[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
המזמור פונה לכל העמים ולכל בני האדם: רבות מדברים על הדת היהודית כעניין פרטי של בני ישראל / העם היהודי. במזמור הזה הפנייה היא אוניברסאלית - לכל העמים, בכל היקום, מכל הסוגים ועם דגש על עשיר ועני כשווים:
ב שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָֽעַמִּ֑ים הַאֲזִ֗ינוּ כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד ׃
ג גַּם־בְּנֵ֣י אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן ׃
הכותב מעיד על עצמו שהוא חכם והגותו יש בה הרבה תבונה. צניעות אינה תכונתו הבולטת של כותב המזמור: ד פִּי יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת ׃
ממה האדם חושש? ו לָ֣מָּה אִירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי ׃
יש כאלה הבוטחים בעושר ובעוצמה שהם צוברים בימי חייהם: ז הַבֹּטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עָשְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ ׃
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
אבל, מסתבר שמול המוות, שלפחות בינתיים הוא בלתי נמנע, שום רכוש ועוצמה לא עוזרים:
ח אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ ׃
ט וְיֵקַר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָדַ֥ל לְעוֹלָֽם ׃
כולם בסופו של דבר מתים – חכמים, טיפשים, עשירים, עניים, חלשים וחזקים; וכל מה שצובר האדם נשאר בין החיים. שום דבר לא לוקחים לעולם המתים:
י וִֽיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת ׃
יא כִּ֤י יִרְאֶ֨ה׀ חֲכָ֘מִ֤ים יָמ֗וּתוּ יַ֤חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹאבֵ֑דוּ וְעָזְב֖וּ לַאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם ׃
כל העושר שאדם יכול לצבור, כל אדם (גם מלכים, רודנים, טייקונים, איילי הייטק, מיליארדרים) – אם יבטח רק בעושרו הוא דומה כאילו היה בהמה:
יב קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹ֣ר וָדֹ֑ר קָֽרְא֥וּ בִשְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת ׃
יג וְאָדָ֣ם בִּיקָר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ
אז אם זו תבונת החכם, מה בכל זאת משאיר האדם אחריו? בשביל מה הוא חי? טז אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּ֣ה נַפְשִׁי מִֽיַּד־שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה ׃
הפתרון האמוני הוא – אלוהים. האלוהים הוא שפודה את נפש האדם ונותן ערך לחייו ומציל את נפשו מהשאול.
דומה שקהלת הגיע לאותה מסקנה, אחרי ספר שלם של "הבל הבלים" הגיעה המסקנה הבאה:
יג ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם ׃ יד כִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע ׃
[לאוסף פרקי מגילת קהלת, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
ומי שאינו מאמין באלוהים?
אני לא מוצא במזמור הזה פתרון עבורו.
למעשה המזמור אומר מה לא יכול להיחשב כמהות החיים: עושר, עוצמה, כוח וכו'. מה כן? כל אחד כנראה צריך למצוא את הפתרון לעצמו.
ואולי התשובה היא בפסוק: יט כִּֽי־נַפְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְיוֹדֻ֗ךָ כִּי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ ׃
את הנפש צריך לברך במהלך החיים ולא במה שהרווחנו בחיים. כלומר – תוך כדי החיים, עשה דברים שיברכו את הנפש שלך.
מה מברך את הנפש? לי אין תשובה.