[בתמונה: הקשר בין חג הפורים לסיפור מגילת אסתר תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי xusenru לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

ימי המשתה הנעשים בכל שנה בי"ד ובט"ו בחודש אדר, הם זכר להצלת היהודים בממלכת אחשוורוש, ממזימתו של המן להכחידם מעל פני האדמה.

כאמור חג הפורים אינו נוהג בתאריך אחד. לפי הנאמר במגילה, היהודים היושבים בערים ללא חומה חגגו אותו ביום י"ד באדר:" עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת--עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ"[1], ואילו תושבי שושן הבירה, חגגו אותו בט"ו באדר:" והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"[2].

על תוכנה של מגילת אסתר לפי עשרת פרקיה דנו במקום אחר[3]. בדברים הבאים נדון בסוגיה האם חג הפורים משקף מציאות היסטורית של השמדה והצלה של העם היהודי בתקופת ממלכת פרס, כפי שנכתב במגילת אסתר.

[בתמונה: הקשר בין חג הפורים לסיפור מגילת אסתר תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי xusenru לאתר Pixabay]

לפי סימנים רבים, מגילת אסתר נכתבה בגלות בבל או פרס, ועניינה באירועים שקרו ליהודים בגלות זו. במגילה משתקפת התקופה הפרסית קודם הופעתו של אלכסנדר מוקדון. כלומר, ממלכת פרס בתקופת האימפריה האחמנית (בשנים 539 – 331 לפני הספירה). במגילה עצמה חסרים לחלוטין מונחים מהשפה היוונית, ואין בה שמות יווניים. כמו כן, אין בה מונחים אדמיניסטרטיביים מהתקופה ההלניסטית, וכל המונחים הכתובים בה מוצאם פרסי או ארמי. גם השמות הפרטיים של האישים בה הינם שמות פרסיים ברובם. מחברה של המגילה מגלה בקיעות גדולה במנהגים הפרסיים, בחוקה של האימפריה האחמנית ובארגונה המנהלתי והחברתי. עובדות אלה דוחות את ההשערה כי המגילה נכתבה בתקופה ההלניסטית.

רוב החוקרים רואים במלך אחשוורוש הנזכר במגילה את המלך הפרסי Hsayarsa, שכונה בידי היוונים כסרכסס (ראו תמונה משמאל), בנו של דריווש הראשון, אשר מלך במשך עשרים שנה, בין 486 – 465 לפני הספירה. על פי הידוע, למלך זה היה ארמון מפואר בעיר שושן, ממלכתו שכנה על פני מדינות רבות, והוא היה ידוע במשתאות הפאר שנהג לערוך ובמתנות יקרות שנהג לפזר, כפי שמוזכר במגילה. לאחרונה התגלתה תעודה מנהלתית באזור מסופוטמיה הקדומה, שבה נזכר פקיד רם דרג מהעיר שושן בשם Marduka, המזכיר את שמו של מרדכי היהודי[4].

[בתמונה: המלך כסרכסס. התמונה הועלתה לויקידפיה בידי אדם בלתי ידוע והיא מובאת בשימוש הוגן]

לעומת דברים אלה, יש חוקרים המטילים ספק בסיפור מגילת אסתר. לדבריהם בכל המקורות החיצוניים לא נזכר מידע בו רדף אחשוורוש את היהודים, אשתו עד מותו הייתה אמסטריס ולא ושתי או אסתר, וגם – שלפי חוק הממלכה הפרסית רק בת אצולה יכולה הייתה להתמנות למלכה.

