[בתמונה: דוד מתגנב אל שאול הישן במערה... תמונה חופשית מתוך: free bible images]
[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
מאמר זה הוא אחד משלושה מאמרים על מפגש שאול ודוד במערה. שני המאמרים האחרים הם:
* * *
המזמור מצביע על שייכותו לעוד אחת מעלילות הרדיפה של שאול את דויד: א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁא֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃
במערה, אי שם במצוקי עין גדי, מתחבא דויד מפני שאול. שאול מגיע למקום, בראש 3,000 אנשי צבא מכל שבטי ישראל, ונח בפתח המערה. הפיתוי העומד בפני דויד הוא גדול. הזדמנות לחסל את שאול.
הערה: בסוף המאמר הוספתי מאמר שכתבתי על האירוע כפי שהוא מתואר בספר שמואל א' פרק כד.
האם התמודדות המתוארת כאן בפרק היא של דויד מול אויבים? מול שאול וצבאו?
אני חושב שלא. אני קורא כאן התמודדות מול חייליו של דויד עצמו (ובראשם יואב בן צרויה) הממריצים אותו לנצל את ההזדמנות לחסל את שאול, ודויד מסרב. הוא מגייס את כל כוחות האמונה והביטחון שלו באלוהים, כדי שלא לרצוח את שאול המלך. הוא מבקש מאלוהים שיגן עליו מפני היצר לבצע את הרצח: ב חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים׀ חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת.
[בתמונה: דוד נכנס למערה... תמונה חופשית מתוך: free bible images]
הוא מבקש מאלוהים שיושיע אותו מהדחף לבצע את המעשה למרות שיש בסביבתו וגם בתוכו ממש שאיפה עזה לבצע זאת: ג אֶקְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָאֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי ׃ ד יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱלֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃
הוא מסביר שהפיתוי גדול משום שבסביבתו אנשים מלאי רוח קרב. בעלי חניתות, חיצים והם דוחקים בו במילותיהם לנקום בשאול ולחסלו: ה נַפְשִׁ֤י׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁנֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּלְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה ׃
ומול כל אלה מבקש דויד עזרה מאלוהים. הוא רואה בהזדמנות לחסל את שאול מלכודת, ומבקש מאלוהים לעזור במניעת הפשע: ו ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ ׃ ז רֶ֤שֶׁת׀ הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה
וכדי לחזק את עצמו הוא חוזר ולוחש לעצמו מזמורים שיקרבו את עליית השחר ושאול ימשיך בדרכו: ח נָ֘כ֤וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָשִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה ׃ ט ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י עוּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר ׃
וכשזה יקרה תבוא שירת הודיה גדולה לאלוהים: י אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים׀ אֲדֹנָ֑י אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים ׃ יא כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ ׃ יב ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ ׃
יפה לו למנהיג (גם מנהיג צבאי, ואולי במיוחד מנהיג צבאי) שידע לכבוש את יצר הקרב וההרג.
[בעל הזכויות בתמונה למעלה לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
והינה המאמר לפרק כד' בספר שמואל א': שמואל א', פרק כד', , פרק נז' – צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים
שאול, לאחר שסיים את המרדף הקודם אחרי דויד בהפסקה, בשל בעיות שהיו לו עם הפלישתים, חוזר ומתמקד במרדף אחרי דויד:
א וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין־גֶּֽדִי ׃ ב וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי ׃
ג וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל־פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים
3,000 איש, מכל ישראל יוצאים למרדף אחרי דויד, כשבראשם המלך שאול. צבא גדול, בהובלת שאול ובמיוחד חשוב לשים לב – מכל ישראל. שאול מנהל מערכה נגד דויד ומשלב בה את כל השבטים. המרדף מתנהל באזור מצוקי עין גדי המקבלים שם נפלא – "צורי היעלים".
תוך כדי המרדף שאול נכנס לאחת המערות: ד וַיָּבֹא אֶל־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל־הַדֶּ֨רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים. שאול מתיישב בקדמת המערה. במקרה, דויד ואנשיו נמצאים במעבה המערה. דויד ואנשיו מזהים את שאול אולם הוא כלל לא רואה אותם.
