[בתמונה: זמנו של ספר ויקרא... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר ויקרא, הוא עיקרו של הרובד הכוהני במקרא. עניינה המרכזי של הספרות הכוהנית, שחלקים ממנה נמצאים גם בספר שמות ובספר במדבר [1], הוא – משכן וכהונה. בעקבות מחקריו של קלוסטרמן מהמאה ה-19, נוהגים לחלק את ספר ויקרא לשני חלקים עיקריים:

1. פרקים י"ז – כ"ו - ספר הקדושה;
2. ושאר הפרקים הכוהניים.

מנגד, יש חוקרים שלא רואים בחלוקה זו תורה מסיני, ומכנים את שני החלקים הללו בספר ויקרא, כרובד הכוהני.

ספר הקדושה מאופיין בהדגשת תפקידו של עם ישראל כעם קדוש. לעומת הרובד הכוהני, עוסק ספר הקדושה לא רק בענייני פולחן דתיים, אלא גם בעניינים דתיים /חברתיים כדוגמת חיי אישות, דיני שמיטה ויובל הקשורים לעבודת האדמה החקלאית, למכירתה של הקרקע ולשחרור עבדים [2].

[בתמונה: זמנו של ספר ויקרא...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DariuszSankowski לאתר Pixabay]

מהם מקורותיו של ספר ויקרא?

על פי תורת התעודות [3], קיימים ארבעה מקורות מרכזיים במקרא (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

המקור היהוויסטי (ס"י, בלעז: Jehovist – J): נכתב ב-950 לפנה"ס לערך בממלכת יהודה.

המקור האלוהיסטי (ס"א, בלעז: Elohist – E) : נכתב ב-850 לפנה"ס לערך בממלכת ישראל.

המקור הדברימי (ס"ד, בלעז: Deuteronomist – D): נכתב ב-600 לפנה"ס לערך, בתקופת הרפורמה הדתית של יאשיהו בירושלים.

המקור הכהני (ס"כ, בלעז: Priestly – P) : נכתב ב-500 לפנה"ס לערך, על ידי כהנים בגלות בבל.

לפי האמור, מקורו של ספר ויקרא הוא מקור P, אולם אין החוקרים מתייחסים למקור זה כחטיבה אחת, אלא רואים בו הרכבה מסובכת של שכבות שונות מתקופות שונות.

ספר הקדושה האמור לעיל, המסומן בתורת התעודות באות H, נחשב לגרעין הקדום של ספר ויקרא, אבל גם הוא לדעת חוקרים רבים, הורכב ממקורות שונים.

מקוצר היריעה, לא נמשיך לדון כאן בעניין המקורות של ספר ויקרא [4], אולם ברור שאין אחדות דעות על המקורות של הספר וזמנם ההיסטורי.

אנו נתמקד בדברינו הבאים בגישתו של החוקר והפרשן דוד צבי הופמן [5] (ראו תמונה משמאל) שניסה להוכיח את קדמותו של ספר ויקרא לזמן של שהות בני ישראל במדבר סיני[6].

[תמונתו של דוד צבי הופמן משמאל היא נחלת הכלל]

את הלכות הקורבנות, שמרוכזות בפרקי הספר הראשונים (א' – ז'), ניתן להבין רק על הרקע ההיסטורי של בני ישראל הנמצאים במדבר. לפי המסופר אוהל מועד עומד במרכז מחנה בני ישראל, והקורבן שמובא מהם הוא לפתח אוהל מועד. ככול שבני ישראל מתקרבים לכניסה לארץ כנען, ביטוי זה, נעלם ואיננו.

הביטוי החדש שמובא בעיקר בספר דברים, קודם הכניסה לארץ, הוא אל המקום אשר יבחר ה'. הוא הדין לביטוי מחוץ למחנה. ביטוי זה שייך בעיקר לפרים הנשרפים מחוץ לשטח מחנה בני ישראל, וגם אצל המצורע, שחייב לצאת ולשבת מחוץ למחנה. כאשר בני ישראל קרבים לערבות מואב, ביטוי זה נזכר רק פעם אחת, כאשר בני ישראל יוצאים למלחמה, ובתוך המחנה חונה גייס צבאי:" כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל-אֹיְבֶיךָ:  וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע.  כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה--וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה"[7].

בהמשך פרקי ספר ויקרא, פרקים ח' – י', שהם בעלי אופי סיפורי, נזכר בהם סוג של קורבן ייחודי – איל המילואים: "וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל... לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"[8].

[בתמונה: "וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל... מקור התמונה: Photo by Bob Ward from Pexels]

קורבן שכזה לא היה בנמצא אחר כך, ולכן הוא אמור להיות שייך לשהות בני ישראל במדבר סיני. מופרך לשער לדעת הופמן כי המדובר בסיפור אנכרוניסטי, של מספר מאוחר, כל שכן שעל פי האמור גם למשה היה חלק בקורבן מיוחד זה.

פרק י"ג בספר ויקרא אומר כי יש להביא את המצורע אל הכהן או אל אחד מבניו הכוהנים. מצורע זה אמור לשבת מחוץ למחנה, ואילו היה מדובר בזמן מאוחר יותר, עת בני ישראל ישובים כבר בארץ כנען, היה צורך לשנות את דברי הפסוק ולומר שישב מחוץ לחומת העיר הבצורה, כפי הנאמר בספר מלכים:" וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנוּ"[9].

