[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן][לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים.

בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו. יצחק בריק זכה לאות אבירי איכות השלטון בקטגורית הרשות המבקרת, לשנת 2020.

*  *  *

לאחרונה, פרסם ניצן סדן ב'תעופה וחלל', מאמר תחת השם: "הכשלים במטוס F-35"; ומומלץ לכם לקרוא את המאמר הזה בתשומת לב מרובה!

״הרבה דברים רעים נאמרו על חמקן הקרב F-35 ובצדק. היצרנית לוקהיד מרטין הצליחה להפוך את המיזם הזה ליקר ביותר בהיסטוריה; והוא נבנה באופן, שלא אפשר לממשלת ארה"ב לשנות או לבטל אותו, גם כשהבינה שהוא בעייתי ועמוס בתקלות.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

בחודש שעבר הודה הגנרל צ'רלס בראון, ראש מטה חיל האוויר האמריקאי (ראו תמונה משמאל), שה-F35 הוא אכזבה גדולה - עד כדי כך, שישנו צורך בפיתוח מטוס אחר. מאז שנכנס המטוס לשירות התגלו בו המוני ליקויים, באגים, תקלות שמסכנות חיים, תקלות קריטיות שיהיה זה נס פח הדס"ל אם לא יהרגו טייסים והתיקון של כל הנ"ל ייקר את העסק עוד ועוד. ואם לא די בזאת, ישנם ליקויים שנחשבים סיכון נמוך ועדיין לא תוקנו.

[תמונתו של הגנרל צקרלס בראון משמאל היא נחלת הכלל]

איך מאפשרים למטוס לא אפוי להיכנס לשירות? כי כך תוכנן במקור: מייצרים ומשיקים, ומתקנים את כל הצי תוך כדי תנועה. היתרון הוא שמקבלים מוצר מהר יותר; והחיסרון? שזה די מסוכן ומאוד יקר. אחד הבאגים שהתגלו היה תקלת שיכוך זעזועים, צרור ארוך היה גורם לכבלים להתנתק בחלל הגוף; ולשבש את מכשור הטיסה. תהליך תיקון הבאגים עודנו נמשך.

מצד שני, יכולותיו של חמקן הקרב הצעיר מרשימות ביותר, והטייסים אוהבים מאוד את המטוס ויכולותיו.

התייחסותי

יוקר המטוס ואחזקתו השוטפת של ה- F-35 הם אסטרונומיים; והליקויים שיש צורך לתקן 'תוך כדי תנועה' מכבידים מאוד על הפעלתו המבצעית. המצב הזה פוגע בגמישות האסטרטגית של צה"ל ומדינת ישראל; והאילוצים התקציביים שהוא יותר, אינם מאפשרים כמעט יכולת להסיט תקציבים למערכים אחרים כמו חיל טילים ( טק״ק) ולאמצעי לחימה חדשים ביבשה, בעלי חשיבות קריטית בשדה הקרב העתידי.

[לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן]

[בתמונה: מטוס F-35 נקלט בחיל האוויר. מקור התמונה: אתר צה"ל]

כל הצבאות המודרניים - כולל איראן וגרורותיה הכניסו לצבאם טק״ק (טילי קרקע-קרקע), מל״טים מתאבדים וטילי שיוט, כבר לפני שנים רבות; ובכך הם צברו עלינו יתרון אסטרטגי בולט; ואילו אנחנו ממשיכים להשקיע במטוסים, שהמענה שלהם לטילי קרקע-קרקע ולטילי שיוט הוא מוגבל ביותר; וילך ויפחת בקצב מהיר בשנים הקרובות.  95 אחוז מהעיסקה האחרונה של סיוע החוץ האמריקאי, בסכום של 9 מליארד דולר, הפרוס על מספר שנים, הולך למטוסים ומסוקים. המרכיב העיקרי הם מטוסי         ה- F-35.

עיסקה זו סגרה את האופציה להקים חיל טק״ק (טילי קרקע-קרקע) בצה״ל; בשילוב עם מטוסים לעשר השנים הבאות; ופגעה ביכולת לחזק את צבא היבשה. בשנים אלה, יתרונותיו של המטוס המאויש ילכו ויפחתו; ותקטן יכולתנו לתת מענה ראוי לטק״ק ולטילי השיוט; כפי שידענו לתת מענה למטוסי אויב. צה״ל נימצא בפיגור אסטרטגי של 20 שנה אחרי איראן וגרורותיה!

במונחי עלות תועלת, היה אפשר להסתפק בשתי טייסות F-35 ולא בשלוש טייסות כפי שנחתם בחוזה. צריך לזכור, שכל טייסת F-35 עולה שניים וחצי מליארד דולר; ואחזקת המטוסים בשיגרה; ואימון הטייסים, עולה הון עתק למשלם המיסים הישראלי. בסכום של טייסת ה- F-35 השלישית, היה אפשר לבנות את חיל הטק״ק.

כך, שמים את כל הביצים בסל אחד; ופוגעים באיזונים הנכונים בחיל האוויר עצמו; ובין זרועות האויר, הים והיבשה. במקום להכין את צה״ל למלחמה הבאה, צה״ל מתכונן למלחמה שעברה.

גם מטוס הביון החדש שצה"ל רכש לאחרונה, שדוברות צה״ל לא מפסיקה לנפנף בו, לא יאפשר למטוסינו לפגוע ברבים מאוד מאלפי הטילים והרקטות (4000-2000) שישוגרו כל יום על העורף הישראלי מכל עברי ישראל: מלבנון, מעזה, מהמליציות השיעיות מתימן, מעיראק ומסוריה עם אפשרות גדלה והולכת לירי, גם מאיראן.

.

גודלו של חיל האוויר אינו מאפשר לו לפעול, במקביל ובעוצמה, מול מספר גזרות; במיוחד, כאשר מדובר על שיגור של טילים מדויקים וטילי שיוט של האויב, ממרחקים של מאות ק״מ. הפגיעה בהם תיקח למטוסים שלנו זמן רב מאוד; בסיכון גדול. יתרה מכך, יש סבירות גבוהה, שהמטרות כבר תזוזנה ממקומן על גבי הרכבים המשגרים. לעומת זאת, הטק״ק - מרגע ששוגר ועד פגיעה במטרה מרוחקת - זקוק למספר דקות ספרות בלבד, כך שהסיכוי לפגוע במטרה של האויב ע״י הטק״ק, לאחר ציון מקומה ע״י מטוס הביון, עולה בעשרות מונים על הסיכוי של המטוסים לפגוע במטרה; וכל זה ללא סיכון.

כך שגם מודיעין מעולה בדמות מטוס הביון החדש שצה״ל רכש, המאתר את מיקום השיגור של טיל האויב, לא יוכל לתת מענה מספק, היות ומספר דקות לאחר שיגור טיל האויב, המשגר של האויב כבר לא ימצא במקום שבו שוגר הטיל, לטק״ק יש סיכוי לפגוע במשגר האויב לפני תזוזתו ואילו למטוס אין שום סיכוי בגלל הזמן הרב שיקח לו להגיע לאזור ממנו הוא יוכל לשגר את הטילים לעברו.

או שמא הוא מתבטל בפני הדרישות של הפיקוד הבכיר של חיל האויר? ואיפה המנהיגות המדינית?

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן][לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/2/19.