תקציר: פרשת יתרו עוסקת בין השאר בביקורו של זה האחרון אצל משה חותנו. בזבח הקורבן שמוקרב עם משה מצהיר יתרו הצהרה מהפכנית ונועזת בדבר עליונותו של האל המקראי על שאר האלים האחרים. האם יתרו הביא את האמונה המונותאיסטית לבני ישראל?

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת יתרו ידועה הן בעטיה של עצת יתרו למשה והן במעמד הר סיני ועשרת הדברות שניתנו בו. בדברים הבאים נתמקד באספקט הראשון של הפרשה. קודם פגישת יתרו עם משה, מוזכרת כהקבלה ניגודית, המפגש האלים עם עמלק.

המפגש עם יתרו, המייצג את העם הקייני[1], הינה פגישה של שלום. אין זו הפעם האחרונה בה המספר המקראי מייחס כפילות זו ביחסי ישראל עמלק ויחסי ישראל עם הקייני[2].

בפרשתנו, המפגש האמור כולל שני נושאים מרכזיים:

- האחד – ביקורו של יתרו אצל משה חותנו;

- והשני – עצת יתרו למשה בתחום השיפוט.

מפגש של שני עמים נוודים

הסיפור הראשון הוא לכאורה סיפור משפחתי. אולם מעבר לכך יש בו היבט נוסף, המדובר במפגש של שני עמים נוודים, האחד בעל מסורת משפטית ודתית רבת שנים, והאחר עם שמתחיל את פסיעותיו הראשונות בהיסטוריה האנושית. בשל כך היו חוקרים רבים [3] שטענו כי מוצאה של הדת הישראלית הוא מהדת הקיינית.

למרות שקביעה זו מהפכנית ונועזת, היא מצריכה התייחסות ממוקדת נפרדת ואין כאן מקומה, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. אשר על כן, נביא את הדוגמה הבולטת ביותר בפרשתנו בנדון. לפי המסופר, בזמן המפגש בין יתרו למשה ואהרון בהר האלוהים, הוקרבו עולה וזבחים לה', אך המפתיע הוא שלא משה ולא אהרון הקריבו אותם אלא יתרו. יתרו מצהיר בעת הריטואל האמור הצהרה שיכולה להישמע כהצהרה מונותיאיסטית כדלקמן: "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים:" [4] ההצהרה האמורה מכירה בקיומם של אלים רבים ובעליונותו של ה' עליהם [5], עיקרון שנשמע תמוה מפיו של כוהן דת שאיננו מבני ישראל.

האם יש בכך הוכחה למוצאה של הדת הישראלית מהדת הקיינית? לא ברור. לעומת זאת, המקרא מציין במפורש כי יתרו השפיע על ארגון המערכת השיפוטית של בני ישראל, ומכאן פתח להשערה שמא גם הייתה כאן גם השפעה דתית.

מיהו יתרו?

לפי המסופר במקרא, יתרו הוא אביה של ציפורה אשת משה, והוא מוצג לראשונה ככוהן מדיין:

"וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת..."[6], ובהמשך הדברים כרעואל:" וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן". בספר במדבר הוא מופיע כך: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה"[7], אך ספר שופטים מזכיר את חובב לא כבנו של רעואל אלא כחותנו של משה, אביו של חבר הקייני: "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ"[8].

מנגד, בספר בראשית עשיו אבי אדום הוא גם אבי רעואל: "אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי-עֵשָׂו:  אֱלִיפַז, בֶּן-עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, רְעוּאֵל, בֶּן-בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו"[9], ובספר דברי הימים מצויה רשימה גנאלוגית של רעואל בנו של עשיו:" בְּנֵי, עֵשָׂו--אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ, וְיַעְלָם וְקֹרַח.  בְּנֵי, אֱלִיפָז--תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם, קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק.  בְּנֵי, רְעוּאֵל--נַחַת זֶרַח, שַׁמָּה וּמִזָּה" [10]. השם רעואל נמצא גם באוסטרקון [11], מתל ח'ליפה [12] בארץ אדום [13].

השם יתר או יתרו מופיע פעמים אחדות גם מחוץ לספר שמות:

- בספר שמואל הוא מופיע בגרסת יתרא: "וְאֶת-עֲמָשָׂא, שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב--עַל-הַצָּבָא; וַעֲמָשָׂא בֶן-אִישׁ, וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר-בָּא אֶל-אֲבִיגַל בַּת-נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב" [14],

- וגם בספר מלכים הוא מופיע בתור:" עמשא בן יתר" [15].

- בסיפור גדעון מופיע שוב השם יתר:" וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ, קוּם הֲרֹג אוֹתָם; וְלֹא-שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר"[16].

- ולפי ספר דברי הימים, השם יתר מופיע כבעלה הישמעאלי של אביגיל אחות דוד: "וַאֲבִיגַיִל, יָלְדָה אֶת-עֲמָשָׂא; וַאֲבִי עֲמָשָׂא, יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי"[17]. לפי המסופר בהמשך הדברים, יתר הישמעאלי מזוהה עם עמים דרומיים מאזור מדיין. במלחמת דבורה וברק בן אבינועם נגד סיסרא, מוזכרים הקיינים כצאצאיו של חובב חותן משה או בנו של יתרו חותנו:" וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה"[18].

