[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.

*  *  *

ב- 5 במרץ 2021 פרסם נחום ברנע בידיעות אחרונות מאמר דעה, שהתבסס על ראיון עם ראש מו"פ במפא"ת, תא"ל יניב רותם. הוא כתב, בין היתר:

"... לפני 15 שנה, כשמטחי הרקטות מעזה היו בראש סדר היום, קמה שדולה שאמרה, יש פתרון, והוא בהישג יד: לייזר. באמריקה עובדים על תותח לייזר, נאוטילוס שמו. אם נרכוש אותו ונשלים את הפיתוח שלו, נוכל להשמיד באוויר, באפס מחיר, כל מה שעף מעזה, מסוריה, מלבנון, אולי גם מאיראן. רק עצלות מחשבתית, שחיתות ואגו חוסמים את הדרך אל הארץ המובטחת.

כמו רבים מעמיתיי, גם אני נחשפתי לזעקת חסידי הלייזר. התברר שלא כצעקתה: תותח הלייזר האמריקאי נועד לכישלון, וישראל מצאה את התשובה הנכונה בכיפת ברזל. אני מזכיר את הוויכוח ההוא בגלל משפט שאמר לי אז אחד האחראים הראשיים להצלחת כיפת ברזל: "הנאוטילוס לא יבשיל, אבל אל תטעה - לייזר הוא העתיד".

[בתמונה: לייזר הוא העתיד, אבל הנאוטילוס לא יבשיל. רק לא מספרים באמת למה!!  Directed Energy Weapons. לחצו כאן]

הדברים הללו מאכזבים ומקוממים

עמותת "מגן לעורף", שתא"ל (מיל') צביקה שור ואני עומדים בראשה, אינה שדולה, ואינה מייצגת אינטרסים של אף אחד. היא מאגדת בתוכה, בהתנדבות מלאה, מדענים בכירים לשעבר ממערכת הביטחון, מדענים בכירים מהאקדמיה, אנשי צבא בכירים (מיל'), כלכלנים, תעשיינים ואנשי ציבור, וכל פעילותה קודש לביטחון המדינה.

קיימנו בשנה האחרונה מגעים פוריים עם גורמים שונים במערכת הביטחון, במטרה להגיע להבנה ולשת"פ בסוגיית הגנת העורף. קיבלנו הרושם שיישרנו מחלוקות והדרך פתוחה לשת"פ. הדברים שהשמיע תא"ל רותם, מפיו של העיתונאי הבכיר נחום ברנע, שפכו מים צוננים על ראשנו. אף על פי כן, לא נרתע, ונמשיך במאמצים לשת"פ, כדי למצוא פתרון ראוי להגנת העורף.

[בתמונה למעלה: נחום ברנע. הדברים שהשמיע תא"ל רותם, מפיו של העיתונאי הבכיר נחום ברנע, שפכו מים צוננים על ראשנו. אף על פי כן, לא נרתע, ונמשיך במאמצים לשת"פ, כדי למצוא פתרון ראוי להגנת העורף. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי עידו קינן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

מערכת הסקייגארד, המבוססת על המדגים הטכנולוגי, נאוטילוס (THEL), אינה קפריזה שלנו, ואינה גרוטאה שנכשלה, כדברי ההשמצה!

 זאת מערכת שהוזמנה ע"י ממשלת ישראל (הסכם פרס - קלינטון, 1996), ופותחה בשת"פ של חברת נורתרופ-גרומן (אז  TRW, שנרכשה לימים ע"י נ"ג) עם מספר תעשיות ישראליות. המערכת ביצעה עשרות ניסויי יירוט מוצלחים בשדה הניסויים וייט סנדס של הצבא האמריקאי, ויירטה כל מטרה - רקטות שונות, פצצות מרגמה ופגזי ארטילריה.

בעקבות הצלחת הניסויים, חברת נורתרופ-גרומן הציעה לישראל לפני כ-15 שנה (!) לייצר את מערכת הסקייגארד, ולספק מערכות ראשונות תוך 18 חודשים, עם נכונות להעביר בהמשך את הייצור ארצה. לו היינו נענים להצעתם, מדינת ישראל הייתה יכולה להיות מוגנת מטילים, רקטות ופצמ"רים כבר לפני יותר מעשור.

