תקציר: בכל פעם שמתרחש רצח מחריד באמצעות נשק חם (כלי ירייה), קמה צעקה גדולה, בעיקר מצד ארגוני נשים, בדרישה לקחת את כלי הנשק מכולם. הבה ונבחן זאת לאור עובדות ונתונים מספריים…

ליאור נדיבי שירת כקצין במעבדת הנשק של מז"פ במשטרת ישראל. משם, עבר למעבר הגבול באלנבי, שם נעזר בידע שלו בתחום "סימני כלים" ע"מ לזהות חותמות מזויפות ולהשוות פנים לצילומים בדרכונים.

תפקידו האחרון היה כרמ"ח זיהוי פלילי של מרחב ציון, שם טיפל בחקירת זירות עבירה מכל הסוגים ובמרבית אירועי הירי בכול מחוז ירושלים.

הוא ממקימי "העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל" ותומך בזכותם של אזרחי ישראל ל"הגנה עצמית" וליכולת לקבל רישיון לנשק ע"מ לממש את הזכות הזאת.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים בסוגיה זו. למאמר השני:

• יאיר רגב: הדמוניזציה של הנשק.

בכל פעם שמתרחש רצח מחריד באמצעות נשק חם (כלי ירייה), בעיקר כאשר מדובר ברצח של אישה בידי בן זוגה, שעשה שימוש בכלי נשק חוקי שבידו, קמה צעקה גדולה, בעיקר מצד ארגוני נשים, תוך רצון ליצור פניקה מוסרית גדולה דיה, שתביא להחלטה לקחת את כלי הנשק מכולם [להרחבת המושג: 'פניקה מוסרית', לחצו כאן]

• חיילים שיוצאים לחופשה, שישאירו את הנשק בבסיס;
• שוטרים שמסיימים משמרת, שישאירו את הנשק בנשקייה;
• מאבטחים בסיום משמרת, שישאירו את הנשק במקום העבודה;
• ואזרחים? אה, שהם לא יחזיקו נשק בכלל.

הנה נתונים הנכונים לסוף שנת 2022

הטענה העיקרית היא שכלי ירייה הם האמצעי העיקרי שמשמש ברצח בכלל וברצח נשים בפרט. הבה ונבחן טענה זאת לאור עובדות ונתונים מספריים:

• בישראל יש 147,248 אזרחים המחזיקים ברישיונות לנשק פרטי. הם מהווים כ-1.5% מסך כל האוכלוסייה!
• האזרחים הנ"ל מחזיקים ב-155,168 כלי נשק פרטיים, רובם אקדחים.
• מספר כלי הנשק שבידי חברות שמירה למיניהן - 145,062. חלק ניכר מהם מאוחסן, כי אין כל כך הרבה מאבטחים.

הערת אגב ככה, בשביל הפרופורציה: במגזר הערבי ובידי עבריינים - יהודים וערבים כאחד - יש כמויות גדולות של נשק #בלתי_חוקי שהמספרים שלו נעים בין 400,000 ל-500,000 והם מכילים אקדחים, תתי מקלע, רובי סער, מקלעים, טילי לאו ועוד. לזה אפשר להוסיף את מאגרי הנשק שמחזיקים ערבים ביהודה ושומרון!

אז ל"מודאגים" ול"זועקים", הסירו דאגה מליבכם, אנחנו לא נהיה ארה"ב, רחוק משם, כי שם יש כ-100 מיליון אזרחים, כשליש מהאוכלוסייה שמחזיקים ב-320 מיליון כלי נשק (בערך) וזה ללא כלי הנשק הבלתי חוקיים.

נתונים נוספים

נתונים אלה נלקחו מתוך דו"חות שנתיים שכתבתי לגבי אירועי ירי בכלל ורציחות נשים בפרט, בשנים 2014 עד 2017, כולל ואשר הופצו לגורמי המחקר הנחשבים ביותר בישראל.

כאשר מסתכלים בטבלה שלעיל רואים מיד, שכלי ירייה חוקיים, ארגוניים ופרטיים, אחראים להרבה מתחת ל-9% מהמקרים

מדוע מתחת? כי הנתונים מהשנים 2000 עד 2013, כולל, שנלקחו מאתר "לא לאלימות נגד נשים", מתייחסים אך ורק לרציחות של נשים בתוך המשפחה! נשים שנרצחו במהלך פעילות פלילית אחרת או שנרצחו באירועי פח"ע, לא נספרו בכלל! היות שבממוצע, נרצחות בישראל כ-30 נשים בשנה, הרי ש"חסרות" לנו כ-126 נשים שנרצחו שלא ע"י בן משפחה. משנת 2014, שאז אספתי אני מידע, מופיעים נתונים לגבי כל הנשים שנרצחו, ללא קשר למניע או קרבה לרוצח.

ניתן לראות שדקירות, נשק בלתי חוקי, חניקה ומהלומות, בידיים או עם חפץ כבד, מהווים כ-73% מאמצעי הרצח, כאשר חפצים חדים הם, הם האמצעי הראשון לביצוע הרציחות!

נשק פרטי היה מעורב במהלך 18 שנים ב-11.5 מקרי רצח בלבד, כלומר בממוצע רצח אחד בכל שנה וחצי לערך, וכי הוא שימש בפחות מ-2.7% מכלל המקרים שנסקרו!