לאחר מכן מובאים הדינים הקשורים בצרעת הבית, עניין עתידי שרלוונטי רק לארץ כנען. לפי האמור המחבר המקראי מבדיל באופן מדויק לפי הופמן, בין ההווה של בני ישראל במדבר, בו לא קיימת ההלכה בעניין צרעת הבית ונגעי בתים, לבין העתיד כאשר בני ישראל ימצאו בארץ המובטחת כדלקמן: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" [10].

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן]

[בתמונה: צרעת בבתים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי JensPeter לאתר pixabay]

נקודה נוספת וברורה כי ספר ויקרא רלוונטי כמקור כבר בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני, קיים בפרק י"ז. שם מדובר על חוק האומר שאסור לשחוט בעלי חיים בתור קורבן במחנה או מחוצה לו, בלי להקריב אותם כקורבן: " אִישׁ אִישׁ, מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז, בַּמַּחֲנֶה; אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֹא הֱבִיאוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה, לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה--דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ, וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מִקֶּרֶב עַמּוֹ" [11]. קשה לעלות על הדעת כי הסופר המקראי שחי לאחר תקופת המדבר, ימציא חוק דתי שהיה רלוונטי רק בעבר ובזמנו הוא בטל ומבוטל. לכן סביר יותר להניח כי חוק זה היה רלוונטי וקיים בזמנו, ותיאורו מאשש את המגמה כי המקור של ספר ויקרא כבר היה קיים במדבר סיני.

בחוקים המפורטים בפרקים י"ח – כ', שמכילים בין השאר חוקי נישואין, ושאר חוקים ומשפטים אזרחיים שונים, עולה כי חוקים אל הניתנו סמוך לצאתם של בני ישראל ממצרים, נותנים את המתכון הנכון לחיים בארץ כנען:" כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ"[12].

[בתמונה: חוקי נישואין. מקור התמונה: Photo by Trung Nguyen from Pexels]

ולסיום, בפרק כ"ד, מסופר על מקרה אשר קרה לאחר יציאת מצרים, אדם שאביו היה מצרי אולם אימו הייתה ישראלית, גידף את ה'. הדיוק של המספר המקראי והפרטים של אותו מקרה מראים כי סיפור זה נרשם בסבירות גבוהה בעצם זמן האירוע ולא שנים רבות אחר כך:" וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.  וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי, לְמַטֵּה-דָן"[13].

אחרית דבר

ספר ויקרא הוא ליבו של הרובד הכוהני במקרא. לפי תורת התעודות רובד זה, המסומן באות P, נכתב בשנת 500 לפנה"ס לערך, על ידי כהנים בגלות בבל. מנגד היו חוקרים שטענו כי ספר ויקרא נכתב תוך הסתמכות על מקורות קדומים שהיו בנמצא כבר בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני. דוד צבי הופמן בפרשנותו לספר ויקרא, טוען טענה זו, ואף מנסה להוכיחה על ידי הבאת חוקים דינים ומקרים שיכולים להיות שייכים רק לתקופתו של משה במדבר סיני. יתכן שלאחר מכן נוספו לספר רובדים נוספים, אבל לפי ההוכחות של הופמן, ספר ויקרא מבוסס על מקור קדום ולא מאוחר כפי שטוענת תורת התעודות המקראית.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויקרא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויקרא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/3/19.

[1] הרובד הכוהני במקרא קיים גם בספר שמות, פרקים: כ"ה – ל"ה, לח, ובספר במדבר בפרקים: א, י', ט"ו, י"ח, י"ט, כ"ה – כ"ו, ל"ד – ל"ו.

[2] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 8 – 13.

[3] תורת התעודות,  היא ההשערה כי חמשת חומשי תורה נערכו על ידי איחוד של מספר תעודות קדומות יותר המהוות נרטיבים עצמאיים, מקבילים ושלמים של אותם מיתוסים. לרוב מקובל להגדיר ארבע תעודות, אך המספר המדויק אינו לב ההשערה. התאוריה מכונה גם השערת גרף-ולהאוזן, על שם מנסחיה העיקריים, יוליוס ולהאוזן וקרל היינריך גרף.

[4] להרחבה והעמקה ראה – אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', עמוד 881 ואילך.

[5] דוד צבי הופמן היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת הנאו-אורתודוקסיה. כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים. 1843 – 1921.

[6]דוד צבי הופמן, ספר ויקרא, מוסד הרב קוק, ירושלים, עמודים: י"א – י"ד.

[7] דברים, פרק כ"ג, פסוקים: י' – י"א.

[8] ויקרא, פרק ח', פסוקים: כ"ב, כ"ט בהתאמה.

[9] מלכים ב', פרק ז', פסוק ג'.

[10] ויקרא, פרק י"ד, פסוק ל"ד.  להרחבה על צרעת הבית ראה – אבי הראל, על חוסן חברתי ומוסרי כפירוש לנגעי הבית, ייצור ידע, אפריל 2016.

[11] ויקרא, פרק י"ז, פסוקים: ג' – ד'.

[12] שם, פרק י"ח, פסוק ג'.

[13] שם, פרק כ"ד, פסוקים: י' – י"א. להרחבה ראה – אבי הראל, סיפור המקלל והקשר לסוגיית מיהו יהודי, ייצור ידע, מאי 2019.

• פנחס יחזקאלי (2018), צרעת… כל המאמרים הרלוונטיים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 9/4/18.