[בתמונה: משיחת הכוהנים בטכס המילואים... מקור התמונה: Photo by Dana Tentis from Pexels]

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

מאמר זה הינו השני מתוך שלושה, העוסק בשמן המשחה שבו נמשחו הכוהנים. המאמרים האחרים:

• אבי הראל: שמן משחת קודש;

• אבי הראל: רכיבי שמן המשחה.

* * *

בפרשת תצווה פרק כ"ט, מתואר טקס המילואים בו מובאים עניני קידוש הכוהנים, קידוש המזבח, הקרבת עולות התמיד, ולבסוף מתואר כי ה' שרה במשכן. על פי הנאמר, משה נצטווה על ידי האל למשוח את אהרון לכוהן גדול ואת בניו לכהונה.

לפעולה זו נדרשה הכנה בהקרבת קורבן המילואים, המורכב מפר, אילים, לחם, חלות ורקיקים: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.  וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם"[1].

[בתמונה: שמן המשחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MarCuesBo לאתר Pixabay]

לאחר מכן נדרש משה לרחוץ את אהרון ובניו, להלבישם בגדי כהונה ולמשחם בשמן המשחה: "וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם" , " וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ", "וְלָקַחְתָּ מִן-הַדָּם אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהִזֵּיתָ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בְּגָדָיו, וְעַל-בָּנָיו וְעַל-בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ; וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו, וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ"[2]. בעטיה של משיחה זו, נקרא הכוהן הגדול במקרא משיח, שכן בדומה למלך הוא נמשח בשמן המשחה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַת הָעָם"[3].

חוקר המקרא ולהאוזן[4] וחוקרים רבים שפסעו בעקבותיו טענו כי עניין המשיחה הינו חידוש של תקופת הבית השני, מכיוון שבתקופה זו לא פעל עוד מוסד המלוכה בעם ישראל, והכוהן הגדול תפס את מקומו. על רקע זה נוצר הריטואל של המשיחה של הכוהן הגדול [5]. ברם, כנגד תפיסה זו יצא יחזקאל קויפמן [6] (ראו תמונה משמאל), שטען, בצדק, שאילו הפסוקים בפרשתנו ובספר ויקרא העוסקים במשיחת הכוהן הגדול היו מתקופת שיבת ציון ואילך, היה סביר שהכוהן האמור יקבל סמכויות שלטוניות או פוליטיות.

[תמונתו של יחזקאל קויפמן משמאל, מובאת בשימוש הוגן. שם הצלם איננו ידוע]

מכיוון שלא מצינו במקרא שום סממן פוליטי בדמותו של הכוהן הגדול, הרי הדבר תואם דווקא את תקופת הבית הראשון, שם לאורך התקופה, עסקו הכוהנים בעיקר בריטואלים הפולחניים של המקדש, פרט לאירוע אחד[7].

פרט לכך, במחקר של היום ידוע כי בדומה למשיחת מלכים, גם משיחתם של כוהנים היה מנהג קדם ישראלי, כך עולה מתוך הארכיונים שנמצאו בעיר אמאר[8], ששכנה על נהר הפרת, ונחרבה סביב ראשית המאה ה - 12 לפני הספירה. באחת התעודות מעיר זו, מופיע תיאור מפורט של טקס הכשרה של כוהנת האל בעל לתפקידה. חלק מהטכס הוקדש למשיחתה של הכוהנת בשמן המשיחה, שנתנה לה זוהר וקדושה המשתקף בברק של השמן[9]. ממקור זה אנו למדים כי הריטואל של משיחת הכוהן בשמן, הינו ריטואל קדום, ואין סיבה להניח כמו ולהאוזן כי מנהג זה החל בישראל רק בתקופת הבית השני ואילך.

[בתמונה: מראה של אתר העיר אמאר, על חוף אגם אסד. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי James Gordon from Los Angeles, California, USA. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

אמנם, אין לנו עדויות מפורשות למשיחה לפני בית המקדש של שלמה, אולם יש בידינו עדויות רבות על מעורבותם הגדולה של הכוהנים בממסד הפוליטי של אותה תקופה, טרום המקדש הראשון. כך למשל הכוהנים היו יוצאים עם ארון הברית למלחמה, כמו גם כוהנים שהמלך שאול ואחריו המלך דוד, נועצו בהם על ידי האורים והתומים שנשאו: "וַאֲחִיָּה בֶן-אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן-פִּינְחָס בֶּן-עֵלִי כֹּהֵן יְהוָה, בְּשִׁלוֹ--נֹשֵׂא אֵפוֹד; וְהָעָם לֹא יָדַע, כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן" ," וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה, לֵאמֹר, הַאֶעֱלֶה אֶל-פְּלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי"[10].

הפעם האחרונה שאנו שומעים על יציאתם של הכוהנים עם ארון הברית הייתה בזמן מרד אבשלום בדוד:" וְהִנֵּה גַם-צָדוֹק וְכָל-הַלְוִיִּם אִתּוֹ, נֹשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּקוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּעַל אֶבְיָתָר--עַד-תֹּם כָּל-הָעָם, לַעֲבוֹר מִן-הָעִיר"[11]. לאחר מכן הכוהנים נסוגים לעיסוקם הדתי, ומי שתופס את מקומם כיועץ בזמני חירום הוא הנביא. לשון אחר, המעורבות של הכוהנים בענייני שלטון ופוליטיקה מסתיימת בימיו של דוד, ולאחר ששלמה בונה את בית המקדש הכוהנים מסתגרים בעבודת הקודש בתוכו, ואין הם מתערבים בהיבטים צבאיים או פוליטיים כלשהם.

