[בתמונה: בכל דור יש אחד שמתריס ואיננו משתחווה להמן. הנה אוגוסט לנדמסר, שסירב להצדיע במועל יד במהלך עצרת נאצית במספנת בלום אנד ווס בהמבורג, ב -13 ביוני 1936... התמונה היא נחלת הכלל]
[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]
עודכן ב- 24 במרץ 2024
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
המן (הרשע) מקבל מהמלך אחשוורוש מעמד של שר על. בכיר בכירי השרים: א אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֨שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ ׃
השם של המן הוא קריטי להבנת האירועים הצפויים: כזכור – מרדכי הוא מצאצאי שאול. והינה המן, הוא המן האגגי – צאצא של אגג מלך עמלק אותו שאול לא הרג כמצוות אלוהים. על אי הריגת אגג נענש שאול עונש כבד. הנה, ההיסטוריה מזמנת את המאבק בין שאול לעמלק לתוך המגילה שלנו.
המלך גם מצווה מכל עבדיו העומדים בשער הארמון, להשתחוות להמן בכל פעם שהוא עובר במקום; והעבדים עושים כמצוות המלך, חוץ מאחד מהם, מיודענו מרדכי. למה? ככה.
המן אפילו לא שם לב לכך, אבל שאר העבדים, לאחר שהם מנסים לברר עם מרדכי את פשר סרבנותו ונענים בשתיקה, מלשינים עליו להמן כדי לבחון את נחישותו למול היהודי הסרבן והשתקן. הם לא יודעים שלמרדכי יש קלף מנצח בזרועותיו של המלך אחשוורוש, הלוא היא אסתר המלכה, בת טיפוחיו:
ב וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה ׃
ג וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֨וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ
ד וַיְהִ֗י בְּאָמְרָם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃
המן זועם על סירובו של מרדכי, אבל במקום לטפל נקודתית בבעיה של מרדכי הסרבן, הוא מחליט לפעול באופן של עונש קולקטיבי ולהעניש את כל היהודים (גם המן לא יודע על הקלף המנצח של מרדכי והוא גם לא יודע על ה"אס" הנוסף שאוחז בו מרדכי – הוא הציל את אחשוורוש ממזימת מרד ועובדה זו נרשמה בספר הממלכה עוד בפרק הקודם).
קטן עליו להתעסק עם יהודי בודד. אנטישמי קלאסי: ה וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה ׃ ו וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃
המן מחליט לבצע מהלך לחיסול כל היהודים בכל ממלכת אחשוורוש. הוא פונה למלך ומבקש ממנו אישור לביצוע הטבח ומבטיח שגם יביא לאוצר המלך הרבה זהב שיבזוז מהיהודים. המן מתאר את העם היהודי באופן הבא: ח וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שׁוֶֹ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃
עם מפוזר בין כל העמים. נמצא בכל מקום, דתו שונה מכל שאר הדתות. עד כאן אמת. ועכשיו הוסיף המן קצת רעל לתבשיל כשהוא מתאר את העם הזה כסרבן מילוי מצוות המלך. המן לוקח את המקרה הפרטי שיש לו עם מרדכי ומשליך אותו על העם היהודי כולו.
אחשוורוש, ללא חקירה וללא בדיקה (מלך שהוא בובה), מאשר להמן את המהלך: י וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃
כך, גדל המן לדרגת צורר. כמו היטלר המודרני. והרצים יצאו לכל המדינות עם ההנחיות לרצח של העם היהודי ביום ספציפי בשנה. אם רצח עם, אז שיהיה מסודר: יג וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
והמלך והמן, לאחר סיום "יום העבודה הקשה", מתרווחים להם על איזה "דרינק" בעוד עיר הבירה נבוכה.
הגזירה הקשה מתקבלת במבוכה, אבל איש לא מתקומם נגדה. טו הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃
אז מה היה לנו כאן:
- מרדכי גאוותן ללא סיבה.
- המן רשע וגאוותן גם הוא.
- קרב ענקים בין בית שאול לעמלק.
- עונש קולקטיבי בלתי מוצדק בעליל.
- מלך מטורלל חסר כל אחריות מינימלית.
- ואזרחים העומדים מהצד. אולי לא מסכימים, אבל שותקים ונבוכים.
אני יודע ששום דבר לא דומה לשום דבר, אבל אולי בפורים הקרוב, כשנקרא את המגילה ונשמח בא, ונצא לרחובות בתחפושות עד-לא-ידע (בלי להתקהל ובלי להידבק כמובן), אולי אולי מישהו ייזכר לא רק בהיותנו גרים בארץ מצרים, אלא גם בהיותנו מועמדים להשמדה בפרס ומדי, ממלכות המטורלל אחשוורוש, ואיך הציבור עומד מנגד, נבוך.
ואולי אז נחשוב, בשעה שמפלגות הימין הציוני הדתי מעלות על ראש הדגל שלהן את גירוש ה"מסתננים" שלא באים בטוב לתושבי דרום תל-אביב (בצדק מבחינתם), ובמקום לחתום ולממש צוויי גירוש כדי לקושש אהדה משנאת הזר (שעלולה במקרה הזה גם לגרום למוות של אנשים), יפעל לטיפול מסודר, מוסרי והגיוני בעניין, ובאותה הזדמנות גם ישקיע משאבים שמעולם, גם בטרם הגיעו ה"מסתננים" לדרום תל-אביב, לא הושקעו באותן שכונות.
ולגבי הציבור העומד נבוך ושותק, אני מוכרח לציין שבישראל קמים ציבורים רבים וצועקים ופועלים נגד צוויי הגירוש האלה, אבל ניראה שקולם חלש מדי.
נבוכים.
[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!