד אשתו, ותקף את שניהם פחד גדול בגלל הבשורה שבישר אותם החלום"[10]. גם מרים אחותו של משה, יעדה על הולדתו ותפקידו, אף זה על פי נבואה שקיבלה, זאת על פי המסופר בספר קדמוניות המקרא[11]:" ורוח אלוהים באה אל מרים בלילה ותרא חלום ותספר להוריה לאמור ... הנה אשר ייוולד מכם יושלך למים כי על ידו ייבשו המים ואעשה על ידו אותות ואציל את עמי"[12].

המדרש מוסיף גם פרטים מפתיעים אודות הריונה של יוכבד, שאינם מופיעים בטקסט המקראי. ראשית קובע המדרש[13] כי יוכבד הייתה בת 130 שנה. אולם חרף גיל מופלג זה, אומר המדרש כי חזרו לה סימני נערות, כפי שקרה לשרה. בנוסף, תקופת הריונה של יוכבד היה קצר במיוחד, ולפי תרגום המיוחס ליונתן[14] הוא נמשך כשישה חודשים בלבד. לגבי הנאמר  בפסוק " וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא", אומר המדרש[15] כי "נתמלא הבית כולו אורה" , זאת על סמך היקש המילה טוב המופיעה גם בסיפור הבריאה:" וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב"[16]. תוספות חוץ מקראיות אלה, משלימות את סיפור הולדתו של משה שנראה עמן "סיפור לידה מפואר ורב צבעים"[17].

[בתמונה: הריונה של יוכבד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Fotorech לאתר Pixabay]

אחרית דבר

סיפור הולדתו של משה בפרשת שמות, הינו סיפור דל באופן קיצוני. המספר המקראי כותב אותו באופן טלגרפי, בניגוד לסיפורי לידתם של יצחק, יעקב ועשיו, שמשון ושמואל הנביא. לשון אחר, המקרא לא חוסך בתיאורי לידה של אישים אחרים פרט למשה, והדבר מעורר תהיה גדולה. קודם שננסה לענות על שאלה זו, מן הראוי לציין כי חלק מהמוטיבים של  ההשלמות אודות לידתו של משה, קיימות גם בבשורה על פי מתי[18], בו מסופר על הולדתו של ישו, בפרקים א' – ב', של הבשורה. משמע, שהכותב של הבשורה על פי מתי, שאב את ידיעותיו מהמקורות החוץ מקראיים שהיו ידועים לו, אולם בגלל  קוצר היריעה אין מקום להאריך כאן בעניין הנאמר במתי.

התשובה המתבקשת לשאלה מדוע הכותב המקראי חסך בתיאור לידתו של משה הינה פשוטה – המקרא לא רצה להדביק למשה הילה של אדם עליון, ובכך למנוע שני דברים. האחד – שלא יעבדוהו, והשני – לתחם באופן ברור בין האל המקראי לבין שליחיו. סיפור הולדתו של משה הינו סיפור טריוויאלי, היות ובסופו של דבר מדובר באחד האדם גם אם בהמשך הוא יגיע להיות בחיר שליח האל האולטימטיבי.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת שמות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 27/12/18.

[1] שמות, פרק ב', פסוקים: א' – ב'.

[2] על היבטים נוספים בסיפור זה ראה – אבי הראל, סיפור לידתו של משה, אגדה או מציאות, ייצור ידע, דצמבר 2018.

[3] בראשית, פרק כ"א, פסוקים: א' – ז'.

[4] שם, פרק ט"ז.

[5] שופטים, פרק י"ג.

[6] שמואל א', פרקים א' – ב'.

[7]  שמות רבה, פרק א', י"ח.

[8] שם, י"ד.

[9] ליוס, אביו של אדיפוס, שהה בצעירותו בחצר המלך פלופס, שם התאהב בבנו כריסיפוס, הוא חטף את הנער וברח עמו אל ההרים, אך זה ניסה לברוח מחוטפו, ובניסיונו נפל לתהום ונהרג. המלך פלופס שמע על הדבר, וגזר קללה על ליוס, על שהרג את בנו. בקללה הוא הזהיר אותו שלא ישא לו אישה, פן ייוולד להם בן שירצח אותו, את אביו, ויישא את אמו לאישה. ליוס אכן שמע לאזהרה זו, אך ברבות הימים פגש בחגיגת הקציר את יוקסטה, התאהב בה ונשא אותה לאשה. רק לאחר שנולד להם בן, הוא גילה לה את סודו, ומחשש להתגשמות הנבואה החליטו הוריו להורגו.

[10] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, ט, ג,  212 – 217.

[11] קדמוניות המקרא הוא מהספרים החיצוניים, שנכתב, לפי רוב החוקרים, בסוף המאה הראשונה  לספירה, לאחר חורבן בית שני. הספר מכונה גם פסוידו-פילון בגלל יחוסו לפילון האלכסנדרוני.

[12] קדמוניות המקרא, ט, י'.

[13] שמות רבה, א', י"ט.

[14] התרגום המיוחס ליונתן, או פסאודו-יונתן, המכונה גם תרגום ירושלמי או תרגום ארץ ישראל, הוא תרגום ארמי לתורה שמוצאו מארץ ישראל. זמן כתיבתו איננו ידוע, ואביגדור שנאן, קובע את זמן חיבורו למאה השביעית או השמינית לספירה. ראה - אביגדור שנאן, תרגום ואגדה בו, ירושלים, תשנ"ג.

[15] ראה לעיל הערה 13.

[16] בראשית, פרק א', פסוק ד'.

[17] אביגדור שנאן, יאיר זקוביץ, לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות ספרים, 2009, עמודים: 155 – 156.

[18] הבשורה על-פי מתי, היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן. זמן כתיבתה המאה הראשונה לספירה.