[בתמונה: פרשת השבוע כוללת מעל לחמישים מצוות שרוב רובן הינן מצוות שבין אדם לחברו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sasint לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 בפברואר 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• מתי משלמים אובדן כושר עבודה?
• הדוגמא הראשונה לעגיל באוזן
• מה דינו של אדם שהחנה את מכוניתו באדום לבן וילד נתקל במכונית ונפגע?
• כל ישראל חברים

ועוד.

ראשי פרקים

1. פרשת השבוע כוללת מעל לחמישים מצוות שרוב רובן הינן מצוות שבין אדם לחברו (ראו הטריילר למטה). הפרשה עוסקת ברובה בדיני נזיקין ובדיני ממונות וכן במערכת השיפוטית. השימוש במינוח "משפטים", להבדיל מ"חוקים" או "מצוות", מורה על כך שאלו הן מצוות הנתפסות גם בשכל אנושי והגיוני לקיימן בכל חברה מתוקנת, אם כי מבחינתנו-כיהודים, חובת קיום המצוות נובע קודם לכל מציווי התורה. בפרקי אבות נאמר: "על שלושה דברים העולם קיים – על הדין ועל האמת ועל השלום", ועל כך אמרו חז"ל שכל שלושת הדברים הללו (הדין, האמת והשלום) נֶאֶמרו בפסוק אחד בספר זכריה: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" – שכיוון שנעשֶׂה הדין נעשֵׂית האמת וכיוון שנעשית האמת נעשֶׂה השלום. (נלקח מתוך דברי הנשיא פרס ז"ל בטקס השבעת הדיינים).

בטריילר למטה: כמעט הכל בין אדם לחברו...

.

2. הפרשה מתחילה בדיני עבד עברי. בעבר, עבד עברי היה מגיע לעבדות בשתי אפשרויות: הראשונה, במידה ומוכר את עצמו לצורך פרנסה והשניה, בגנב שאין לו כסף להחזיר את הגניבה ואז בית הדין מוכר אותו לעבד. עבד משתחרר לאחר שש שנים. במידה ולאחר שש שנים העבד רוצה להישאר בחזקת אדונו, אז האדון והעבד ניגשים למשקוף הבית ומסמנים את אוזנו הימנית של העבד (עגיל באוזן). הסיבה לכך היא משום שאין דעת התורה נוחה מרצונו של העבד להמשיך בעבדותו ולא להיות איש חופשי. בכל מקרה, כשמגיעה שנת היובל (כל חמישים שנה), העבד משתחרר

3. לגבי שפחות בתקופה העתיקה, הכלל אומר שחובה על בעל הבית לדאוג לכל מחסורה ובמידה ולא עומד בהתחייבות זאת היא משתחררת. כמו כן אסור לו למוכרה לעם זר, ובמידה ומבטיח לה שיחתן אותה עם בנו וחוזר בו מההבטחה, חייב לשחררה. בימינו, כשלא קיים המושג של עבדים ושפחות, עדיין חובה עלינו לנהוג מול נותני השירותים אצלינו בבית (כגון עוזרות בית) יחס הוגן כשמעבר למשכורת המשולמת חובה עלינו לתת אוכל וכן לשלם לביטוח הלאומי.

[בתמונה: דיני שפחה... נאני - המשרתת השחורה - (השחקנית האטי מקדניאל) בחלף עם הרוח. התמונה היא צילום מסך מהסרט: 'חלף עם הרוח', שבוים על ידי ויקטור פלמינג, ב- 1939]

4. התורה מתייחסת בחומרה לאדם הגונב אנשים על מנת למוכרם וכן לאדם המכה או מקלל את הוריו. "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת.  וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת".

