[התמונה היא צילום מסבך מסרטון היו-טיוב: "סעודיה"]

[לאוסף המאמרים על סעודיה, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, לאחר שהודו איבדה את ברית המועצות הפטרון הכלכלי שלה, היא נקלעה למשבר כלכלי חריף ביותר; והדרך היחידה שעמדה לפניה להיחלץ מחדלות פירעון, היה לפנות לבנק העולמי (בשליטת ארה"ב) לעזרה. נרמז להודים כי הדרך ללבבות חברי הקונגרס האמריקאי, עוברת דרך ישראל; וכך, לאחר שנים של עוינות כלפי ישראל - נוסדו יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות ב 1992. עד כאן המשל..

הבעיה של סעודיה

מאבק הדמים המתלהט - בין שני פלגי האסלאם, הסונה והשיעה על ההגמוניה הדתית במזרח התיכון - מובל ע"י איראן השיעית מצד אחד; וסעודיה הסונית מהצד השני.

נכון להיום, איראן השכילה לבנות חגורת מדינות, הכוללת את עיראק (הכיבוש האמריקני והפלת סאדאם חוסיין, העלו את השיעה לשלטון); סוריה (העלווית, שאירן נחלצה להגן עליה מפני דע"אש הסונית); המיליציה "הפרוקסית" חיזבאללה בלבנון; ובמידה מסוימת, גם החמאס בעזה, המזוהה עם תנועת "האחים המוסלמים" בעלי זיקה ותמיכה באיראן.

סעודיה מובילה את קבוצת המדינות הסוניות, הכוללת - בנוסף אליה - את איחוד האמירויות, כווית, בחריין, ירדן, מצריים (לאחר ההפיכה שהורידה את מורסי מהשלטון), הפת"ח הפלסטיני וחצייה של תימן הסונית, הנמצאת עתה תחת מתקפת המורדים החות'ים, נתמכי אירן השיעית.

[התמונה היא צילום מסבך מסרטון היו-טיוב: "סעודיה"]

לתוך הביצה הזו צריך להוסיף את טורקיה של ארדואן, בעל השאיפות הפוסט-חליפיות, ששואף להיות הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר בעולם הסוני; ומתמודד 'ראש מול ראש' עם סעודיה.

נותרה קטאר, הבוחרת לשייט בין שתי הקבוצות לפי אינטרסים כלכליים גלובליים. המדינה האסלמית הסונית, דאעש - שהוקמה נגד האיסלם השיעי המובל עי איראן, ושכמעט חוסלה ע"י האמריקנים והכורדים - מתחילה עתה להרים ראש, נוכח חוסר היציבות הפוליטית במזרח התיכון; ומדיניות ההימנעות של ארצות הברית באזור.

סעודיה מודעת לעדיפות הצבאית של אירן האגרסיבית; כאשר זו מכה בלב ליבה של הממלכה באמצאות טילים ומזלט"ים מבסיסיה בתימן, ללא מענה. בהעדר הגיבוי האמריקני - המעדיף להתכנס במדרון אחורי (לא היה מסוגל לזהות ולבלום את מתקפת הטילים על מתקני הנפט הסעודי שפגעו קשות בתפוקת הנפט - ועם הסכם גרעין גרוע, תוצרת ממשל אובמה, והמיליטנטיות של אירן, היא מזהה - בצר לה - את ישראל, כמעוז שניתן לחבור אליו מול התוקפנות האירנית, וגם להשיג דרכו נשק מתוחכם אמריקני. ממשל טראמפ, התנה זאת בתבונה ביחסי שלום גלויים עם ישראל.

לא רק סעד ביטחוני, צבאי מודיעיני, מוצאת סעודיה בישראל. שת"פ כלכלי יכול לספק נתיב יצוא נפט לאירופה דרך נמלי ישראל, הזולים ובטוחים יותר עבורם מהקיימים היום; ובמקביל, יבוא גז טבעי מישראל; וכן, חשיפה לטכנולוגיה העדיפה של ישראל בחקלאות ובהיי-טק, על כול סוגיו.

[הפגיעה האיראנית הקשה והמתריסה במתקני הנפט הסעודיים, בספטמבר 2019, שעברה ללא תגובה... התמונה היא צילום מסך]

הסיבה שסעודיה נמנעה מלהשתתף במרוץ לחתימת הסכמי שלום עם ישראל, בשלהי כהונת טראמפ - מה שאולי נסיכי הממלכה הצעירים היו מוכנים לכך - היא אי הוודאות לגבי התנהגות ממשל ביידן - חניך אסכולת אובמה, שכל כך אכזב את המלך הסעודי. לכך, מתווספת סוגיית השליטה על המרחב המוסלמי הסוני במזרח התיכון. ניתן לשער שהסעודים "לא אוהבים" בלשון המעטה, את הפלסטינים; אך, אינם יכולים להרשות לעצמם לוותר על התמיכה הפומבית בהם. הסולידריות הפן-ערבית עדיין שרירה וקיימת, במיוחד כאשר טורקיה מתחרה על תואר "מגן האסלאם" באזור, ומרעיפה טובות על הרשות הפלסטינית וגם על החמאס. לכן סביר, שברמה ההצהרתית לפחות, סעודיה תציב תנאים להצטרפות ל"שלום" הישראלי בהתקדמות בפתרון הסכסוך. דרישה זו מופנית עתה לממשל ביידן/אובמה, התומך ב"הצעה הסעודית" בעניין זה. את הלחץ תתחיל ישראל להרגיש בזמן קרוב, יותר מהר מהמצופה.

 ההזהרות שפיזר הרמטכ"ל אתמול לאויבי ישראל - אירן וגרורותיה חיזבאללה והחמאס, נועדו מן הסתם לאוזני ממשל ביידן, שיש להניח - לפי ניסיון העבר- ששליחיו כבר מנהלים מגעים חסויים עם איראן לגבי תכנית הגרעין, לחרדתה של סעודיה.

[לאוסף המאמרים על סעודיה, לחצו כאן]

.