[התמונה באדיבות הספרייה הבריטית]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

*  *  *

באדיבותו של פרופ' עידן דרשוביץ' (ראו תמונה משמאל למטה) הנה קישור לקריאה בספר שכתב על נאום הפרידה של משה על פי כתב יד מוזס שפירא:

https://www.academia.edu/45450947/The_Valediction_of_Moses_A_Proto_Biblical_Book

הספר המבוסס על מחקר מדעי מעמיק, מותח קולח וסוחף כבלש מרתק, המתחקה אחר תעלומת כתב יד מוזס שנעלם לקראת סוף המאה ה-19.

[בתמונה משמאל: פרופ' עידן דרשוביץ. התמונה באדיבות האוניברסיטה העברית]

על סמך פיענוח העתקי כתב היד והצלבתם למקורות מקראיים רבים, מוכיח דרשוביץ שהטענה שזויף שגויה ומעלה טענה מדהימה, כתב יד מוזס הינו האב הקדום של נוסח ספר דברים שהגיע לימינו אנו!

פניתי לפרופ' דרשוביץ' בעקבות כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר במוסף הארץ:

לפני 140 שנה חשבו שמדובר בזיוף מקראי. חוקר ישראלי גילה עדויות שמשנות את כל התמונה:

.

.

[לכתבה המלאה של ג'ניפר שוסלר ב'הארץ' (למנויים בלבד), לחצו כאן]

הכתבה מאת ג'ניפר שוסלר התפרסמה במקור בניו-יורק טיימס ב 10 במרץ:

Is a Long-Dismissed Forgery Actually the Oldest Known Biblical Manuscript?

[לכתבה המלאה בניו יורק טיימס, לחצו כאן]

מאז, גיליתי שבמרחק הליכה מביתי, באתר המזוהה עם היישוב הישראלי הקדום "אבן העזר" ידעו קרוא וכתוב בעברית כבר לפני כ 3,300 שנה, הפכתי לחובב היסטוריה של התפתחות האלפבית.

פקסימילה של אוֹסְטְרָקוֹן (שבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי) אבן העזר

[בתמונה: כתובת עזבת צרטה. הצילום: המחבר]

למרות זאת לא הצלחתי לקרוא את צילום המקטע שצורף לכתבה. ניסיוני הנאיבי לפענח את הטקסט ולהמירו לכתב עברי מודרני/ארמי יצא ג'יבריש. ולא סתם. מסתבר שההעתקים של כתב היד נעשו בין השאר בידי אותם אלו שקבעו שהוא מזויף, וסבלו ככל הנראה מהטיית הפרשנות שלהם את הטקסט. כשדרשוביץ' השווה אותם להעתקים שנערכו על ידי אומנים חסרי ידע פילולוגי הוא גילה הבדלים רבים.

לדוגמה, הקטע מימין נקרא בעברית  בין  עשוי להיקרא בגך על פי העתק משמאל:  

לקראת סוף הספר ניתן למצוא את הטקסט שפיענח דרשוביץ' לאחר שאסף וחיבר את החתיכות ופיענח אותן בעזרת ידע רב תחומי ושימוש בתוכנות מחשב יעודיות, עם הערות נוסח, תרגום לאנגלית, ושחזור בכתב עברי קדום.

עם הרפרוף הראשון בספר צדה עיני את המלה "החרתך".

ובמקור המשוחזר:

לעומת זאת בספר דברים (פרק ה פסוק ו) מופיע הטקסט:

אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

להבדיל מ"הוצאתיך" המלה "החרתך" מהשורש ח.ר.ר כוללת במשמעותה הן את השחרור הפיסי של העבד ממצרים והן את הפיכתו לבן-חורים / חורין, שכן "חרור" הינו עבד משוחרר, ו"מחורר" הינו נכס משוחרר (עוד על כך בעמוד 121 בספר). ו"החר" משמעו שחרר, ו"חר" הינו אדם חפשי או אציל (עוד על כך בעמוד 143 בספר).

המדרש אל תקרא "חָרוּת" אלא "חֵרוּת" מלמד על הקשר והתלות בין מעשה החקיקה, חירור לוחות הברית וחירות האדם.

החוקים מתיימרים לכוון את האדם להיות בן-חורים, "אדם שרוחניוּתו שולטת בגשמיותו – וזה שבחו – היות שעקרונות המוסר מרסנות אותו, ואינו משועבד לתאוות ליבו", כמו אותן אותיות בלוחות הברית שעל פי מדרש חז"ל היו מוקפות בחלל חוריהן והחלל מקיים ומחזיק את צורתן.

מעניין ש"השורש ח.ק.ק בערבית מובנו אמת והוא קרוב בעברית לשורש ח.ר.ר".

"אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן-חוֹרִים". (קהלת, י', יז)

חג חירות ברוחניות ובגשמיות שמח

יוסף

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]