[לאסופת המאמרים אודות פורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
עודכן ב- 24 במרץ 2024
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
מכת המנע של היהודים באלה שהיו אמורים להשמיד אותם מתקיימת ביג' באדר. בכל מדינות המלך אחשוורוש (127 כאלה), התארגנו היהודים לפגוע במבקשי רעתם.
היהודים היו כל כך מאורגנים, שכל מנהיגי אותן מדינות העלו את היהודים על נס מתוך הפחד הגדול שהפיל עליהם מרדכי, שהפך להיות האיש החזק בממלכה, שני רק למלך אחשוורוש עצמו (ואולי אף חזק ממנו). היהודים הרגו בכל אויביהם ועשו בהם כרצונם.
בשושן הבירה הרגו 500 איש. כך כתוב, כולל בתוכם את עשרת בניו של המן. ובשאר מדינות הממלכה הרגו 75 אלף איש. מאחר והיו בממלכה 127 מדינות, הרי שבממוצע הרגו היהודים כ – 590 אנשים בכל מדינה.
חשוב להדגיש, והדבר מוזכר בפרק מספר פעמים, שההרג של אויבי היהודים היה "טהור" משום שלא לקחו ביזה. עפ"י צוו המלך (אותו כזכור אי אפשר לשנות) הותר להם לקחת גם ביזה, אבל המגילה מנקה את היהודים מעניין הביזה. מסתבר שאי ביצוע צוו המלך לא מחולל איזו מהפיכה או אסון...
בכל אופן, אחשוורוש כנראה היה מרוצה מיום ההרג של היג' באדר והוא פונה לאסתר ושואל אותה: מה עוד את רוצה? יב וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ
אסתר מרגישה שבשושן הבירה לא חוסלו כל המתנגדים, ובכלל 500 זה מעט לעומת הממוצע של 590 בשאר מדינות הממלכה, ומבקשת מהמלך עוד יום אחד להרג אויבי היהודים בשושן הבירה. יום "אקסטרא" לבירת הממלכה. בנוסף, כדי לחתום את הרג האויבים במעשה סמלי רב-משמעות לדורי דורות, מבקשת אסתר לקחת את עשרת בני המן ההרוגים ולתלות אותם על העץ. המלך לא מהסס ומאשר את בקשת מלכתו. ניראה שפחד היהודים נפל גם עליו.
וכך, ביום יד' באדר, מבוצע בשושן הבירה "ווידוא הריגה" של עוד 300 אנשים בנוסף ל- 500 של היג' באדר. בשאר מדינות הממלכה שימש היד' באדר כבר כיום מנוחה מהריגת אויבי היהודים. באותו יום מנוחה גם ערכו היהודים משתה שמחה.
בעיר הבירה, הוסיפו להרוג יום נוסף ואת המשתה והמנוחה והשמחה דחו ליום טו' באדר. השמחה כוללת משלוח מנות בין היהודים לבין עצמם ומענק מתנות לאביונים.
ארבע מצוות מצווים היהודים במגילת אסתר. כולן בפרק שלנו:
כ וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים ׃
כא לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה ׃
כב כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃
- שמחה
- משתה
- משלוח מנות איש לרעהו
- מתנות לאביונים
[בתמונה: שמחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי eommina לאתר Pixabay]
מעניין שמשלוח המנות הוא בין היהודים (איש לרעהו) ואילו המתנות הן לאביונים. היהודים מצווים על שמחה, על עריכת משתה גדול ועל שליחת משלוחי מנות זה לזה. אבל בעניין מתנות, הנותנים הם היהודים אך המקבלים הם אביונים חסרי לאום. פשוט אנשים עניים. בני אנוש.
ומדוע מתנות ולא למשל כסף, או אוכל, או הזמנה למשתה, או משלוח מנות? ובכן - כאשר אדם מביא מתנה לאדם אחר, הוא חושב מה תהייה מתנה שתישא חן בעיני מקבל המתנה. בשביל זה צריך להכיר את האביון, לדעת מה הוא אוהב או מה חסר לו, ולהתאים עבורו מתנה אישית ולא עוד משלוח מנות רגיל. אז המצווה היא בעצם להכיר את האביונים. כל אביון. ללא הבדל דת גזע או מין. להכיר. לשים לב ולהשקיע במתנה.
ואם לא מכירים? אז מביאים צ׳ק. אבל אז זו לא מתנה. זה רק צ׳ק.
אז מצד אחד הורגים בממוצע כ- 590 ממתנגדי היהודים בכל מדינה בממלכה (סה"כ 75,000 אנשים); ובעיר הבירה מגדילים את המכסה ל- 800 איש.
ומצד שני, הדם הנשפך ברחובות והניצחון הגדול של היהודים מתורגם לחגיגות שמחה והילולה, משלוחי מנות ומתנות לאביונים.
וכמובן, אסור לשכוח, שכל זה מתרחש מבלי שהיהודים נגעו בביזה.
אסתר ומרדכי כותבים בספר את אירועי הניצחון הגדול של היהודים ומחייבים את כל היהודים, כל שנה, לחגוג את המהפך הגדול וההצלה הגדולה שהייתה ליהודים. מעניין לציין את העובדה שאסתר כתבה בספר את האירועים היא ייחודית. אסתר היא היחידה בכל נשות התנ"ך שכותבת. מלאכת הכתיבה שייכת כידוע לגברים. אבל כבר כתבנו שאסתר הייתה "בחורילה".
כט ס וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית ׃
ל וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת ׃
לא לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם ׃
לב וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר ׃
אז מה מוסר ההשכל מכל הסיפור, שיש עוד פרק אחד בטרם יושלם?
בסופו של דבר היהודים נשארים בגולה. האם המטרה היא להאדיר את שבח הימצאות היהודים בגולה? אני חושב שמוסר ההשכל מכל הסיפור הזה הוא כפול:
- אם כבר ממליכים מלך, רצוי שהוא יהיה מלך שלא דואג רק להצלחות כלכליות בממלכתו, המאפשרות משתאות והילולות הנמשכים חודשים ארוכים, אלא שלמלך תהייה מידה של מוסר ואחריות כך שלא יחתום על צווים שמשמעותם רצח של עם שלם.
- צווים של מלך חייבים להיות דברים שאפשר לבטל אותם ולא בדרך של צווים הזויים אחרים.
קוראים לזה: איזונים ובלמים. קוראים לזה עליונות המשפט והצדק על המלך. ואולי המלך, זה שהצו שלא לא ניתן לשינוי, אינו באמת מלך?
ועוד הערה אחרונה: בתום כל ההרג, גם אם הוא היה לצורך הגנה עצמית, מוטב היה ליהודים שהיו חוסכים את חגיגות הניצחון. משהו בכל הסיפור הזה של החגיגות הופך את כל העניין לבלתי אנושי.
[לאסופת המאמרים אודות פורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!