[בתמונה: אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית - ציור מעשה ידי בנג'מין וסט משנת 1765. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

עודכן ב-8 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הפטרת פרשות תזריע מצורע עוסקת בסיפור אודות הקורות של ארבעה אנשים מצורעים. במקום אחר [1] דנו בסיפור של ארבעתם, ורק נזכיר שלפי פרשנות חז"ל, המדובר במשרתו של הנביא אלישע, גיחזי, שקולל על ידי הנביא בגין מעשיו, והוא ושלושת בניו לקו בצרעת עד סוף ימיהם. בדברינו הבאים נעסוק בדמותו של אלישע הנביא, ובסופה נתייחס לדמותו לזו של ישו הנוצרי, היות ויש בין הניסים שעשה אלישע לבין המסופר על נסי ישו מן המשותף.

אלישע בן שפט, בא ממשפחה מאבל מחולה, ונעשה נביא בישראל, במאה התשיעית לפני הספירה, בימיו של יהורם בן אחאב, ועד ימי יואש בן אחז. סיפורי המקרא אודותיו צבועים בחלקם בנופך אגדתי, ועיקר חשיבותו הייתה כממשיך דרכו של רבו אליהו[2].

[בתמונה: אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית - ציור משנת 1549. התמונה היא נחלת הכלל]

בספר מלכים נזכר אלישע לראשונה בסיפור החזון שראה אליהו בהר חורב:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ--עַל-אֲרָם.  וְאֵת יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.  וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל--יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע"[3].

לאחר כל זאת הופך אלישע למשרתו של אליהו כדלקמן:" וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, וְהוּא חֹרֵשׁ, שְׁנֵים-עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר; וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו.  וַיַּעֲזֹב אֶת-הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה-נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב, כִּי מֶה-עָשִׂיתִי לָךְ.  וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת-צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ—וַיְשָׁרְתֵהוּ"[4].

אלישע כמחליפו של אליהו מוזכר גם באירוע בו אליהו עולה בסערה השמיימה:" וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה.  וַיְהִי כְעָבְרָם, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל-אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, בְּטֶרֶם, אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי.  וַיֹּאמֶר, הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל; אִם-תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, יְהִי-לְךָ כֵן, וְאִם-אַיִן, לֹא יִהְיֶה.  וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם"[5]. למעמד הזה היו עדים גם חמישים איש שנקראים על ידי המספר המקראי בני הנביאים. לאחר הסתלקות אליהו, אומרים בני הנביאים כי נחה רוח אליהו על אלישע, והם משתחווים לו אפיים ארצה.

מרבית הסיפורים אודות אלישע הם לגנדות, כלומר סיפורי נפלאותיו של או על איש קדוש[6]. קודם שנדון בקצרה בחלק ממעשי ניסים אלה, נדבר על אופיו הכללי של אלישע. מהסיפורים עליו עולה כי הן דעותיו והן תכונותיו דומות לאלה של אליהו רבו. גם אלישע מתואר כאיש תקיף, שלא נרתע משום שליחות אלוהית, גם עם בצדה יש פורעניות או ייסורי נפש אישיים. המטרה של אלישע הייתה ונשארה השארת האמונה הישראלית ללא השפעה חיצונית וזרה, תוך הבלטת התפקיד הייחודי ההיסטורי והנעלה של ישראל.

[בתמונה: מרכבת אליהו הנביא בשמים, הנערים לועגים לאלישע ומותקפים על ידי הדובים. איור מכתב יד צרפתי, שנת 1463. התמונה היא נחלת הכלל]

הלגנדות על אלישע

שישה מהסיפורים על אלישע הינם לגנדה פשוטה או קצרה. על סוגה זו נמנים הסיפורים הבאים:

סיפור הריפוי של מעיין יריחו(מלכים ב', פרק ב', פסוקים: י"ט – כ"ב).

קללת הנערים ומותם(שם, פסוקים: כ"ג – כ"ה)

נס השמן לאלמנה(שם, פרק ד', פסוקים: א' – ז')

השבחת הנזיד(שם, פסוקים: ל"ח – מ"א).

הכפלת לחם הביכורים והצפת הגרזן(שם, פסוקים: מ"ב – מ"ד; פרק ו', פסוקים: א' – ז').