יתרה מזאת. בשום מקור לא נודע לנו אודות סכנת השמדה שהייתה צפויה ליהודים בממלכת פרס, ולכן יש חוקרים רבים ששללו כל ערך היסטורי ממגילת אסתר[5]. הואיל והמגילה לא באה אלא להסביר את טעמו של חג הפורים, הרי שחג זה כבר נשתרש בקרב היהודים בפרס. לפי שחג הפורים בשמו האחר יום מרדכי נזכר כבר בספר מקבים ב':" וכולם הצביעו וקיבלו החלטה משותפת לא להשאיר בשום פנים ואופן את היום הזה בלתי מצוין , אלא לציין את השלושה עשר לחודש השנים עשר, המכונה אדר בשפה הארמית, יום אחד לפני יום מרדכי"[6], ספר  שזמן חיבורו מתוארך לשנת 100 לפני הספירה, הרי שחג זה היה מקובל  ככול הנראה בקרב יהודי התפוצות כבר קודם לכן. אשר על כן, קדמותו היחסית של חג הפורים מוכחת אבל טעמו ומוצאו הינו בגדר נעלם, ובעניין זה רבו הדעות במחקר, חלקן דעות רחוקות ולא תמיד מבוססות.

בסוף המאה ה- 19, הועלתה השערה שסיפור המגילה הינו השתקפות של ניצחונם של אלי בבל, מרדוך (ראו תמונה משמאל) ואשתר (המקבילים למרדכי ואסתר), על אלי ממלכת עילם, Humda, ו – Kiririsa, המקבילים להמן וזרש. יוליוס לוי[7], פיתח את ההשערה הזאת, וטען שחג הפורים קשור לחג הפרודיגן הפרסי,  החל בחודש האחרון של השנה. אולם להשערה זו אין כל תימוכין היסטוריים מה גם שאין שום ראיה היסטורית לעובדה שבעיר שושן הפרסית עבדו אלים בבליים, או שהיו בה מקדשים לאלים שכאלה. וכן - מה הטעם שמגילת אסתר תתאר את המזימה להשמיד את כל היהודים אם המדובר באיום על עובדי האל מרדוך (מרדכי)?  

[תמונתו של האל מרדוך משמאל היא נחלת הכלל]

תיאודור גסטר[8] הציע במחקריו לפרש את חג הפורים כגלגולו המיוחד של ראש השנה הפרסי. לפי טענתו, מועד חג הפורים סמוך לתקופת השוויון בין היום והלילה, שבו היה נהוג בפרס הקדומה לחגוג את חג ראש השנה שלהם. קשר בין ראש השנה למנהג משלוח מנות אנו מוצאים בספר נחמיה:" וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם.  וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם, לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי הַיּוֹם, קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ.  וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת, שִׂמְחָה גְדוֹלָה"[9]. בנוסף, גם ברומי העתיקה היה נוהג לשלוח מנות בזמן זה.

בנוסף, בחירתה של אסתר המלכה והחגיגה הבאה בעקבותיה, לבישת בגדי המלכות על ידי מרדכי, מזכירים לדעת גסטר, את תהליך בחירת המלך לתקופת ביניים שבין צאת השנה לכניסתה של השנה החדשה. גסטר בעצם מפרש את הנעשה במגילת אסתר כמחרוזת של סיפורי הרמון מסוגם של סיפורי אלף לילה ולילה, אלא שהוא מתאים מתוך המבנה הספרותי של המגילה את היסודות שנועדו לאשש את טענתו, שחג הפורים מקורו בראש השנה הפרסי. הסבר זה נראה דחוק ביותר הן מצד עצמו והן מצד הקשרו לאסכולת המיתוס והפולחן (Myth and ritual)[10].

סברה נוספת משערת כי חג הפורים קשור ליום בחירת הלימו(Limmu)[11], שנחגג באשור הקדומה. לפי סברה זו, חג הפורים שזיקת שמו למושג פור (גורל, Puru באכדית), איננו מוטל בספק, קשור בחג קדום שנהג בממלכת אשור, ביום בחירת הלימו בחודש אדר. אולם כיצד נתגלגל הדבר שחג זה שנחוג בשושן, התקבל על ידי היהודים? גם אם ההשערה האמורה מפרשת את השם פורים ואת יום החג, הרי אין בכוחה של השערה זו להסביר את הקשר בין החג ובין העלילה של מגילת אסתר.

