[בתמונה: הקב"ה מראה למשה ולאהרן את הירח בעת התחדשותו; ואומר להם, שתמיד כשיראו את הירח בצורתו זו, אזי יש להכריז ראש חודש... בתמונה - מופעי הירח, כולל ביאור ההבדל בין חודש סידרי לחודש סינודי. המקור: אילן שמעוני. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי hu:Orion_8. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

עודכן ב- 18 בינואר 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• מנפלאות הלוח העברי
• המקור לביטוי 'חושך מצרים'
• המנגל היהודי הראשון בהיסטוריה
• מי ניסה להרוויח מהארבה?
• שיטת העברת הידע מדור לדור

ועוד.

ראשי פרקים

1. הפרשה שלנו ממשיכה את סדרת המכות שפרעה והמצרים קיבלו. בפרשה הקודמת התקיימו שבע מכות: דם, צפרדע,
כינים, ערוב, דבר, שחין וברד (ראו תמונה למטה). פרעה מתחיל לגלות סימני שבירה; אולם, עדיין לא מסכים לשחרר את בני ישראל, על מנת שכל בני ישראל יעבדו את ה' (בגלל שהקב"ה מקשיח את ליבו).[בתמונה: ציורי תנ"ך / מכת הברד / ציירה: אהובה קליין (c)]

2. המכה השמינית הינה מכת הארבה (סוג של חגב). פרעה מוזהר על ידי משה מפני מכת הארבה שתפגע בכל הצמחייה
ותהיה בכל מקום. עבדי פרעה השומעים את האזהרה, מבינים שהפעם העסק רציני ומנסים לשכנע את פרעה לשלוח את
בני ישראל לעבוד את ה' והם מציינים לפניו את חורבנה הקרב של מצרים: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ
לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. פרעה מתרצה, קורא למשה ואהרן
ומנסה לברר מי ומי בהולכים. משה עונה לו שכולם הולכים: הגברים, הנשים, הילדים, הצאן והבקר. פרעה מסכים שרק
הגברים ילכו (הראשון שביצע הדרת נשים...) והשאר יישארו במצרים. הוא מנסה לשכנע אותם בטיעון מקורי: וַיֹּאמֶר
אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'.
במילים שלנו פרעה אומר למשה שלא כדאי לשלוח את הילדים והנשים כי יקרה להם משהו רע. לאחר מכן הוא מגרש
את משה ואהרן.

3. משה מניף את מטהו ובאמצעות רוח מזרחית חזקה שנשבה כל הלילה מגיע הארבה בכמויות גדולות עד שהסתיר את
השמש. פרעה קורא למשה ואהרן ומבקש שה' יסיר את הארבה ואכן באמצעות רוח צפונית חזקה נעלם כל הארבה לכיוון
ים סוף, גם הארבה שהמצרים המליחו על מנת לאכול. ושוב פרעה מסרב.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CrizzlDizzl לאתר Pixabay]

4. בזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915, תקף הארבה בארץ ישראל וישנן עדויות רבות על מתקפת הארבה. עדויות אלו מספרות לנו על השמדה שיטתית של הצמחייה ומה שגרוע מכך בהרבה, הארבה השאיר אחריו שדות רוויים
במיליארדי ביצים של ארבה, שהאיכרים ניסו להשמידן ולהרעילן באמצעים שונים אך לשווא, כי הכמות הייתה גדולה
מדי. השלטון התורכי החליט שיש לו הזדמנות להרוויח כסף, והוציא צו שחייב כל איש מבן 15 ומעלה ללקט לכל הפחות
3 ק"ג של ביצי הארבה ולמסרם לרשויות. מי שלא ביצע זאת עד לתאריך מסוים, נקנס. גברים נשים וילדים, כולם יצאו
לשדות כדי להילחם בידיהם בארבה מהבוקר ועד הערב. אבל למעשה איש לא ידע כיצד לנצח את הארבה. גם בשנת
2004 תקף ארבה את אילת והערבה עד ים המלח.

5. כעת, ללא אזהרה לפרעה, יורדת מכת החושך על מצרים. החושך היה כה חזק שאפשר היה לחוש אותו בידיים וכל
מצרים לא ראו איש את אחיו (חושך מצרים) . לבני ישראל היה אור בכל ישוביהם ולכל מקום שהלכו . מכת החושך
נמשכה שלושה ימים ובמהלכה הרג הקב"ה את האנשים הרשעים ביותר מתוך בני ישראל. הסיבה לכך היא כדי
שהמצרים לא יראו שגם מבני ישראל אנשים מתים. פרעה קורא למשה ומסכים שבני ישראל ילכו לעבוד את ה'; ואולם
הוא דורש שהצאן והבקר יושאר במצרים. פרעה שהיה אנטישמי לא קטן וחשב שמה שמעניין את היהודים זה כסף, רצה
להבטיח את שובם של בני ישראל וחשב שעל ידי השארת הרכוש כבן ערובה הם יחזרו. משה מסרב ודורש מפרעה
בנוסף גם את הצאן והבקר של פרעה היות ונהנה להתעלל בפרעה, כך שלא רק ילכו עם הצאן שלהם אלא פרעה ינדב גם מצאנו: וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת. פרעה כועס, מגרש את משה ומאיים עליו שבפעם הבאה שהם יפגשו הוא (פרעה) יהרוג אותו.