הללו הינם סיפורים קצרים בני שניים עד שבעה פסוקים לכל היותר, המספרים את הניסים שאלישע עשה לאנשים פשוטים ואלמונים. אין המספר המקראי אומר דבר על מוצאם של אותם אנשים, לא על תולדותיהם וכל נתון אחר אודותם. ניסים אלה אין להם  כל משמעות לאומית או דתית, והם באים להעיד על כוחו המיוחד של אלישע המחולל אותם. לסיפורים אלה יש דפוס ספרותי קבוע – פתיח שמתאר מצוקה המחייבת התערבות של גורם על טבעי, פנייה אל אלישע, והמעשה שהוא מבצע בעקבות פנייה זו.

הסיפור אודות הולדת הבן לאישה השונמית(מלכים ב', פרק ד', פסוקים: ח' – ל"ז),  מותו והחייאתו על די אלישע, שייך לסוגה של לגנדה שעברה עיבוד אומנותי. בניגוד לסיפורים הקצרים, הסיפור האמור מכיל שלושים פסוקים, הכולל תיאור נסיבתי שלם. גיבורי הסיפור זוכים לתיאור אודות תכונותיהם ואופיים גם זאת בניגוד לסיפורי הלגנדה הפשוטה.

לגנדה נוספת הינה הלגנדה המוסרית. לסוגה זו שייך הסיפור אודות הריפוי של שר צבא ארם נעמן מהצרעת בה לקה (מלכים ב', פרק ה', פסוקים: א' – כ"ז), והעברתה לגיחזי ובניו. הרעיון מאחורי הסיפור הינה הגדלת האמונה בכוחו של ה' אלוהי ישראל, והפצתה בגויים. בלגנדה זו לא ניתן לבצע את הנס בריטואל מאגי אלא באמצעות אמצעים ארציים רגילים כדוגמת מי נהר הירדן.

[בתמונה: אלישע מסרב לקבל את מתנות נעמן - ציור מעשה ידי פטר די גרבר, 1630. התמונה היא נחלת הכלל]

לגנדה אחרונה בסיפורי אלישע היא הלגנדה המדינית. לסוגה זו שייכים ארבעה סיפורים:

1. סיפור שביית הגדוד הארמי בדותן (מלכים ב', פרק ו', פסוקים: ח' – כ"ג).
2. סיפור המצור על שומרון והצלתה (שם, פרק ו' מפסוק כ"ד, ופרק ז' עד פסוק כ').
3. סיפור משיחת חזאל (שם, פרק ח', פסוקים: ז' – ט"ו).
4. סיפור מותו של אלישע (שם, פרק י"ג, פסוקים: י"ד – י"ט).

הלגנדה המדינית מכילה בתוכה את כל הסממנים הידועים, תיאור הצרה, הייאוש בעקבותיה, הפנייה לאלישע, והתשועה הבאה בגלל מעשיו. ייחודה שהיא מתרחשת בתחום המדיני. הגיבור בסוגה זו הוא הנביא ולא המלך או שריו. היא גם כוללת עימות בין הדרג המדיני לנביא, היות והדרג המדיני פועל על פי שיקולים ראליסטיים ואילו הנביא פועל בכוח נתונים על טבעיים.

[בתמונה: אלישע: הנערים נהרגים על ידי הדובות. איור משנת 1712. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש]

למרות שלא ניתן במסגרת הזאת לדון בעיון בכל סיפורי אלישע, נביא להלן דיון בשני סיפורים נבחרים, מלגנדות שונות.

הראשון שבהם הוא ריפויי המים של מעיין יריחו. כמור המדובר בסיפור מסוג הלגנדה הפשוטה. עיקר עניינו הוא הישועה שאלישע מביא לטובת אנשי העיר שסבלו ממים רעים ומכיל את רוב האלמנטים של הסוגה הספרותית לה הוא שייך כדלקמן – אנשי העיר פונים אל אלישע ומתארים כי אין הם יכולים לשתות מים:" וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל-אֱלִישָׁע, הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת"[7].  אנשי העיר, האלמונים לא מבקשים את התערבותו של הנביא אלא מתארים בפניו את המצב. אלישע מצווה להביא לו צלוחית חדשה מלאה במלח, והוא משליך אותו במקום בו המעיין נובע, כפי שנאמר בהמשך הפסוקים: "וַיֹּאמֶר, קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם, מֶלַח; וַיִּקְחוּ, אֵלָיו.  וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה--לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת.  וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר". כאמור אנשי העיר הפונים אל אלישע הם אלמונים, תפקידם אינו ידוע, ולא ברור אם הם בא כוחם של אנשי יריחו או דברו בשם עצמם. בנוסף, המספר המקראי לא ציין שום מעשה של אנשי העיר שיזכה אותם בנס שכזה, ונראה שנס זה נעשה רק בגלל שאלישע הזדמן למקום מושבם.

