המאמר עודכן ב- 22 באפריל 2022
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על אגו מנופח והשלכותיו. למאמר האחר לחצו:
* * *
החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים - קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות... בחג הפסח אנו נאבקים גם בגאווה האישית. אנו מבערים אפילו פירורים קטנים של 'חמץ' - של גאווה, ומכניסים פנימה את ה'מצה', הענווה והצניעות.
היהדות רואה את הגאווה האישית כאם כל חטאת, מכיוון שהיא מונעת מן האדם להכיר בחולשותיו ומציבה טריז בינו לבין זולתו ובינו לבין הבורא, כפי שאומר הקב"ה על גאוותן: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". חג הפסח מלמד אותנו את ערכה של הענווה. לא להתנפח מעבר לממדים האמתיים, לא להתנשא מעל הזולת, להיות פתוח תמיד ללמוד ולהשתפר, ולהכיר באפסותנו מול גדולתו של הבורא.
במה חטא ובמה פשע אותו גיבור אומלל של מסע הציד? מדוע רודפים אחריו בכל מיני חומצות מתוחכמות, מטליות רבות שכבות, שואבי אבק, מטאטאים משוכללים, ובעיקר ידיים מיובלות של נשים (בעיקר נשים)? התשובה היא שהחמץ מסמל את אויבו העיקרי של האדם. לא רק בגלל שהוא מאיים על הגזרה שלנו, אלא בגלל שהוא מאיים בעיקר על נשמתנו!
אין הבדל גדול בין שני האויבים בנפש, החמץ והמצה. אף שההבדל בין החמץ למצה נראה לעינינו ענק, הוא בסך הכול קטן מאד. שהרי, בתוך כל לחם רב רושם, מנופח, רב חשיבות וצבע, מסתתרת מצה ביישנית, דקה ועדינה. שהרי המצה היא בצק שלא תפח, ואילו הלחם המפואר הוא בסך הכל מצה שהתמלאה באוויר (תוצאת פעולתם המבורכת, בדרך כלל, של השמרים והחיידקים).
מכאן גם לחמץ שבחיינו, שהוא לכל היותר מצה מנופחת...