5. כל הבסיס לחוקי הפיצויים נמצא בפרשה. כאשר יש ריב בין אנשים ואחד מזיק לחברו, התורה נותנת בידי בית המשפט אפשרות לחייב את הנאשם בחמישה סוגי פיצויים: 1. שבת (מלשון השבתה)- הפיצויים שנותנים לנפגע הינם בגין חוסר יכולתו להתפרנס, מה שבימינו נקרא "אובדן כושר עבודה". 2. ריפוי-הנאשם מחוייב בכל הוצאות בתי החולים והתרופות. 3. צער-המוכה רשאי לתבוע כסף על כך שנגרם לו צער ועוגמת נפש. 4. בושת-פיצויים בגין הבושה שנעשתה למוכה. 5. נזק-כשמו כן הוא, הנזקים שנגרמו למוכה בגין האירוע

6. על כל נזק שאדם גורם לחברו חובה להחזיר לו כגמולו "עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה". כוונת התורה היא שיש לשלם פיצוי כספי כנגד כל נזק. וכיצד יודעים כמה שווה עין או שן? רש"י מסביר לנו שבוחנים את האדם כמה הוא שווה בשוק העבודה עם עין וכמה בלי, וכמובן לפי מיקצועו. לדוגמא: במידה ואדם הזיק שחקן כדורגל ופגע ברגלו הפיצוי שצריך לתת הינו כמה שווה כרטיס השחקן לפני האירוע וכמה היום, או זמר שנפגע במיתרי הקול וכו'.

7. דיני גנב: במידה ואדם מזהה גנב אצלו בבית וחושב שיש סכנה לחייו, במידה והרג את הגנב, פטור, "הבא להורגך השכם להורגו". נקודת המוצא אומרת שאם מגיע גנב לשדוד את כספך סביר להניח שתתנגד, אולם, במידה וברור שמטרת הגנב היא גניבה בלבד אסור לפגוע בגנב. במידה והגניבה נמצאת בידי הגנב חובה עליו להחזיר את הגניבה בתוספת קנס בשווי הגניבה. במידה וגונב בעלי חיים ומוכר או שוחט אותם, על הגנב לשלם קנס של פי ארבע בצאן ופי חמש בבקר.

[בתמונה: דיני גנב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalWay לאתר Pixabay]

8. הפרשה גם עוסקת ב "ארבע אבות נזיקין": השור, הבור, המבעה, וההבער:

• שור - הכוונה לשור שנוגח אדם או שור אחר. בשור אנו מבחינים בין שור שנגח פעם ראשונה (שור תם) לבין שור שידוע כנגחן (שור מועד), והדינים הם, שאם שור תם נוגח שור והורגו ושווי השור המת 100 ₪, אזי משלמים חצי נזק (50 ₪) ואם שור מועד, משלם נזק שלם. במידה ושור תם נוגח איש או אישה והורגם, אזי הורגים את השור הנוגח ואם מדובר בשור מועד, הורגים את השור ובנוסף לכך בעל השור חייב בפיצויים ועונשו של בעל השור המועד יינתן בידי שמים.
• בור - אם אדם חופר בור או מזיז כיסוי של בור ברשות הרבים ונפל לתוך הבור שור או חמור, חייב חופר הבור בפיצויים. גם כל חפץ שאדם הניח ברשות הרבים ואשר גורם לנזק הינו בחזקת בור ולכן אם אדם החנה את מכוניתו באמצע הרחוב במקום אסור ובגלל זה נגרם נזק, עליו לשלם מדין חיוביי "בור".
• מבעה - הכוונה שאדם שולח את עדרו לרעות בשדה חבירו והעדר מזיק הן על ידי "רגל", שרגלי הבהמות דורסות את התבואה, והן על ידי "שן", שהבהמות אוכלות את התבואה. חובה על בעל העדר לשלם ממיטב שדהו, זאת אומרת שאם הנזק היה בשווי 100 ₪ ולמזיק יש תבואה טובה (עידית) ותבואה גרועה (זיבורית), בית הדין פוסק לשלם מהתבואה הטובה. מכאן לומדים שעל כל נזק, כשיש למזיק אפשרות לשלם מרכוש טוב או מרכוש רע חובה עליו לשלם מהרכוש הטוב.
• אש - אם אדם מבעיר אש בשדה שלו והאש מתפשטת ומזיקה לשדה אחר, חובה לשלם.