[המקור: היצרן]

זה לא נעשה. מערכת הביטחון העדיפה להשקיע מיליארדים רבים בטילי יירוט (כיפת ברזל ושרביט קסמים, שטרם היו באותה עת, ולשדרג את מערכת החץ). מגבלותיהם של טילי היירוט היו אמורים להיות ברורים מראש, ואף התרענו שלא תתכן הגנה מספקת על העורף ללא שילוב לייזר כמרכיב משמעותי, אולם לא מצאנו אוזן קשבת.

לא היה צורך לחפש מתחת לאדמה ראיות כדי לאשש את קיומה של אופציית הלייזר. ראשי מערכת הביטחון היו מודעים לה כל העת. הכחשת קיומה גם כיום (!) כ-20 שנה אחרי, מהווה תמרור אזהרה, ומעלה את השאלה, האם מערכת הביטחון מתכוונת בכלל להגן על העורף?

להלן לקט קצר של מובאות מאותה עת, ולאחר מכן:

ראש מפא"ת באותה עת, אלוף (מיל') יצחק בן ישראל, שיבח את תוצאות הניסויים בנאוטילוס, וציין את יתרונה המשמעותי של מערכת זו בהתמודדות מול איומי הטילים והרקטות

(ללא מענה", מאת: יועז הנדל, מקור ראשון, 29.12.2006):

 "מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור – מחיר היירוט של רקטת הקסאם הוא מחיר האנרגיה שמושקעת ביצירת קרן הלייזר, משהו סביב אלף דולר"...

[תמונתו של אלוף במיל יצחק בן ישראל משמאל, היא נחלת הכלל]

בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו אתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן.

... מדוע אם כן החליטו במשרד הביטחון לעצור את הפרויקט? התשובה טמונה בדרך ההתנהלות הישראלית. טווח הרקטות הקצר השפיע ככל הנראה גם על טווח החזון והחשיבה של אנשי משרד הביטחון"...

בן ישראל חוזר ומאשר הדברים לפני כשנה (ישראל דיפנס, 19.4.2020): ..."זה היה פרויקט הנאוטילוס והוא הצליח. ההתכנות בהחלט הוכחה"...

מייק מקווי, סגן נשיא חברת נורתרופ-גרומן,   (Aerospace America, March 2007): 

"Northrop Grumman also is pursuing the application of ground-based high-energy chemical lasers through programs such as Skyguard, which was introduced in July 2006 to defend fixed areas, like air based or cities, against rockets, artillery, and mortars. It uses a chemical laser in the megawatt class, based on our Tactical High Energy Laser (THEL) program, which we finished testing at White Sands in 2005,shooting down 46 rockets, mortars, and artillery shells – 100%", says Mike McVey, VP of Northrop Grumman Directed Energy Systems. "We improved that technology to create Skyguard, which we are making available both to the US government and internationally." He says a chemical laser was used because that technology is mature and because a complete Skyguard system could be built and installed within 18 months…

[מקור התמונה למעלה: לינקדאין]

"Chemical lasers could and should have been operational some time go. The damage in the Israeli-Lebanon conflict might have been negligible if we had set up a Skyguard. We had the technology to shoot down everything that was fired in that conflict, but neither the US nor Israel did so"…

"Before the recent attacks, the threat seemed to be declining. Second – and this belief exists in the US as well – there is a belief we can solve the problem with air power, we can shoot the shooter. Lebanon proved that wasn't true"…

[המקור: היצרן]

במאמר בשם: Tacticle High Energy Laser, שפורסם ונכתב במשותף ע"י נורתרופ-גרומן, מפא"ת והצבא האמריקאי (Journal of Directed Energy, 1 Fall 2003, 35-47), נאמר:

THEL demonstrated that lasers are effective for defense against artillery rockets and projectiles…

MTHEL extends the capability of THEL by making them lighter and smaller… enhances mobility… larger variety of targets… enhancing its capability… MTHEL will be the vanguard of tactical directed energy weapons, paving the way for other such weapons on the transformed battlefield of he future…

בדו"ח של הצבא האמריקאי לקונגרס (פברואר 2003) נאמר שמערכת הסקייגארד מוכרת כמוכנה להצטיידות:

MTHEL (Mobile Tactical High Energy Laser, an extension of the THEL program) reportedly became a formal acquisition program under the Army’s Program Executive Office for Air and Missile Defense…

אלוף (מיל') יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון באותה עת, בראיון עם בן כספית (מעריב, 18.5.2007):

"כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ractapopulous לאתר Pixabay]

אלוף (מיל') דוד עברי (בכנס במכון פישר, 9.5.2007):

"... מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...