[בתמונה: הקשר בין חג הפורים לסיפור מגילת אסתר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי xusenru לאתר Pixabay]

אחרית דבר

הצגנו מספר השערות מחקריות אודות הקשר בין חג הפורים לסיפור מגילת אסתר, אולם השערות אלו לא מחזיקות מים. סיפור המגילה כורך כאמור את חג הפורים עם הצלת היהודים מפני השמדה כללית. ולמרות שאין לנו מידע על רדיפת יהודים בשושן הבירה בימי מלכות פרס, ידוע לנו שבתקופת הממלכה הפרסית, נרדפו היהודים בעיר יב במצרים[12], שבמהלכם הרסו כוהני האל המצרי חנום[13], שמקדש לכבודו היה קיים בעיר יב, את המקדש היהודי בעיר.

למרות שיש מקום לחשוד באמינות ההיסטורית של סיפור המגילה, הרי שסיפור החג מביע את תגובת יהודי התפוצות לרדיפה כנגדם, ומכאן ניתן לשער שהחג קדם לסיפור. המגילה כזכור מעידה על שנאת ישראל עמוקה כדוגמת האמור בפסוק הבא: "וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם"[14], הבחנה עמוקה זו לא יכולה לבוא באופן מקרי והיא יכולה להיות תוצר של שנאת ורדיפת יהודים משמעותית. אשר על כן, ניתן לשער בסבירות גבוהה שחג הפורים נקבע לזכר הצלת יהודי התפוצות מרדיפה אמיתית, אולם אין אנו יודעים אל נכון באיזו רדיפה מדובר. בנוסף, יתכן שעדיף גם למקם את אירוע המגילה לשלהי התקופה האחמנית, באמצע המאה הרביעית לפני הספירה. לפי הידוע בזמן האמור פרץ מרד גדול נגד השלטון הפרסי שבראשו עמד אז ארתחשסתא השלישי. זעזועים אלה יכולים להוות או להסביר את הגרעין ההיסטורי הנזכר במגילת אסתר.

הואיל וחג הפורים נקבע בתקופה מאוחרת, אופיו העצמי השתנה, בעיקר בעניין ההוללות והשתייה לשוכרה. סימנים ראשונים לשתייה שכזאת אנו מוצאים בתלמוד:" חייב אדם להשתכר בפורים"[15], ואת עניין התחפושות אנו מוצאים לראשונה באיטליה של שלהי ימי הביניים, זאת בהשפעת חגיגות הקרנבל שנחוג שם סמוך לחג הפורים. ולכן המסקנה המתבקשת היא שאין כל הוכחה שחג הפורים התקבל ליהדות מהסביבה הנוכרית, למרות שיש אפשרות למצוא רבדים לא יהודיים בו, אין אנו יכולים לאבחן אותם באופן מוחלט וכל שכן לקבוע את מקורם או זמנם. וכאמור, אין אנו יודעים על איזו רדיפת יהודים המדובר, אולם ככול הנראה הסיפור של המגילה הינה תוצר של רדיפה שכזו שאין אנו יכולים כרגע לקבוע את מקורה.

נספח: יהודי יב

חלק מאוכלוסיית בני ישראל שבו להתיישב במצרים בימי חורבן שומרון, במאה השמינית לפני הספירה. יהודים אלה הקימו במרוצת השנים בגבול הדרומי של מצרים, מקדש לה' בעיר יב. יב (יוונית - ελεφάντινη; ערבית إلفنتين) הינו אי השוכן בנילוס באזור אסואן בדרומה של מצרים. הידיעות על יהודי יב נובעות רובן ככולן מתוך אוסף של פפירוסים וחרסים שנתגלו בשלהי המאה התשע עשרה, ותחילת המאה העשרים.