עתה, נבחן, האם יש טעם בקיום הדרישה שחיילים ושוטרים ישאירו את נשקם בבסיס, או במשרד, כשהם "לא בתפקיד"

אזכיר שבעבר הייתה הנחיית רמטכ"ל, שהתקבלה בלחץ ארגוני נשים, לצמצם יציאת חיילים עם נשקם לחופשה. אחד מהחיילים הללו היה סמ"ר טוביה ינאי וייסמן ז"ל, שיצא לביתו ללא נשקו האישי, במהלך קניות הוא נתקל בשני מחבלים, נלחם בהם בידיים ריקות ונדקר למוות. הוא השאיר אחריו אלמנה ותינוקת יתומה.

הנה תיאור המקרה מתוך כתבה באתר "מעריב", 10/05/2016: לאחר מקרה זה נלמדו הלקחים וחיילים חזרו לצאת עם נשקם הביתה. היו כמובן גם מקרים רבים בהם חיילים בחופשה נתקלו במחבלים ובלמו אותם. ראוי במיוחד לציון הפיגוע שהיה ב"מרכז הרב" בתאריך 06/03/2008, שבו המחבלים חוסלו ע"י קצין צנחנים שהיה בחופשה בביתו, שמע את היריות, לקח את נשקו הצבאי והסתער לתוך הישיבה, בכך הוא הביא את האירוע לסיומו. (ראוי גם לציין שלמקום הגיעו שני שוטרים חמושים, אבל הם לא נקטו בשום פעולה שתסיים את האירוע)

[בתמונה: בני הזוג ינאי וייסמן. התצלום באדיבות המשפחה]

מה לגבי שוטרים, האם הם יכולים להשאיר את נשקם מאחוריהם ב"סיום משמרת"?

כאן המקום להזכיר שעל פי פקודת המשטרה, שוטרים נמצאים בתפקיד 24 שעות ביממה ועשויים להיות מוקפצים מביתם בכל רגע נתון. אז מה יעשה שוטר שהוקפץ לאירוע בשטח כאשר נשקו נעול בתחנה?

חשוב גם להזכיר שהיו מקרים רבים בהם שוטרים, לפני או אחרי משמרת, נתקלו במקרה של פשע או אירוע פח"ע והתערבותם הביאה להפסקת האירוע ולצמצום פגיעה באזרחים. דוגמה לכך היא פיגוע שהיה ברחוב יפו, בירושלים, בתאריך 22/01/2002, במהלכו שוטר יס"ם בתפקיד חבר אל שוטר בילוש, שלא היה במשמרת, ויחדיו ריתקו את המחבל עד לחיסולו. באירוע זה השתתף גם מאבטח אזרחי, שהיה בדרך למקום עבודתו, שסייע לשוטרים בכך שחסם בירי את נתיב הבריחה של המחבל!

מה לגבי מאבטחים אזרחיים חמושים?

חשוב לחלק אותם לשני מערכים שונים, מערך האבטחה הממלכתי ומערך האבטחה האזרחי הפרטי. מאבטחים השייכים למערך הראשון כמעט ולא מעורבים באירועים פליליים. אם כבר, כאשר שומעים עליהם זה בגלל אירועים בהם הם בלמו אירוע כזה או אפילו אירוע פח"ע.

עם המערך השני אכן היו בעיות לאורך שנים, עד אשר חטיבת האבטחה במשטרה התערבה, כפתה על חברות השמירה לשכור כוח אדם איכותי ולתת לאנשים אימונים ברמה גבוהה יותר משהיה נהוג. ניתן לראות שבין השנים 2014-2017, כולל, נשק ארגוני - צבאי, משטרתי ואבטחתי - כלל לא היה מעורב ברציחות נשים!

נשארו רק אזרחים פרטיים, החמושים בנשקם הפרטי. את חלקם ברציחות נשים כבר תיארתי, מה שחסר להשלמת המשוואה זה הנתון הבא: במאמר דעה שפרסם פרופסור שלמה שפירא, מאוניברסיטת בר אילן, הוא כותב את הדברים הבאים:

הוא מוסיף וכותב:

[שני הקטעים הנ"ל מתוך טור דעה שפרסם פרופ' שפירא באתר NRG, 29/07/2011]

שימו לב להערה: "נכונותו (של האזרח) ליטול סיכונים עבור הזולת". עם יד על הלב, כמה מאלה שדורשים בתוקף להפשיט אותנו מכלי נשקינו ולהשאיר אותנו חשופים בפני מחבלים יראו "נכונות ליטול סיכונים, קרי להסתכן במוות, עבור זולתם"?

לסיכום, כעת כאשר נתונים מספריים רבים ועובדות רבות, ששוללי ושוללות נשק להגנה עצמית לא טורחים להזכיר, מונחים בפניך הקורא ובפניך הקוראת, האם אתם עדיין חושבים שיש לקחת את כלי הירייה מכולנו? 

נספח: בניגוד למה שבדרך כלל מתפרסם, ארצות הברית חוותה ירידה דרמטית במקרי הרצח משנות ה- 90 של המאה הקודמת והלאה...

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'פניקה מוסרית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), פניקה מוסרית: הכל מותר כדי להשיג מטרה!, ייצור ידע, 15/12/16.