 התבטאויות נוספות:

תא"ל יאיר דורי, קצין נ"מ ראשי (2004): התשובה האולטימטיבית היא קרן לייזר רב עוצמה. משמידה כל מטרה ב 2-3 שניות.

אלוף גיורא איילנד (2011): הקפאת הפיתוח, לה הייתי שותף, הייתה החלטה שגויה.

אלוף דוד עברי (2014): פתרון כיפת ברזל מצוין, אבל צריך להיות משלים ולא עיקרי. מדינת ישראל חייבת לתת כסף לפיתוח לייזרים.

מישה ארנס (2018): השבועות האחרונים הוכיחו שצריך לפתח תותח לייזר כיפת ברזל לא תרופה לאלפי רקטות.

אלוף עמוס ידלין (2019): חיזבאללה ינסה לפגוע בבסיסי ח"א ובקריה.

הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי (חוברת מערכות, 2019): מרכיב חשוב בהבאה להכרעה וניצחון הוא "קיזוז מירבי של יכולת האויב לפגוע בעורף האזרחי".

מאז 2008, עת מערכות הסקייגארד יכלו להיות מוצבות בישראל, נורו על העורף, בצפון ובדרום, עשרות אלפי רקטות ופצמ"רים, שגרמו לנזק רב ברכוש, לשיתוק חלקי של המשק באזורי העימות, לאבדות בנפש ולנפגעים, חלקם ילדים הסובלים מטראומה ומפוסט טראומה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Photomat לאתר Pixabay]

להלן היסטוריה קצרה של חלק מהתקיפות על העורף באותה עת:

• מלחמת לבנון השנייה, 2006 – ירי על הצפון (34 ימים), אבדות: 121 חיילים ו- 44 אזרחים.
• עופרת יצוקה, דצמבר 2008 (22 ימים) – ירי על עוטף עזה, אבדות: 10 חיילים ו-3 אזרחים.
• צוק איתן, יולי 2014 (7 שבועות), אבדות: 69 חיילים ו-4 אזרחים.

את רוב העימותים האלה ניתן היה למנוע (או לחילופין, לצאת מהן טוב יותר), לו ישראל לא התעלמה ממערכת הסקייגארד, שיכולה הייתה להיות בידה – קרקעית ומאוחר יותר, גם מוטסת. כך היה צה"ל זוכה לחופש פעולה רב יותר, ויכול היה להגיב בעיתוי ובמינון הנוחים לו.

אחרי שנים של התעלמות מהצורך בלייזר, הכירה לבסוף מערכת הביטחון בצורך בו, אולם המשיכה להתעלם ממערכת הסקייגארד, שהייתה יכולה להיות זמינה, והעדיפה להיכנס לפיתוח של מה שכינתה "לייזר עתידי".

מאחורי הקלעים בוויכוח על סוג הלייזר המועדף, הסתתרה שאלה הרבה יותר מהותית – האם מערכת הביטחון מתכוונת לשלב לייזר כמרכיב מרכזי בהגנת העורף, או שהלייזר אמור לשמש לסתימת חורים בעלי משמעות משנית בשכבות ההגנה מפני טילים ורקטות.

כבר עשרות שנים קיימת הסכמה בין המומחים שאני מכיר, שלהגנת העורף דרוש לייזר בעוצמה של כ-מ"ו (1,000 ק"ו). ללייזר בעוצמה נמוכה יותר (100 ק"ו) יהיה טווח יירוט קטן, ולכן:

• שטח הגנה קטן, ויידרשו מערכות לייזר רבות.
• לייזר כזה לא יירט מטרות מהירות.
• לייזר כזה לא יוכל ליירט מטחים.

 לפיכך, מי שרוצה באמת ובתמים להגן על העורף חייב להיצמד לסקייגארד, או להציע חלופה של לייזר אחר שיכול להגיע בפרק זמן סביר לעוצמה מסדר גודל כזה (מ"ו). אמרנו שאם תהיה תכנית סדורה לפיתוח לייזר חלופי כזה, בפרק זמן סביר, לא נתמקח על ההבדלים מסדר שני בין הלייזרים. אמירותיו החוזרות ונשנות של תא"ל רותם שבעוד חצי שנה יופעל לייזר של 100 ק"ו, ובעתיד הבלתי מוגדר תשודרג המערכת הזו ל-מ"ו, לא מהווה תכנית מתקבלת על הדעת להגנת העורף.

זאת הסוגיה שבמחלוקת, ועליה יש להגיע להסכמה ולהבנה, רחוק מעין התקשורת, כפי שהצענו.

 

[בתמונה: אז מי יגן על העורף? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]