[בתמונה משמאל: העיר יב המהווה היום חלק מהעיר אסואן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Karen Green - IMG_6497. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

אוסף זה כולל שטרות, איגרות רשימות וחשבונות שונים. האיגרת החשובה לעניינינו היא איגרתו של ידניה[16], ראש קהילת יהודי יב, שפנה למושל יהודה הפרסי של אותו זמן, שיעזור להם למען שיקום המקדש היהודי ביב, שנהרס על ידי כוהני האל חנום, בעזרת המושל המקומי, המכונה בפי היהודים הרע, בדומה לנאמר על המן במגילה, המן הרע הזה[17].

באיגרת זו טוענים היהודים שהמקדש שלהם נבנה עוד לפני הכיבוש הפרסי, בשנת 525 לפני הספירה. המקדש עצמו היה ידוע כמבנה מפואר שבו הקריבו היהודים של יב מנחות עולות ולבונה לה'. בסופו של דבר שוקם המקדש ביב, לאחר עתירה נוספת, אולם תוך הגבלה של פולחן הקורבנות, כמו זריקת הדם על המזבח, שנשתמרה רק למקדש בירושלים. באיגרת אחרת נקראים היהודים בחיל יהודי, כינוי המעיד על כך שביב ישבו חיילים יהודים, ויתכן שיב הייתה בחלקה עיר צבאית של חיילים יהודים שמשרתים או שרתו בצבא של האימפריה הפרסית. ככול הנראה היהודים ביב חיו שם עד תום ימיה של האימפריה הפרסית, ולאחר מכן השתלבו בחיי הקהילה היהודית בעיר אלכסנדריה.

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות פורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), מתענית אסתר עד פורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/3/19.

[1] אסתר, פרק ט', פסוק י"ט.

[2] שם, פסוק י"ח.

[3] אבי הראל, מגילת אסתר – היסטוריה ופרשנות, ייצור ידע, מרץ 2020.

[4] עולם התנ"ך, מגילות, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים: 214 – 216.

[5] מועדי ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים, 1998, עמודים: 183 – 187.

[6] מקבים ב', פרק ט"ו, פסוק ל"ו.

[7] J. Levy, HUCA, 14,1939, pp. 127 – 151

[8] T.H. Gaster, Purim and Hanukkah, New York 1950, pp. 6 – 8.

[9] נחמיה, פרק ח', פסוקים: י' – י"ב.

[10] מיתוס ופולחן - מיתוס ופולחן הם שני מרכיבים מרכזיים בפרקטיקה הדתית. למרות שמיתוס ופולחן מאוחדים בדרך כלל בריטואל הדתי, היחסים המדויקים ביניהם היו עניין של מחלוקת בקרב החוקרים, ראה - S. H. Hooke, (ed.), Myth and Ritual, Oxford 1933.

[11] הלִימוּ היה פקיד מלכותי ממונה, שניצח על פסטיבל השנה החדשה בעיר הבירה. בכל שנה נבחר לימו חדש. למרות שנבחר על ידי ההמונים, סביר שהייתה רק קבוצה מצומצמת של בני משפחה של המשפחות הבולטות או אולי חברי אספת העיר שיכלו לבחור בו בפועל.

[12] ראה נספח.

[13] חנום הוא אל הבריאה במיתולוגיה המצרית. במקור היה האל של מוצא הנילוס. הוא יצר את בני האדם מהבוץ של הנילוס על אובניים של קדר ולכן נקרא האל הבורא. הוא מתואר כאיש בעל ראש איל.

[14] אסתר, פרק ג', פסוק ח'.

[15] בבלי, מגילה, דף ז', עמוד ב' - בלשון המקור – מיחייב   איניש לבסומי בפוריא.

[16] עולם התנ"ך, דניאל; עזרא ונחמיה, הוצאת דברי הימים, 1999, ת"א, עמודים: 323 – 328. ראה גם - פ' קורנגרין, מגילת אסתר לאור הפפירוסים מיב וסיפורי הירודוט, ספר זיידל, ירושלים, תשכ"ב, עמודים: 214 – 228. ; פטר שפר, יודופוביה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק, הקיבוץ המאוחד, פרק 7, יֶב, עמודים: 181–200.

[17] אסתר, פרק ז', פסוק ו'.