[בתמונה: דוד קורא אל שאול... תמונה חופשית מתוך: free bible images]
הזדמנות פז לדויד לחסל את שאול, להרוג אותו. אנשי דויד מאיצים בו לעשות כך, אבל דויד, מתגנב ליד שאול ואינו הורג אותו, אלא חותך חתיכה מהמעיל של שאול וחוזר לאנשיו. דויד מסביר לאנשיו שהחליט שלא להרוג את שאול משום ששאול הוא המלך, משיח אלוהים, ולכן הוא נמנע מלהרוג אותו: ז וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא ׃
דויד מתגלה כבעל מידה רבה של אמונה וצדיקות. למרות שניתנה לו ההזדמנות לחסל את שאול הרודף אותו, ולמרות שהוא נמשח למלך ע"י שמואל והוא יודע שהוא עתיד להיות המלך, הוא נמנע מחיסולו של שאול. בהחלט מרשים.
ואז שאול יוצא מהמערה ודויד רץ אחריו וקורא לשאול, מול כל אנשי דויד ואנשי שאול: ט וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי־כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ ֯מֵֽן־הַמְּעָרָ֔ה וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי־שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ.
דרמה גדולה, כל אנשי דויד וכל לוחמי שאול, רואים את העימות הישיר המילולי בין השניים. דויד קורא לשאול, מראה לו את דש המעיל שקרע ממנו קודם, ובכך מסביר לשאול – הנה, יכולתי להרוג אותך ולא עשיתי כן. מדוע אתה רודף אחרי?
עוד מוסיף דויד – בוא נשאיר את המחלוקת בינינו ליהוה, שהוא ישפוט בינינו ויחליט. דויד גם מקטין את עצמו (ובכך גם יש לעג נסתר לשאול) לרמת כלב מת ופרעוש: יג יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ ׃ יד כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ ׃ טו אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד ׃ טז וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֨רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת־רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ
[בתמונה: פגישת דוד ושאול... תמונה חופשית מתוך: free bible images]
תגובת שאול לפנייה הזו של דויד היא מרתקת:
- שאול בוכה. שאול אומר לדויד שהוא, דויד, צדיק ממנו, משאול.
- שאול אומר לדויד שהוא יהיה המלך על פני שאול וממנו תקום שושלת מלוכה.
- שאול מבקש מדויד שלא ישמיד את זרעו של שאול: כא וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֨מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל ׃ כב וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם־תַּכְרִ֥ית אֶת־זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם־תַּשְׁמִ֥יד אֶת־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי ׃
"צדיק אתה ממני"
שנים קודם, המשפט הזה נאמר ע"י יהודה, עת הכיר בצדקתה של תמר (בראשית לח'): כו וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ׃ "צדקה ממני" אמר יהודה, ראש השבט, על תמר.
[בתמונה: "צדיק אתה ממני"... תמונה חופשית מתוך: free bible images]
מה ההבדל?
- במקרה של תמר, היא העבירה את המסר ליהודה, ראש השבט, בהסתר, מבלי לבייש אותו ברבים.
- במקרה של דויד, הוא העביר את המסר לשאול, מול פני הלוחמים שלו ושל שאול, ממש הלבין את פני המלך ברבים.
- לשאול לא הייתה באותו רגע ברירה, והוא הכיר בניצחונו של דויד, אבל בלבו פנימה אני חושש שחמתו בערה בו.
דויד, צאצא של תמר ויהודה, אולי היה צדיק ואולי לא, אבל רברבן ומלבין פני מלך ברבים הוא היה.
הפרק הזה נחשב כפרק שמראה על נאמנות של דויד למלוכה. אני חושב שהנאמנות הזו היא לא יותר מהצגה. עוד שלב בתוכנית האלוהית להורדת שאול מכס המלוכה והכתרת דויד על פניו.
לו היה דויד באמת נאמן, היה מוכיח את שאול ב 4 עיניים. ייתכן ואז התוצאה הייתה שהם היו חוזרים יחדיו למחנה ומנהלים חפיפה מסודרת לתפקיד. אבל זה לא קרה, כל אחד הלך לדרכו, והברית שנאמרה מול עדים רבים, לא שווה הייתה יותר מקליפת השום.
מסתבר שלפני הסכמים, הבנות ובריתות, צריך שיהיה כבוד הדדי!
[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