[בתמונה: אם אדם מבעיר אש בשדה שלו והאש מתפשטת ומזיקה לשדה אחר, חובה לשלם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

9. כעת הפרשה דנה בדיני שמירת חפצים על ידי חבר. התורה מזהה ארבעה סוגים: שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל. לכל אחד כללי אחריות שונים. בנוסף, התורה מזהה מספר מקרים בהם יכול להתרחש הנזק: גניבה, אבידה, אונס (אירוע שלא בשליטת השומר), ופשיעה:

• שומר חינם - אם אדם מבקש טובה מחבירו לשמור לו על חפץ או בעל חיים והחפץ נגנב או אבד, שומר החינם מחוייב בשבועה על כך שלא היה מעורב (פשיעה) בגניבה או באבידה ואז הוא פטור מלשלם את הנזק. כמו כן פטור גם במקרה של אונס, למשל בשריפה או רעידת אדמה (גם 8 וגם 4 בסולם ריכטר).
• שומר שכר - אדם נתן לחבירו לשמור על חפציו תמורת תשלום. במקרה של גניבה ואבידה חייב השומר בנזק החפץ. במידה של אונס או פשיעה מחוייב שומר השכר להישבע שהוא לא היה מעורב בנזק ואז פטור.
• שוכר - אדם שוכר מחבירו חפץ או בעל חיים. קיימת מחלוקת האם דין השוכר כשומר חינם או כשומר שכר.
• שואל - אדם ביקש מחבירו בהמה לחרוש בה או מקדחה לקדוח חורים בקיר וקרה נזק לבהמה או למקדחה. התורה מבחינה בין שני מקרים: במידה והמלווה (בעל הבהמה או המקדחה) נמצא עם השואל בעת הנזק אזי הלווה פטור ואילו אם בעל החפץ לא נמצא עם הלווה אזי הלווה חייב. גם בגניבה או אבידה ואפילו באונס, לדוגמא אם אדם שאל מחבירו שור על מנת לחרוש בשדה ופתאום התנפלו זאבים והרגו את השור, או שהשור מת מהמאמץ, למרות שלא היה ביכולתו של הלווה לעשות כלום (אונס), גם במקרה כזה חייב, אולם במידה והתנפלו על הבהמה טורפים קטנים כגון נמיה, שועל וכדומה אזי חייב, היות והיה יכול להתגונן מולם. ושוב, במקרה ובו בעל השור היה עימו, פטור.

[בתמונה: מה קורה כשבעל החיים ששאלת נטרף... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

10. דיני הלוואה: התורה אוסרת לקחת ריבית. אם אדם הלווה לחבירו 100 ₪ עליו לגבות חזרה רק 100 ₪ ולא יותר (יש מקרים בהם ניתן להוסיף הצמדה בלבד). כיום נמצא היתר הלכתי לבנקים לגבות ריבית משום "היתר עיסקה" (יוסבר באחד השבועות הקרובים) ואולם בין אדם לחבירו אסור להוסיף ריבית ולכן אנו מוצאים בכל קופות גמילות החסדים (גמ"ח), כשאדם מקבל מהקופה סכום כסף, לדוגמא 1000 ₪, משאיר בתמורה עשרה צ'קים של 100 ₪ ללא שום תוספת. כשאדם מלווה לחבירו כסף ומקבל עירבון עבורו, חובה עליו להחזיר את העירבון בזמן השימוש של החפץ ולקחת עירבון אחר. התורה נותנת דוגמא שאדם לווה מחבירו כסף ונתן בתמורה את השמיכה והכרית שעליו ישן, על המלווה להחזיר בערב את העירבון ולקחת עירבון אחר למשך הלילה שאותו יש להחזיר בבוקר.

