[בתמונה: "ויהיו סוסינו מחוקקים"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

*  *  *

ביום שלישי ה 5.05, ביטל בית המשפט העליון את זיכויו של רפי רותם - חושף השחיתויות ברשות המיסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014 - מ- 20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. לפיכך הטיל עליו עונש של חודשיים מאסר על-תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת.

שופטי העליון אשר ביטלו את הזיכוי, היו ערים לפגיעה הקשה הכרוכה בהליך הפלילי ולפערי הכוחות בין הנאשם לבין רשויות האכיפה והתביעה, אך הם סברו שהדרך להתמודד עמה היא בתום ההליך בלבד. בפסיקתם יצרו השופטים תקדים המבטל את סמכותו של בית המשפט לקבוע כבר בשלב מקדמי כי הפגם שבהעמדת הנאשם לדין מצדיק הימנעות מהרשעתו בפלילים, אף כאשר הוא סבור כי ההחלטה להעמיד לדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף.

[למאמרו של ד"ר יוסף זהר: 'רע”פ רפי רותם – תקדים הלוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף!', לחצו כאן]

[בתמונה: ביום שלישי ה 5.05, ביטל בית המשפט העליון את זיכויו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014. התמונה היא צילום מסך]

על מנת לנסות לדלות ולהבין את התפיסות העומדות בלב חוות דעתו של השופט סולברג (ראו תמונה משמאל) בפסק הדין, הנה שתי פסקאות עשויות לסייע בכך:

[בתמונה משמאל: שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. התמונה באדיבות הרשות השופטת של ישראל]

בפסקה 68 לחוות דעתו, קובע כבוד השופט סולברג, ״אין למהר ולהטיל אות קין פלילי על מצחו של חשוד, להעבירו מסע מעיק ומייגע שבו יידרש להוכיח את צדקתו״. מכאן עולה תפיסה שלפיה חשודים ונאשמים הם עבריינים שטרם נגזר עונשם; קריא הלכה למעשה, היפוך עיקרון חזקת החפות!

ובפסקה 54 לחוות דעתו, קובע סולברג, ״להליך הבירור המשפטי בבית הדין נודעת משמעות רבה, עד אשר לעיתים, ניתן יהיה להסתפק בהליך זה לבדו, ללא שיושת על הנדון עונש נוסף. עמידתו למשפט, מעשיו וכניעתו יחשבו כריצוי עונשו".

ומכאן עולה התפיסה שהמשפט הוא חלק מהעונש. תפיסה המזכירה דברים שכתב מישל פוקו (ראו תמונה למטה משמאל) על החקירות בימי הביניים ("לפקח ולהעניש", עמ' 55):

"הכול מתנהל כאילו התערבבו כאן פעולה של חקירה ואלמנט של ענישה. איך יכול עונש לשמש כאמצעי? איך אפשר לראות כעונש את מה שצריך להיות שיטה של הוכחה?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kusumaningrum לאתר Pixabay]

הטעם לכך נמצא בדרך שבה הפעיל המשפט הפלילי בתקופה הקלסית את ייצור האמת. חלקיה השונים של ההוכחה לא היוו אלמנטים ניטרליים. כל ראיה נסיבתית הביאה עמה דרגה של תיעוב.

האשמה לא החלה ברגע איחודן של כל הראיות; היא התהוותה בהדרגה מכל אלמנט שאפשר את זיהויו של אשם. ההוכחה בפלילים לא התאימה לשיטה דואליסטית, אמת או שקר, אלא לעיקרון של הדרגה נמשכת: דרגה שהושגה בהוכחה כבר יצרה דרגה של אשמה ובעקבותיה דרגה של ענישה.

החשוד, ככזה, היה ראוי תמיד לעונש מסוים; אדם לא יכול להיות בתום לב מושא של חשד. החשד קיפל בתוכו, בו בזמן, אלמנט של הוכחה. עינוי החקירה הוא אמצעי ענישה ופעולה של חקירה כאחת."

עוד על כך ברשימה, עקרונות האינקוויזיציה במשפט הפלילי בישראל, ייצור ידע, 18.06.20.

.

[למאמרו של ד"ר יוסף זהר: 'עקרונות האינקוויזיציה במשפט הפלילי בישראל', לחצו כאן]

[בתמונה: המשפט הפלילי בישראל טבול בשורשיו בעקרונות האינקוויזיציה של ימי הביניים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי webandi לאתר Pixabay]

ביקורת על תפיסת עולם שיפוטית דומה ערך כבר לפני 100 שנה אנטול פראנס, הסופר הצרפתי זוכה פרס נובל לספרות (ראו תמוה משמאל) בסיפור הקצר "שופטי צדק".

[תמונתו של אנטול פראנס משמאל היא נחלת הכלל]

וכך מוצגת בתמצית הסיבה לתפיסת זו בפי שופט הצדק הראשון בסיפור: "אדם אינו יכול לשפוט אדם. שופט, בעת שהוא יושב על כס המשפט, משיל מעליו את אנושיותו. הוא הופך לאלוהי, ואין הוא חש עוד בשמחה או בצער."

מי שמבין יותר מכל את נפשו של השופט הוא כנראה סוסו של שופט הצדק. וכך אומר הסוס בסיפור:

"כשהעולם, הוא אמר, יהיה שייך לסוסים – והוא ודאי יהיה שלנו ביום אחד מין הימים, מכיוון שהסוס הוא ללא ספק המטרה האחרונה והסופית של הבריאה.

כשהעולם יהיה של הסוסים ואנחנו נהיה חופשיים לפעול ולהגיב כרצוננו, אנחנו נהיה תחת חוקים כמו בני האדם, ונתענג על היכולת לכלוא, לתלות ולהכות עד מוות את בני מיננו.

נהיה בריות מוסריות. אפשר יהיה להיווכח בכך בבתי הכלא, בגרדומים, במתקני העינויים שיתפרשו בערינו. ויהיו סוסים מחוקקים."

[בתמונה: "ויהיו סוסינו מחוקקים"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WimdeGraaf לאתר Pixabay]

שני הציטוטים לקוחים מהספר "פרשת קרנקביל" בתרגום ראובן מירן בהוצאת נהר.

מקורות והעשרה

• יוסף זהר (2020), רע”פ רפי רותם – תקדים הלוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף!, ייצור ידע, 7/5/20.