[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף הכרזות על אכיפת חוק, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה). הדף הזה מביא לכם אוסף שני אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; והפעם בהקשרים של החוק ואכיפתו.

אתם מוזמנים לתרום עוד...

*  *  *

הכרזה בראש המאמר והכרזה השנייה: אשליית ההודאה...

הטיה קוגניטיבית בקבלת החלטות מתחילה פעמים רבות מהאמונה ש"חוכמת הלב", "ניסיון החיים" וה"שכל הישר" אינם יכולים להטעות אותנו. בנוגע להודאה הללו מוטעים לחלוטין; אנשים מודים בדברים שלא עשו, וככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, הולכת תופעה זו וגוברת; וכיום, אשליית ההודאה - האמונה שאדם לא יודה בפשע שלא ביצע - השתרשה עד בית המשפט העליון.

דוגמה לכך היא קביעתו של השופט נעם סולברג בפסק דין אטיאס נ' מדינת ישראל; "ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים, שאין אדם מודה באופן חופשי ומרצון בביצועה של עבירה, אלא אם כן אמת בפיו; וככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, כך גובר כוחה של הנחה זו".

פרופ' דן סיימון, שחקר את תופעת הרשעות השווא (ראו תמונה משמאל) הסביר לחברי וועדת סדר הדין הפלילי, כאשר דנה ב 2013 בניסוח הצעת חוק זכויות נחקרים ובמעמד ההודאה בפלילים, שהלחץ הגדול של הנחקר להודות נובע מרצונו לדעת "איך אני יוצא מפה" ולא האם אכן ביצע זאת.

[בתמונה משמאל: פרופ' דן סיימון. הוא הסביר לחברי וועדת סדר הדין הפלילי, כאשר דנה ב 2013 בניסוח הצעת חוק זכויות נחקרים ובמעמד ההודאה בפלילים, שהלחץ הגדול של הנחקר להודות נובע מרצונו לדעת "איך אני יוצא מפה" ולא האם אכן ביצע זאת. התמונה באדיבות אוניברסיטת דרום קרוליינה]

על שיטות החקירה הנהוגות במשטרה אמר סיימון כי: "זו שיטה של הפעלת לחצים על אדם והיא עובדת, אבל צריך להבין שהלחצים לא קשורים לאמת ולאשם. וזו הבעיה העיקרית של המתודות האלו. השיטות האלו לא נוטות להביא יותר להודאות אמת מאשר להודאות שווא - הן לוקחות אדם שאין לו אינטרס להודות, ובסוף הוא אכן מודה.

המאמרים הרלוונטיים באתר:

• יוסף זהר: משפט בצל מרחב המיקוח;
• יוסף זהר: הפרופסור למשפט עברי, שופט בית המשפט העליון ושר המשפטים;
• יוסף זהר: להביא את ההוֹדָאָה-הוֹדָיָה בפלילים לקבורה.

הכרזה השניה באותו עניין:

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

כרזות שלישית ורביעית: עו"ד דרור חוטר-ישי על המורשת הבעייתית של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק (1)

ב- 26 למרץ נתן דרור חוטר ישי ראיון לעקיבא ביגמן ב- 'ישראל היום - ישראל השבוע, לרגל צאת ספרו החדש "הכח ממכר" (הוצאת זמורה ביתן). המאמר עסק בעיקר בנזקים ארוכי הטווח שגרם, לדעתו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק למערכת:

[לראיון המלא של עקיבא ביגמן עם דרור חוטר ישי ב'ישראל היום', לחצו כאן]

להלן קטעים נבחרים:

כרזה שלישית: המשפט הפך לממלכת אי הוודאות

" הדבר הבסיסי ביותר הוא שהחוק צריך להיות ברור ומוחלט. מה שקובע זו לא דעה של שופט אלא לשון החוק. כששופט יכול לפרש כל מסמך משפטי ולמעשה יוצר אותו מחדש, זה דבר בלתי נסבל. מפה התחיל המאבק שלי, מהנושא הזה, שסירס למעשה את יכולת הפעולה שלנו כעורכי דין, לתת ייעוץ נכון ללקוחות".

בעצם המשפט נהיה ממלכת אי הוודאות. "לא רק, אני ראיתי את זה כסטארט־אפ ניישן: כל פעם בא שופט ויש לו סטראט־אפ חדש. איזו דוקטרינה או רעיון חדש. הוא מפתח לעצמו איזה מין תזה שמתאימה להשקפה אישית שלו, או להשקפה של הסביבה שלו, אבל לא מתאימה - לא לחוק ולא להסכם ולא לרעיון... (לכן, בתי המשפט נסתמים...) כל אחד מגיש היום תביעה, אומר ההסכם לא הסכם, החוזה לא חוזה, יכול להיות שאני אפול על איזה שופט שבאמת יחליט שהצוואה לא צוואה, שהמקרה היה כך או אחרת. יש סיכוי, אז למה לא?"

[קרדיט: Yosi Zeliger / צלם: סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א / אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית / CC BY 4.0]

כרזה רביעית: כשמערכת המשפט רוצה לבוא חשבון עם בן אדם, היא לא בוחלת באמצעים (ולהיפך)

"הם ממשיכים להופיע בתקשורת, מציגים עצמם כשלטון החוק, אבירי היושר, הציבור הנאור... הם רק לא מספרים מה הם עשו במחשכים במערכת שבשליטתם"

[קרדיט: Yosi Zeliger / צלם: סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א / אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית / CC BY 4.0]

כרזה חמישית: מעמדו המיתי של זאב רוזנשטיין בעולם הפשע הישראלי

קצין בכיר שלקח חלק במבצע ללכידתו של "הזאב" ועדיין נמצא ברשויות האכיפה, ביקש להישאר בעילום שם כשהוא מדבר על הנושא: "זאב רוזנשטיין, הוא אל קאפונה הישראלי - יש עבריינים יותר מסוכנים ממנו, אבל השם שלו עושה את הכל. תראה, השחרור שלו מייצר באזז גם אחרי 16 שנה בכלא, העניין שהוא מעורר..." (כהן, 2021).