11. דיני אבידה: חובה על כל אדם ואדם מישראל המוצא אבידה, להחזירה לחבירו ואפילו כשאדם רואה חמור של אדם ששונא לו, חובה עליו להחזירו לחברו. גם כשרואה חמור שכורע תחת משאו חובה לעזור לחמור (להקל מהמשקל שהחמור נושא על גבו) וגם אם מדובר בחמור של איש ששונא אותך. ככלל, אם אדם מוצא אבידה ולא יודע למי היא שייכת, חובה עליו להגיע לירושלים בזמן שלושת הרגלים ולהכריז בקול רם על כך שמצא אבידה וכל מי שהאבידה שייכת לו יכול לקבלה על פי סימנים הקיימים בחפץ והידועים לו. לכן אם אדם מצא כסף מפוזר על הרצפה מעיקר הדין יכול לקחתו לעצמו ואולם אם הכסף היה ארוז בחבילות של שטרות או היה עליהן סימן מיוחד, חובה לנסות ולהחזיר לבעליו. במידה ועברה שנה, אחר ששלש פעמים בעת העלייה לרגל הכריז המוצא על האבידה ולא הגיע אדם לקחתה, מותר למוצא לקחת את הכסף היות ויוצאים מנקודת הנחה שהמאבד התייאש. במידה ואדם מוצא בהמה, חובה עליו להכניסה לביתו, להאכיל ולקיים את הבהמה וכאשר מגיע בעל הבהמה עליו לשלם למוצא את כל ההוצאות בגין שמירת הבהמה האבודה.

[בתמונה: דיני אבדה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

12. דיני משפט: אסור לתת עדות שקר על מנת להפליל אדם אחר. אסור לדיין לשמוע דברי אחד מהמתדיינים כאשר אין נוכחות של שני הצדדים. כאשר השופטים אומרים את דברם, על השופט הבכיר לדבר אחרון, משום שבמידה וידבר ראשון, יש סיכוי ששאר השופטים הזוטרים "יישרו קו" לפי דעתו של הבכיר. אסור לתת יחס מיוחד לאיש עני וכמובן גם לא לאיש עשיר. אסור לקחת שוחד. "וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". במקרה ובית משפט חייב נאשם ולאחר זמן אחד השופטים מלמד עליו זכות, חובה להחזיר את הנאשם למשפט חוזר, אולם אם הנאשם יצא זכאי ולאחר זמן אחד השופטים מוצא אותו חייב, לא מתקיים משפט חוזר והנאשם יקבל עונשו מידי שמיים. על הדיינים ככלל ועל כל אדם בפרט להתרחק מדברי שקר.

13. מצוות נוספות: "אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר", אסור לקלל שופט וכן מנהיג. לכן אסור לקלל את נשיאת בית המשפט העליון וכן את ראש הממשלה (ואשתו...) גם אם לא מסכימים עם דיעותיהם.

14. מצוות העלייה לרגל מוזכרת בפרשה ובה חובה על בני ישראל לעלות לירושלים בחג הפסח, בחג הקציר (חג השבועות) בו להביא ביכורים לבית במקדש ובחג האסיף (סוכות) שאז אוספים את התבואה מהשדה.

15. כל שבע שנים חובה על החקלאים לא לעבד את השדות (שנת שמיטה) ובשנה זו יש זכות לעניים לקחת את הגידולים. בנוסף, מוזכרת בפרשה חובת יום המנוחה בשבת, וחובה על כל אדם לעבוד ששה ימים ולא להתבטל. מסופר על בן גוריון שבימים הראשונים של הקמת המדינה באה אליו הסתדרות העובדים וביקשה לקצר את שבוע העבודה מששה ימים בשבוע לחמישה ימים. בתגובה אמר בן גוריון "שקודם יעבדו יום אחד כמו שצריך ואז נדבר".