6. קיים ויכוח בגמרא מה היה העובי של החושך. אחד מהאמוראים אומר שעוביו של החושך היה כמטבע של דינר. ועל כך
אומר אחד מראשי החסידות כשאדם מניח שתי מטבעות על עיניו הריהו לא רואה שום דבר מלבד הכסף ואינו מתייחס
כראוי לסביבתו.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[בתמונה: חושך מצרים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TemperateSage לאתר Pixabay]

7. הקב"ה מכין את משה לקראת המכה העשירית - מכת בכורות. לצורך כך מורה משה לבני ישראל לבקש מהמצרים כלי
כסף וכלי זהב על מנת שלא יחזירו להם וכל זה כפיצוי משכורת על שנות העבדות הרבות ועל מנת לנצל את מצרים;
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם
וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת מִצְרָיִם.

8. הקב"ה מלמד את משה ואהרן כיצד יש לחשב את חודשי השנה ומסמן את חודש ניסן כחודש שאליו ייוחסו בעתיד כל האירועים של עם ישראל, היות ובחודש הזה בני ישראל הופכים מאוסף של עבדים לעם. לכן, אנו מוצאים בהרבה תפילות
ובהרבה אזכורים היסטוריים את הביטוי "זכר ליציאת מצרים". הקב"ה מראה למשה ולאהרן את הירח בעת התחדשותו;
ואומר להם, שתמיד כשיראו את הירח בצורתו זו, אזי יש להכריז ראש חודש (נושא לוח השנה בהמשך).

9. מצווה זו של חידוש החודש היא בעצם המצווה הראשונה שבני ישראל קבלו כעם ולא כאנשים יחידים. לכאורה, הייתה
התורה צריכה להתחיל ממצווה זו, וידוע פירושו של רש"י על הפסוק הראשון בספר בראשית (להלן מה שכתבתי בפרשת
בראשית): "נשאלת השאלה מדוע התורה, שלכאורה היא ספר מצוות, מספרת לנו את כל קורות חייהם של האבות?
מדוע לא התחילה התורה במצווה הראשונה שלנו כעם והיא מצוות קידוש החודש והמצוות הקשורות בחג הפסח (כפי
שמסופר בספר שמות בעת יציאת מצרים)? על כך עונה רש"י (רבי שלמה יצחקי שהיה מגדולי הפרשנים של תורת
ישראל) שהסיבה - שהתורה התחילה בכל אותם סיפורים - היא: שלא יבואו אומות העולם לעם ישראל ויגידו לו שהוא גזלן
שלקח ארץ שלא מגיעה לו וכבש שטחים של עם אחר (מוכר במקצת!). באה התורה ומספרת לנו ולכל העולם שארץ ישראל אכן שייכת לעם ישראל על בסיס ההבטחות שנתן בורא העולם לאברהם יצחק ויעקב".

[בתמונה משמאל: ברית בין הבתרים - באה התורה ומספרת לנו ולכל העולם שארץ ישראל אכן שייכת לעם ישראל על בסיס ההבטחות שנתן בורא העולם לאברהם יצחק ויעקב... התמונה היא נחלת הכלל]

10. הפירוש הזה קצת בעייתי שהרי מצוות קידוש החודש אינה המצווה הראשונה בתורה, קדמו לה שלש מצוות בספר
בראשית: מצוות פרו ורבו בפרשת בראשית, מצוות ברית מילה בפרשת לך לך ומצוות איסור אכילת גיד הנשה בפרשת
וישלח. מדוע בחר רש"י דווקא במצוות קידוש החודש ולא באחת המצוות הקודמות לה? על כך ענה הרב הגאון הרב
יוסף בלומנפלד ז"ל שהסיבה שרש"י בחר להזכיר את מצוות קידוש החודש באומרו שהתורה פתחה בבראשית, כדי
להראות לגויים את זכותנו על ארץ ישראל שמצוות קידוש החודש נוהגת רק בארץ ישראל. ויותר מכך, המצווה, מצוות
קידוש החודש היא בעצם המצווה הראשונה שעם ישראל קיבל כעם ולא כיחיד.