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: הזאב חוזר… זאב רוזנשטיין בדרך לשחרור מוקדם.

כרזה שישית: המפכ"ל לשעבר רפי פלד על תופעת אנשי המודיעין שחוצים את הקווים והופכים לעבריינים...

המודיעין המשטרתי ואנשיו שילמו ועדיין משלמים מחיר יקר על "עיגול הפינות" של החוק והנוהל. כדי לקיים את השיטה הזו, מוקרבים שוטרים ובלשים רבים שמגיעים לארגון חדורי מוטיבציה, עובדים ימים ולילות, ומושלכים בערבו של יום מהמשטרה עם תווית של עבריינים פליליים.

אנשי מודיעין לא מעטים אחרים, "חצו את הקווים" והפכו לעבריינים קשים, ביניהם סוחרי סמים ואף רוצחים. כפי שאמר פעם המפכ"ל לשעבר רפי פלד, שהיה איש מודיעין שנים רבות: "תפקידם של אנשי מודיעין הוא לרדת למטה לתוך עולם העבריינים. הבעיה היא שלפעמים הם שוכחים לעלות...".

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: עבריינים במדים או גיבורים? הספר של שלמה בלישה.

כרזה שביעית: שופט ביהמ"ש העליון האמריקני, פליקס פרנקפורטר, מלמד אותנו על משמעות אמון הציבור

"למערכת השיפוטית אין, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לה הוא אמון הציבור בה!"

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: ישר לתוך הקרחון…

[התמונה היא נחלת הכלל]

כרזה שמינית: "המשטרה, רגליה במדמנת הפשע וראשה בפסגת השלטון"

ב- 14 במרץ 2021 פרסם העיתונאי אמיר אורן ב'ליברל' - תחת השם: 'המפכ"לים' - את אחד המאמרים הטובים שנכתבו בעת האחרונה על משטרת ישראל ואלה שעמדו בראשה.

• המאמר הרלוונטי באתר: אמיר אורן: המפכ"לים, ליברל, 14/3/21.

[למאמר המלא של אמיר אורן ב'ליברל', לחצו כאן]

בין היתר, כתב אורן: "זה קרה באפריל 1971, בשיא מחאת 'הפנתרים השחורים'. לא מפתיע שהבולשת בירושלים כיסתה את הפנתרים בשמיכה מודיעינית. הבולטים באנשיה התחככו בפלילים. סמים ועבירות קלות. סביבה עבריינית מייצרת חיכוך מודיעיני. תמיד יש למשטרה מה להציע, סגירת תיקים או הקלה בעונש למקור או למקורביו. המרתק בפרשה הוא המתח שבתוכו שרויה המשטרה, רגליה במדמנת הפשע וראשה בפסגת השלטון. לעיתים, כמו בתיקי נתניהו, אולמרט ושרון, היא חוקרת חשדות נגד ראשי ממשלה; ולעיתים, כמו בסיפור הפנתרים, אף שאינה מרגלת אחר ראש הממשלה במובנו הפשוט של ריגול אלא מנצלת מצב שהתהווה, היא מחדירה מקור שלה לשיחה עם רה"מ ויכולה, אם רוצה, גם להשפיע על כיוון ההידברות בין רה"מ לבין המוחים, שאינם חושדים בחברם."

[התמונה המקורית היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: "רב-אלוף יקר מפגש רביעי: בן-גוריון - משה דיין אמיר אורן"]

כרזה תשיעית: השופט מנחם אלון מזכיר לנו את מה ששופטי בית המשפט העליון שכחו...

השופט מנחם אלון כתב בהסכמה, בבג"ץ ז'רז'בסקי הארוך [150עמוד] והמפורסם את השורות הבאות: "במשטר דמוקרטי, המבוסס על עקרונות הפרדת הרשויות, ושבו מסורים לרשות הפוליטית קביעת המדיניות וניהולה וביצועה של מדיניות זו בתחום המדיני, הצבאי, הכלכלי, החברתי, חשיבות עליונה ומכרעת ונועדה לשמירת חוסנה ומעמדה של הרשות הפוליטית".

האם שופטינו העליונים ערים עדיין לחשיבות זו?

• המאמר הרלוונטי באתר: הרן פינשטין: שופטים ללא גבולות!

[תמונתו של השופט, פרופ' מנחם אלון נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דרורי11. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

כרזה עשירית: השופט משה לנדוי מסביר לנו מהו החוק העליון

אחד מכללי היסוד של המשפט הפרטי והבינלאומי אומר בלשון לעז: Salus populi supremne lex ובעברית: טובת העם היא החוק העליון. [כלל זה שימש את השופט משה לנדוי במשפטו של הצורר הנאצי כתשובה לטענת הסנגור הגרמני כי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם עומד בניגוד לדין הבינלאומי. על כך ענה השופט לנדוי כי החוק הפנימי עדיף על חוק הבינלאומי כחלק מטובת העם].

האם שופטינו העליונים עדיין זוכרים זאת?

• המאמר הרלוונטי באתר: הרן פינשטין: שופטים ללא גבולות!

[מקור תמונתו של השופט משה לנדוי: לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר]

[לאוסף הכרזות על אכיפת חוק, לחצו כאן]