[בתמונה: "גם אני חקלאי שומר שמיטה"... בהוצאת המרכז הארצי לחקלאים שומרי שמיטה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

16. איסור בשר וחלב - בתורה מופיע שלש פעמים האיסור "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ". הסיבה היא שלושה איסורים: הראשון, כפשוטו, אסור לבשל ביחד גם אם לא אוכלים. השני, אסור לאכול בשר וחלב והשלישי שאסור בהנאה זאת אומרת שאסור לסחור בבשר וחלב שבושל יחד (בעל מסעדה)

17. הקב"ה מבטיח לבני ישראל שישלח מלאך לפניהם על מנת שישמור עליהם וינחה אותם לארץ ישראל ומזהיר את בני ישראל שישמעו בקולו. במידה וישמעו בקולו, הקב"ה ילחם עבורינו ויגרש את העמים שישבו בארץ ישראל (האמורי,החתי,הפריזי,הכנעני, החיוי והיבוסי). בנוסף ה' מזהיר אותנו לא לעבוד את אליליהם ולא לעשות כמעשיהם אלא להשמיד ולהרוס את כל פסיליהם. "לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם:  כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם".

18. הקב"ה אומר לבני ישראל ששחרור הארץ יתבצע לאט ולא במהירות כדי שלא יווצר מצב בו מצד אחד האויבים לא יהיו בארץ ומצד שני בני ישראל לא יספיקו ליישב את הארץ. במצב זה חיות רעות ישתלטו על השטח וכן חלק מהשטח יהפוך שממה. "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת:  פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ". ושוב חוזרת האזהרה לא להתחבר לגויים ולעבוד את אליליהם.

19. הקב"ה אומר למשה, שמשה,אהרן, נדב ואביהוא (בני אהרן) וכן שבעים מזקני ישראל יגשו אל ההר ויעמדו בתחתיתו, ולמשה אומר שיעלה לבדו אל ההר. משה כותב את כל דברי התורה (מתחילת ספר בראשית ועד לקבלת התורה), בונה מזבח  ושנים-עשר מצבות כנגד שנים עשר השבטים ושעליהם מקריבים הבכורות זבחים וקורבנות. משה מקריא לבני ישראל את התורה ותגובת העם היא "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". קודם כל אמרו בני ישראל נעשה (נקיים) ואחר כך נלמד את מהות המצוות.

20. משה עולה אל הר סיני לאחר מתן תורה והפעם המטרה היא לקבל את שני לוחות האבן עליהם כתובים עשרת הדברות. משה עולה למשך ארבעים יום וארבעים לילה בהם לא אכל ולא שתה אלא למד את עיקרי היהדות. יהושע משרת משה ומי שקיבל את המנהיגות לאחר מות משה, מתלווה אל משה וממתין לו עד שירד מההר.

[בתמונה: "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shutterbug75 לאתר Pixabay]

"אמרי אמיר"

1. "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (כ"ב, ז') – הצדיק רבי מאיר'ל מפרימישלן היה אומר על פסוק זה: מתי עולה האדם הפרטי מדרגה ומתקרב לבוראו ("ונקרב בעל הבית אל האלוהים")? כאשר מקוים בו הכתוב "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", אם לא עושה עוול לחברו. ניתן ללמוד מכך את החשיבות שמייחסת התורה למצוות שבין אדם לחברו.

2. "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" (כ"ג , ז') – משמו של האדמו"ר רבי אברהם יששכר מראדומסק מובא הפירוש הבא: אותיות "שקר" כידוע סמוכות וקרובות האחת לשנייה בעוד שאותיות "אמת" מרוחקות האחת מרעותה. בזמן הזה, עולמנו אחוז בזרועות "השקר" ומתרחק הרבה מן ה "אמת". מטבע הדברים נוח לאדם ללכת בדרך הקרובה , הסלולה והקלה מאשר ללכת בדרך הקשה שאין מזומנת לו בה הנאה מיידית. באים חז"ל במסכת עדויות לבשר לנו: "אין אליהו בא ...אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע" – לעתיד לבוא , כשיופיע אליהו הנביא ויבשר על הגאולה, יתקרבו "המרוחקין" (אותיות אמת המרוחקות) ויורחקו "המקורבין" (אותיות שקר הקרובות) וישתרר עולם שכולו אמת...

[בתמונה משמאל: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Stewart Black לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.