[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
אייל גונן (LL.B, MBA) הוא עורך דין בתחומי המשפט האזרחי והעסקי; מרצה באוניברסיטת בן גוריון, במכללה להנדסה סמי שמעון בבאר שבע ובמכללת אחווה. בלוגר בנושאי טכנולוגיה ומחשבים מאז שנות התשעים של המאה הקודמת.
* * *
כששר חינוך מעניק לעצמו ציון 90 חשוב לציין כי הממשלה הנוכחית מקבלת אפס בקבלת החלטות. בכנות אפשר להגיד שאכן הציון של שר החינוך הוא 90, אבל מתוך מיליון וחצי – שר החינוך לאחר שנה הצליח למצוא פתרון לכ- 90 תלמידים מתוך מיליון וחצי שהוא אחראי עליהם. מזל שהפרידו את ההשכלה הגבוהה ממשרד החינוך – פחות נזק.
אפס בקבלת החלטות!
חשוב להבין, כי קבלת החלטה הוא תהליך שחוזר על עצמו; ולא משהו רגעי. עוד חשוב מאוד להבין כי קבלת החלטה אינה מטרה בפני עצמה – היא נועדה לפתור בעיה או אתגר.
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
[הכרזה: 'ייצור ידע']
מסופר על חקלאי ממושב בדרום שבוקר אחד כשהגיע אל הלול חצי מהתרנגולות שכבו מתות, לאחר שפינה את הנדרש לפינוי רץ אל הרב בשאלה מה יעשה. הרב חשב רגע ואמר כי מדובר בעין הרע ואמר לחקלאי לקשור שרוך אדום לרגלי התרנגולות שנותרו בחיים. החקלאי ובני משפחתו ישבו כל היום וקשרו שרוכים אדומים לרגלי התרנגולות – אך אויה לאותה צרה – למחרת שוב חצי מהלול שוכב מת. חזר אל הרב וזה פסק שאכן מדובר בעין רעה ואמר לחקלאי לצבוע את המקור של התרנגולות בלק אדום. שב החקלאי אל הלול וצבע את המקור של כל התרנגולות שנותרו בחיים בלק אדום. אך מה רבה הייתה אכזבתו שלמחרת לא נותרה ולו תרנגולת אחת בחיים – חזר אל הרב וסיפר לו כי לא נותרו עוד תרנגולות חיות בלולו. ניכר על פני הרב כי הדבר חרה לו מאוד ואמר: "חבל – היו לי עוד הרבה רעיונות טובים" (תודה לשושן המסגר על הסיפור).
מקבלי ההחלטות בעניין הקורונה – אם זה הממשלה ואם זה ועדת הקורונה של הכנסת, מקבלים ציון אפס בקבלת החלטות. אנחנו כבר שנה בעניין הזה, ומקבלי ההחלטות מסרבים ללמוד.
השלב הראשון הוא הגדרת הבעיה: טברסקי ז"ל וכהנמן יבדלא"ט עשו על זה מחקרים רבים. הגדרת בעיה לא נכונה בהכרח תביא לכך שההחלטה שתתקבל תהיה לא נכונה. הצמד טברסקי וכנהמן הוכיחו כי לצורה שבה מנסחים את הבעיה עשויה או עלולה להביא לקבלת החלטה הפוכה – למרות שמדובר באותה בעיה ובאותם פתרונות. אירוני כי טברסקי וכנהמן השתמשו בתור דוגמה בנגיף מסתורי מאסיה (מדובר על שנות ה-70 של המאה הקודמת...).
הבעיה היא שיש נגיף קטלני שמדבק מאוד – וצריך לעכב ואפילו לעצור את ההדבקה שלו, עד שימצא חיסון או תרופה. עכשיו כשיש כבר חיסון ויש כבר סימנים ראשונים להשפעת התרופה – רמת אי הוודאות יורדת. אז למה אנחנו בישראל מרגישים כמו על רכבת הרים?
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
כי תהליך קבלת החלטות הוא תהליך, ולאחר שקבלנו החלטה וביצענו אותה צריך לחזור ולבדוק אם הבעיה נפתרה, וגם לבדוק האם ההחלטה לא יצרה בעיה או אתגר אחר. הציון אפס בקבלת החלטות ניתן, לא כי קבלו החלטה על סגר שלישי – אלא שלא קבלו החלטה אחרת כאשר הבינו שההחלטה שקבלו, הסגר השלישי, אינו מענה לבעיה ואף יוצר בעיה חדשה או מגדיל בעיה אחרת קודמת (משבר כלכלי ונפשי).
הציון אפס אינו על קבלת ההחלטה על הסגר השלישי, למרות שאחרי תוצאות הסגר השני, אפשר היה לצפות לכישלון הסגר השלישי – ניחא. זה ממש לא משנה אם הסגר השלישי נכשל כי יש וריאנט בריטי או כי אנחנו לא ממושמעים – העובדה היא כי ההחלטה שהתקבלה – סגר שלישי – לא פותר את הבעיה. תומאס אלווה אדיסון מצוטט אומר "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה". ציון אפס בקבלת החלטות אינה כי התקבלה החלטה כושלת – הציון אפס בקבלת החלטות הוא על כך שמקבלי החלטות התאהבו בחלטה שקיבלו ומאמצים את ההחלטה שנכשלה – הם יכולים גם להסביר מדוע היא נכשלת ועדיין מבצע אותה ולא מקבלים החלטה אחרת – והינה הם עומדים להחליט על סגר רביעי.
מישהו צריך להסביר למקבלי החלטות שהסיפורים של חכמי חלם כמו זה שישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו על חפירת בור שלישי כדי להכניס לתוכו את האדמה של הבור השני, לאחר שהכניסו לבור השני את האדמה שהוציאו מהבור הראשון – זה סיפור היתולי ולא ספר הוראות כיצד מקבלים החלטות.
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