לפי מסורת חז"ל, היו ליתרו שבעה שמות: "שבעה שמות נקראו ליתרו, יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קייני" [19]. בפועל אין שמותיו של יתרו עולים לסך של שבעה שמות, וחז"ל ככול הנראה עיגלו את המספר לשבע, שהוא מספר טיפולוגי ומקודש.

מיהם המדיינים?

המדיינים הם קבוצת שבטים מאוחדים הקשורים מימי קדם לבני ישראל.

ייתכן שתחום התפשטותם היה ממזרח למפרץ אילת של ימינו. הם גם שכנו באזור מכרות הנחושת בסביבות תמנע. מהסיפור על משה הנמלט ממצרים ומגיע לבית יתרו אנו למדים כי המדיינים גם נדדו בחצי האי סיני. לפי המסופר בספר במדבר, משה ביקש מחותנו לשמש כמורה דרך לבני ישראל במדבר, אולם במקור אחר באותו ספר מסופר על איבתם של זקני מדיין לבני ישראל:

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא"[20], ובפרק כ"ח בספר במדבר מסופר על כך שבני ישראל זנו אחרי בנות מדיין.

בעקבות זאת, בהמשך הדברים בפרק ל"א מסופר על מלחמת נקם שעורכים בני ישראל במדיין, שבה הם הורגים את חמשת המלכים של עם זה. ככול הנראה שלא מדובר במלכים של ממש, אלא בראשי שבטים, ומכאן שבמדיין התקיים איחוד של שבטים קרובים. האם יש כאן מסורות סותרות? לא בטוח.

יתכן שיש כאן הד למסורות מתקופות שונות, ואפשר שבזמן מסוים אחדים משבטי מדיין היו אוהדים את בני ישראל בעוד ששבטים אחרים היו עוינים את בני ישראל. בימי השופטים נהגו אנשי מדיין לערוך יחד עם העמלקים פשיטות בגבול ישראל. בספר שופטים מסופר על מלחמתו של גדעון נגדם. ככול הנראה בהיותם שבטים נודדים, הם לא היו מעוניינים בכיבוש טריטוריאלי, אלא בביזה ובשלל בלבד. המדיינים היו גם הראשונים בהיסטוריה של המזרח הקדום שהסתערו עם גמלים על אויביהם. תנא מסייע לכך, הוא התאריך המשוער של ביות הגמל, לאחר 1200 לפני הספירה. מן הטקסטים של העיר מארי עולה כי המדיינים עסקו במסחר בין לאומי. בסיפור על מכירת יוסף בספר בראשית, נזכרת שיירה של סוחרי בשמים מדיינים, העוברים בארץ כנען המובילים את מרכולתם למצרים. אחרי המאה העשירית לפני הספירה כמעט שאין המדיינים נזכרים במקרא. יתכן שהם הדרימו בנדודיהם לחלקו הצפוני מערבי של חצי ערב, וניתקו מגע עם בני ישראל.

[בתמונה: משה עוזב את יתרו. האמן:  Jan Victors, c. 1635. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

פרשת יתרו עוסקת בין השאר בביקורו של זה האחרון אצל משה חותנו. בזבח הקורבן שמוקרב עם משה מצהיר יתרו הצהרה מהפכנית ונועזת בדבר עליונותו של האל המקראי על שאר האלים האחרים. האם יתרו הביא את האמונה המונותאיסטית לבני ישראל?

קשה להוכיח זאת, אם כי יש חוקרי מקרא רבים שתומכים בגישה זו. מה שמסייע להם בקביעה זו, היא העובדה שהמספר המקראי מציג את יתרו כמשפיע מרכזי על אופייה וטיבה של מערכת המשפט הישראלית במדבר. יתרו מוכר בשמות נוספים, ובעקבות כך אומרים חז"ל כי ליתרו היו שבעה שמות. היחסים בין בני ישראל לבין שבטי מדיין ידעו עליות ומורדות, ויתכן מאוד, שבעוד שחלק משבטי מדיין אהדו את בני ישראל, חלקם האחר היה עוין אותם.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת יתרו';
• אוסף המאמרים על מדיין ומדיינים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.

[1] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 108 – 113.

[2] בספרי שופטים ושמואל.

[3] ראה לאחרונה – יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016, עמודים: 121 – 162.

[4] שמות, פרק י"ח, פסוק י"א.

[5] משה ויינפלד, המסורות על משה ויתרו בהר האלוהים, תרביץ, ירושלים, יוני 1987, גיליון 56 ד.

[6] שמות, פרק ב', פסוק ט"ז.

[7] במדבר, פרק י', פסוק כ"ט.

[8] שופטים, פרק ד', פסוק י"א.

[9] בראשית, פרק ל"ו, פסוק י'.

[10] דברי הימים א', פרק א', פסוקים: ל"ה – ל"ז.

[11] אוֹסְטְרָקוֹן הוא שבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.

[12] על פי סברות שונות, זוהתה עציון גבר עם תל ח'ליפה, בין אילת לעקבה בתחומי ירדן.

[13] שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, אסופת כתובות מארץ ישראל וממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון, מוסד ביאליק, 2012, עמוד 325.

[14] שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ה.

[15] מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ב.

[16] שופטים, פרק ח', פסוק כ'.

[17] דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"ז.

[18] ראה הערה 8.

[19] מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו – מסכתא דעמלק, פרשה א.

[20] במדבר, פרק כ"ב, פסוק ד'.