11. הקב"ה מצווה את משה ואהרן לומר לבני ישראל להכין קרבן (שה תמים בן שנה) על מנת שיקריבו אותו בלילה של י"ד
בניסן לפני שייצאו ממצרים. קורבן זה צריך להיות 'על האש' (מנגל) ולא מבושל במים, צריך לאוכלו עם מצה ומרור
ויש לאוכלו בחבורה ולסיים את האכילה בלילה. מה שנשאר, יש לשרוף באש. מדם הקורבן יש למרוח על פתח הבית וכל
זאת על מנת שיהיה זיהוי לבתי ישראל כאשר תתבצע מכת בכורות. מקור השם "פסח" הינו על שה' פסח (דילג) על בתי
ישראל וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית,
בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cathy0952 לאתר Pixabay]

12. בהמשך הקב"ה מצווה על איסור אכילת חמץ בתקופת חג הפסח כשהאיסור הוא לשבעה ימים ואילו חובת אכילת המצה
היא רק ביום הראשון. הסיבה לאכילת המצה הינה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ
(כדי שיאפה ללחם) אלא נשאר בצורה שיאפה כמצה.

13. כפי שה' הבטיח, בחצות הלילה החלה מכת בכורות שהרגה את כל בכורי מצרים מאדם ועד בהמה ולא היה בית שלא היה
שם בכור מת. פרעה נלחץ וקורא למשה ואהרן ומתחנן בפניהם שיעזבו, גם הגברים, גם הנשים והילדים וגם הצאן והבקר. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.  וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה
וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’, כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם
קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי" ופרעה מגרש את בני ישראל מארצו.

14. בברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו, הבטיח בין השאר את ארץ ישראל לעם ישראל. נאמר גם שבני ישראל יהיו עבדים בארץ אחרת וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. ואכן, הבטחתו של הקב"ה התקיימה ובדיוק 400 שנה לאחר הולדת יצחק, בט"ו בניסן יצאו בני ישראל ממצרים לאחר שהיו במצרים 210 שנה. נאמר בהגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ"; קץ בגימטרייה שווה 190, 400 פחות 190 שווה 210 שנה.

15. יחד עם בני ישראל עלו אנשים נוספים ("וְגַם עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם") אשר בעתיד יגרמו הרבה צרות לעם ישראל.
כל נושא חינוך הילדים והעברת המסורת מדור לדור מופיע בעוצמה בפרשתנו וכך אנו מוצאים את הפסוקים: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר לֵאמֹר מַה זאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו". המטרה במצווה זו היא שנדע, אנו המבוגרים, לספר לילדינו את הקורות אותנו מאז היותינו לעם במצרים ועד להקמת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתינו. זוהי בעצם הסיבה האמיתית העומדת מאחורי הרעיון של כתיבת המאמר הזה מידי שבוע; והידיעה שהחומר מגיע בתפוצה רחבה; ובין השאר, לשולחן השבת ומוקרא מידי שבת בחלק מבתי ישראל בארץ ובעולם. זהו לדעתי המימוש של "והגדת לבנך".

[בתמונה: והגדת לבנך... אב מלמד את בנו "מה נשתנה הלילה הזה", מתוך הגדת שיק, פולין, 1935... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ארתור שיק קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

"אמרי אמיר"

1. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (י"א, א') - כל מעשה ידידותי וטוב אינו הולך לאיבוד, משריש אהבה בלב. ואהבה מביאה לידי התקשרות. ולו היו ישראל יוצאים ממצרים בשל רצונו הטוב של פרעה, היה נשאר בלבם רגש של הכרת טובה וע"י זה - זיק של התקשרות וגעגועים טמירים לטובת מצרים. ולכן היה צורך שפרעה יגרש אותם - "כלה גרש יגרש" כדי לנתק את כל הקשרים הנפשיים למצריים ולמצרים. (אדמו"ר ר' יצחק זליג מורגנשטיין מסוקולוב).

2. "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לה'.. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים...." (י"ג , ו'-ז') – נשאלת השאלה מדוע בפסוק ו' המילה "מצת" בכתיב חסר (ללא ו') ואילו בפסוק ז' רשומה המילה "מצות" בכתיב מלא? עונה על כך הגאון מווילנא: בדין זה נכתב בצורה כזאת, ללמדנו , שכשמדובר בעצמך ובבני ביתך אתה רשאי להפחית ולצמצם ("תאכל מצת" – בצמצום) אבל כשמדובר באחרים, לנזקקים לתמיכתך אינך רשאי להפחית ועליך לדאוג שיאכלו מצות באופן מלא ושלם ("מצות יאכל") ...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בא.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', יצור ידע, 30/3/18.