[בתמונה: כיום, המשפט "יש לך מוח של ציפור" הוא קומפלימנט... די לראות איך העורב מתכנן פיצוח אגוזים על הכביש... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MabelAmber לאתר Pixabay]

מיכאל (מיקי) ארבל (ראה צילום משמאל; הצילום הוא רכוש המחבר) הוא איש משרד החוץ ותיק בדימוס. הוא הצטרף למשרד החוץ כצוער ב-1975, ומאז ועד 2013  עשה תפקידים שונים כדיפלומט מן השורה, הן בארץ והן בעולם, שירת במדינות אירופה, בארה"ב ובאפריקה

ארבל הוא אגרונום (B.Sc Agr) וטכנולוג מזון (תואר שני) בהכשרתו האקדמית. הוא התמחה בתחום יחסי הכלכלה והסיוע הבינלאומי של ישראל בארצות חוץ. שימש מספר שנים מנהל מחלקת ההדרכה של המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב), ומדריך מטעם משרד החוץ במכללה לביטחון לאומי של צה"ל..

תפקידיו האחרונים היו ראש נציגות ישראל בפלורידה-מיאמי בארצות הברית; ושגריר בחוף השנהב, במאוריטניה ובקמרון.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

[בתמונה: "מי רוצה לרקוד איתי?"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TeeFarm לאתר Pixabay]

להקשיב לקולות במרחב הפתוח זו אחת מההנאות הגדולות. אתה עושה מעצמך קטן יותר ויותר, לעתים מתכופף, מצטמק, רוצה להיעלם ולפעמים עוצר נשימה כדי להקשיב ברוב קשב לדו-שיח בין קופים או גרגור של אריה... כמה מתסכל שאנו, בני האדם, "נגזלו" מאיתנו החושים החשובים ביותר... הותירו אותנו קצרי ראיה, מוגבלי שמע, וכמעט תתרנים, בהשוואה לבעלי החיים...

טורפים מסוגלים להריח טרף ממרחק קילומטרים; ועופות דורסים יכולים לצפות ולגלות ממעוף גבוה את הטרף העתידי. לנו לא נותר אלא לחדד את חושינו ה"פגומים" כדי ליהנות מיפי הטבע ומעושרו. בעלי החיים חדי החושים זקוקים להם כצורך קיומי - ואנו לא. אנחנו, במהלך האבולוציה ויתרנו עליהם ופיתחנו את קופסת המוח, שאיתו אנחנו משיגים את צרכינו...

לציפורים יש חושים חדים, ויכולות מוזרות, אפילו קופסת המוח שלהם זה לא מה שחשבנו... כיום, המשפט "יש לך מוח של ציפור" הוא קומפלימנט... די לראות איך העורב מתכנן פיצוח אגוזים על הכביש, או להתבונן כיצד האורג מצליח "לתפור" את קינו תוך יממה או יכולות ניווט לאלפי קילומטרים וחישובים של זרמי אויר המעלים אותן; ואז הן דואות במינימום של מאמץ...

והשפה? רוב הציפורים הן ציפורי שיר, כלומר ציפורים המשמיעות צלילים ומנגינות עם מובנים הנהירים להן; וכל זה נבדק ונחקר ע"י צפרים וחוקרים... כן, כן משפטים כגון: "בוקר טוב, הגיע זמן לקום" או "זהירות סכנה", או "מי רוצה לרקוד איתי"? ואז ממרחק נשמע ציוץ: "חכי לי, אני מעוניין"...

[בתמונה: לציפורים יכולות ניווט לאלפי קילומטרים וחישובים של זרמי אויר המעלים אותן; ואז הן דואות במינימום של מאמץ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MabelAmber לאתר Pixabay]

מתי ניתן לחוות בכל אלה? כשנמצאים בשטח, בסוואנה, ביום או בלילה... בלילה בסוואנה, במיטה באוהל המפואר והנינוח, שומעים נהמות אריה או נחירות הבס של ההיפופוטמים, ונדמה לך שהם מתחת למיטה שלך, ואתה לוחש לבת הזוג שלך: שמעת? איפה הם? אתה לוחש, כדי שלא ישמעו... שלא יבואו...

כשמתעוררים, זה כבר סיפור אחר... עם עלות השחר, הסוואנה שייכת לציפורים המתעוררות... לציפורי שיר... אתה יוצא החוצה בשקט, כמעט בהתגנבות, שמא חיה תפתיע אותך, ושומע את השקט... אתה מוצף בקולות בוקר, שמעניקים לך תחושת בראשית... אתה רוצה שהשחר יימשך ושהשמש לא תפציע...

אני לא צפר ולא בן צפר. יצאתי לספארי כדי לחזות במלחמת הקיום של בעלי החיים... הצפייה בעופות היא תוצר לוואי שלא תכננתי, אך לחזות בהן זו הנאה צרופה... מאז, אני מתייחס לציפורים ועופות בכבוד המתבקש; ולומד עליהם יותר ויותר, קורא ספרים על ציפורים, לומד על יכולותיהם, ותכונותיהם הנדירות... על החיזורים, ועל המלחמה על טריטוריה...

אגב, מזה כמה ימים ועד סוף ינואר החל מבצע בינלאומי של ספירת ציפורים, לא רק בטבע אלא גם מהמרפסת, מהחצר או מהגינה; וזאת על פי טפסים מיוחדים שמונפקים באינטרנט... כל אחד יכול להשתתף... צריך להירשם, רצוי להצטייד במשקפת (כדי להיות בטוח שזה יונה, צוצלת, מיינה, או תוכי דררה...) – האמת היא שהרישום בטופס הוא קצת מכביד ולא קל... צריך סבלנות ואורך רוח... אז מה, ואיפה לא...

הנה הסרטון לפניכם. צפייה נעימה!

.

.