[בתמונה: דוד ואבשלום. מיניאטורה מתוך כתב יד בוהמי מהמאה ה-14. התמונה היא נחלת הכלל]

חלוקה זו בה המלך הוא המנהיג את העם במלחמה, ובשלטון, ואילו הכוהנים מסתגרים במקדש, התקיימה לאורך כל שנות המלוכה. בימי שיבת ציון הפרדה זו התערערה היות שבזמן השלטון הפרסי לא היה ניתן לחדש את מוסד המלוכה, ומי שתפס את מוסד המלוכה היו הכוהנים.

עניין המשיחה בשמן המשחה, מקבל תפנית היסטורית ממשית בימיו של ישו הנוצרי[12]. ישוע או ישו, נולד וגדל בנצרת. בשלב מסוים בחייו הוא מגיע לאזור נהר הירדן בו יוחנן מטביל אנשים שנהרו אליו בכדי להתוודות על חטאיהם, לחזור בתשובה ולהיטהר. במהלך הטבלתו שומע ישו בת קול האומרת לו:" אתה בני האהוב אשר רצתה נפשי בו", ורואה את רוח הקודש יורדת אליו בדמותה של יונה[13].

חוויה רוחנית זו, ככול הנראה גורמת לישו לחשוב שהוא משיח, שנמשח ברוח הקודש. כלומר המשיחה המסורתית בשמן המשחה מוחלפת באירוע זה בטבילה בנהר הירדן. ישו חוזר לנצרת, ובשבת בבית הכנסת מוזמן ישו לקרוא את פסוקי ההפטרה לאחר קריאת פרשת השבוע, והוא קורא את הפסוקים הבאים:" רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה, עָלָי--יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-כוֹחַ.  לִקְרֹא שְׁנַת-רָצוֹן לַיהוָה, וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם, כָּל-אֲבֵלִים"[14]. לאחר שהוא מסיים את קריאת ההפטרה הוא אומר למתפללי בית הכנסת כי :" היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם"[15]. אנשי עירו לא רואים בעין יפה את ההכרזה המשיחית מפיו של ישו, ומבקשים את נפשו. ישו בורח מפניהם לאזור כפר נחום/ כורזים, שם הוא עוסק בריפוי חולים והוצאת שדים מבני אדם. המקום כאן צר מלהכיל דיון מעמיק האם מדובר במסורת מהימנה או לא, אולם כך או אחרת אנו רואים כי משיחת הכוהנים מקבלת ברבות השנים תפנית היסטורית משמעותית ביותר.

[בתמונה: שמן המשחה... מקור התמונה: Photo by Karolina Grabowska from Pexels]

אחרית דבר

בפרשת תצווה מובא קידושם של הכוהנים בין השאר על ידי משיחתם בשמן המשחה. משיחה זו הפכה אותם למקודשים ואפשרה להם להתחיל לעסוק בריטואלים הפולחניים במשכן. היו חוקרים שטענו כי עניין משיחת הכוהנים הינו עניין מאוחר והוא חידוש של תקופת הבית השני. טענה זו ככול הנראה אין לה על מה לסמוך כפי שהוכיח יחזקאל קויפמן. בנוסף, על פי תעודות עתיקות מהעיר אמאר, אנו למדים כי עניין המשיחה של כוהנים הינו עניין קדם מקראי וקדום, היות והעיר אמאר נחרבה במאה ה – 12 לפני הספירה. ברבות השנים, משיחת הכוהנים קיבלה תפנית נועזת בדמות הטבילה בירדן של ישו הנוצרי על ידי יוחנן המטביל. לאחר טבילתו ישו מרגיש, על פי המסורת הנוצרית כשליח האל שנמשח בשמן הקודש, ודבר זה מעורר בקרבו את השליחות המשיחית שאליה יצא לאחר מכן.

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019) פרשת תְּצַוֶּה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/2/19.

[1] שמות, פרק כ"ט, פסוקים: א' – ב'.

[2] שם, פסוקים: ד', ז', כ"א,  בהתאמה.

[3] ויקרא, פרק ד', פסוק ג'.

[4] יוליוס וֶלְהַאוּזֶן היה חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג נוצרי פרוטסטנטי גרמני. ולהאוזן נחשב לחוקר המרכזי בקרב מייסדי מחקר המקרא המודרני. 1844 – 1918.

[5] ישראל קנוהל, מחלוקת משיח, דביר, 2019, עמודים: 65 – 66.

[6] יחזקאל קויפמן , פילוסוף וחוקר מקרא, חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשי"ח ושני פרסי ביאליק לחוכמת ישראל. 1889 – 1963.

[7] המדובר במרד שניהלו אנשי הכהונה, נגד המלכה עתליה, לאחר שהיא ייסדה את פולחן האל הכנעני בעל – מלכים, פרק ב', פסוק י"א.

[8] אמאר,  הייתה עיר אמורית עתיקה ששכנה על הברך הגדולה, בחלקו המרכזי של נהר הפרת. באתר של העיר נמצאה כמות גדולה של לוחות בכתב יתדות, בדומה לאתרים אוגרית, מארי ואבלה.

[9] D. Fleming, The Installation of baal's high Priestess of Emar, Cambridge, 1992.

[10] שמואל א', פרק י"ד, פסוק ג', שמואל ב', פרק ה', פסוק י"ט בהתאמה.

[11] שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ד.

[12] דוד פלוסר, יהדות ומקורות הנצרות, ספריית פועלים, 1989, עמודים: 103 – 114.

[13] מרקוס, פרק א', פסוקים: 10 – 11.

[14] ישעיהו, פרק ס"א, פסוקים: א' – ב'.

[15] לוקאס, פרק ד', פסוק 21.