אלון שוורץ הוא יועץ ארגוני ואסטרטגי, עובד כבר מעל 15 שנים בסביבות ארגוניות ובתפקידים בכירים (לשעבר מנכ"ל התאחדות המלאכה). הוא מתמחה במרחבים; ומספק לארגונים כלים ושיטות לייצור סביבות עבודה שיתאימו לפעילות הארגונית. סביבת עבודה צריכה לספק איכות חיים לעובדים, לייצר תקשורת ארגונית זורמת ויעילה, להיות סביבה המאפשרת למידה ושיתופי פעולה נכונים, ליצור חדשנות ארגונית ומעל לכל שורת רווח- פריון!
לבלוג של אלון שוורץ, לחצו כאן.
* * *
אחד הדברים שהקורונה הביאה לפתחנו היא את מרכזיותו של המרחב הדיגיטלי. עכשיו אתם בוודאי מיד חושבים על זום או טימס או כל פלטפורמה אחרת, דרכה אתם מעבירים את המסרים שלכם בארגון. אתם בוודאי ישר חושבים על המרחב הדיגיטלי הממוחשב, שמאפשר לכם לשתף את עצמכם ללא תיווך של העולם הפיזי או על ידי צמצום המגע שלכם עם העולם הפיזי. אבל המרחב הדיגיטאלי הוא בעצם מרחב הרבה יותר גדול והאפשרויות שבתוכו מגוונות לאין שיעור.
.
המרחב הדיגיטאלי - כמו שהוא מתואר במחקרו של פרופ' יונתן מזרחי, "מציורי המערות לטלפון החכם" - הוא בעצם מרחב ההתנתקות של בני האדם מהטבע, בעזרתה של הטכנולוגיה.
בראשיתו, המרחב הזה נגע בהמצאת כלים פשוטים ובציור על קיר המערה; ובשיאו היום, הוא נוגע ביצירת מרחבים וירטואליים, שאינם תלויים בפיזיקה.
[משמאל: כריכת ספרו של פרופ' יונתן מזרחי, "מציורי המערות לטלפון החכם", שראה אור בהוצאת מנדלי, סטימצקי - יונתן מזרחי, ב- 2017. אנו מאמינים שאהו עושים בכריכה שימוש הוגן]הקורונה חייבה את כולנו להתרחק ממרחבים פיזיים. לכן בעצם, העלתה למודעות באופן חד את הפעילות הדיגיטלית ואת הכלים שלנו לחיבורים על טבעיים, כדי לייצר גם תקשורת וגם תפיסות חדשות על אופני ההתנהלות שלנו.
שלוש מגמות חדשות עולות באופן מובהק; ומקבלות, יותר ויותר יח"צ; והן כולן קשורות, בעיני, באופן ברור לשינוי התפיסתי שלנו וגם לשינויים באופני הפעילות שלנו. שינויים אלה רק ילכו ויתרחבו, וירחיבו את הדרכים בהן אנו פועלים, גם כבודדים וגם בארגונים. המגמות הן:
- חומרים משני תודעה;
- דגש על חוש השמיעה;
- המרחב הוירטואלי.
מגמה ראשונה: חומרים משני תודעה
המגמה הראשונה שעולה וניתן לראות אותה עוברת מהשוליים החברתיים - ומתקבלת יותר ויותר כחלק מהקונצנזוס החברתי - היא מגמת "החומרים משני התודעה". יותר ויותר כתיבה בעיתונות ובתקשורת על היתרונות ועל הרחבת הכישורים שמאפשרים חומרים אלה. אותם חומרים - שעד לפני כמה שנים היוו סוג של טאבו; ובוודאי, לא קיבלו חשיפה בבמות מרכזיות - הופכים כעת לכלים לגיטימיים, למשל לצורך הרחבת כישורי הניהול של מנהלים בכירים, כפי שעולה מכתבה שפורסמה לא מזמן בעיתון גלובס; והיא לא היחידה. גם בעיתון הכלכלי השני, דה מרקר / הארץ, נושא הרחבת התודעה עולה לא מעט בעת האחרונה.
[למאמר המלא של דרור פויר ב'גלובס', לחצו כאן]
המגמה השנייה נוגעת לחוש השמיעה
יותר ויותר כלי עבודה ואפליקציות עוברות מאזורי הראייה לחוש השמיעה. חוש דיגיטאלי במהותו, חוש האחיזה שלו בצד הפיזי של המציאות מוגבלת; והוא למעשה נמצא "בתוך ראשנו". כדי להיות במגע עם חוש השמיעה, אנחנו בעצם מתכנסים לתוך הממד הפנימי שלנו ועושים סוג של עבודה פנימית, עם הקולות בראש. אין זה מקרי שבמדיטציה, אנשים מסתייעים בחוש השמיעה וחלקנו בחוש הריח (שגם הוא חוש דיגיטלי אבל עם טכנולוגיה מורכבת יותר).
העלייה המטאורית בשמיעה של פודקסטים בהחלט קשורה לאפשרות הטכנולוגית אבל לא רק. אפליקציות כמו סמוראי שמאפשרות שימוש באודיו ובהקלטה לצורך העברת ואגירת מסרים וכדרך להפיץ אותם אפליקציית clubhouse - שעושה כעת רעש גדול ומשיאה רווחים יפים ליוצריה - גם היא בעצם פונה לאותו גל ומרחב דיגיטלי, חדש ישן.
[לכתבה המלאה של שגיא כהן בדה מרקר, לחצו כאן]
והמגמה השלישית והאחרונה היא המרחב הוירטואלי
מרחב שנמצא סביבנו לא מעט ושימש עד היום בעיקר למשחקים ויצירת זירות בידוריות הופך בעת הזו לכלי עבודה שמשמש אנשים ליצירת מפגשים כנסים וישיבות הנהלה. לא מעט כלים חדשים וסטארט אפים משקיעים ופונים לאזורים הללו ובשנה הקרובה צפויה להיכנס לשוק הטכנולוגיה של מציאות רבודה בסיוע של כמה וכמה מותגי משקפיים (ראו התמונה שבראש המאמר).
* * *
המרחבים החדשים הללו משנים את האופן שבו אנחנו מתנהלים וחושבים, הם לא רק כלי עבודה חדש אלא הם זירות שלמות של התייחסות שיש לתת עליהן את הדעת ללמוד לעבוד איתן ולחשוב כיצד ואיך הן ישנו את עולם העבודה וכיצד ניתן להשתמש בהן כדי לקדם את הפעילות הארגונית שלנו. הראשונים לאמץ תפיסות ושיטות חדשות כבר נמצאים שם משתעשעים ברעיונות לגבי אין ניתן להכניס את הכלים החדשים למשרד ובאיזה אופן ניתן ליישם בהם את הרגלי העבודה שלנו.