הסיפור הנוסף שנדון בו הוא הנבואה לחזאל, המשתייך ללגנדה המדינית. על פי האמור, אלישע מגיע לדמשק, מסיבה שלא פורשה. מלך ארם ששומע על בואו, שולח אליו את חזאל מקורבו של המלך. חזאל מביא לאלישע מנחה נכבדת, ומבקש לדרוש את ה' דרך הנביא, האם מלך ארם יחלים ממחלתו. תשובת אלישע מורכבת משני חלקים. לגבי השאלה המיידית האם המלך יחלים ממחלתו התשובה היא כן אולם לאחר מכן הנביא מגלה לחזאל כי המלך, לאחר שיחלים ימות בלי כל קשר למחלתו. התשובה הולמת בחזאל והנביא אומר לו שלא לגלות למלך את חלקה השני של תשובותיו, כדלקמן:" וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק, וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם חֹלֶה; וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר, בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד-הֵנָּה.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֲזָהאֵל, קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, וְלֵךְ, לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים; וְדָרַשְׁתָּ אֶת-יְהוָה מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.  וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל, לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק, מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, לֵךְ אֱמָר-לא (לוֹ) חָיֹה תִחְיֶה; וְהִרְאַנִי יְהוָה, כִּי-מוֹת יָמוּת.  וַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיו, וַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁ; וַיֵּבְךְּ, אִישׁ הָאֱלֹהִים"[8]. כאמור מדובר כאן בלגנדה מדינית, היות והיא מתארת את פעולת הנביא בחיי המדינה הארמית, ככוח המניע מאחורי הקשר שקשר חזאל על מלכו בן הדד. הרקע ההיסטורי של הסיפור ידוע מכתובות שלמנאסר השלישי[9], מלך אשור, ואם נתעלם מהקושי הכרונולוגי שסיפור זה מציב[10], הוא שייך לשרשרת השבחים שסופרו על אלישע , ונתחבר ככול הנראה כשני דורות לאחר המעשה המתואר.

בתחילת דברנו אמרנו כי יש דמיון מסוים בין הניסים שעשה אלישע, לניסים המיוחסים לישו הנוצרי. זאת ועוד, על סמך ההשוואה שנראה, היו חוקרים[11] שראו באלישע דמות ארכיטיפית(=אב טיפוס), לישו. בטבלה להלן[12] רוכזו מספר ניסים שיש להם דמיון לניסים שישו עשה. האם ניסים אלה הופכים  את אלישע לדמות ארכיטיפית לישו? ספק רב.

נושא	מקור מקראי	מסורת נוצרית - הברית החדשה
קבלת הנבואה בירדן	אלישע יורש את רוחו של אליהו (מל״ב ב׳)	ישו מוטבל על ידי יוחנן בירדן (הבשורה על-פי יוחנן א 28)
	יג ״וַיָּרֶם אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל-שְׂפַת הַיַּרְדֵּן.  ...  טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל-אֱלִישָׁע״	וַיַּעַן אֹתָם יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם וּבְתוֹכֲכֶם עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ׃ 27 הוּא הַבָּא אַחֲרַי אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו׃ 28 וְזֹאת הָיְתָה בְּבֵית אֳנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר יוֹחָנָן מַטְבִּיל שָׁם׃
ריפוי צרעת	אלישע מרפא את נעמן, שר הצבא של ארם (מל״ב פרק ה׳)	ישו מרפא את האדם המצורע (הבשורה ע״פ מרקוס א 42-40)
	יוַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר:  הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר.   ... יד וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר.	וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ 41 וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃ 42 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר׃
ריפוי חולים	אלישע מרפא את בן האלמנה (מל״ב ד׳)	ישו מרפא את האיש העיוור (הבשורה ע״פ מרקוס ח 22-25)
	לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד.  לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו.	22 וַיָּבֹא אֶל־בֵּית צָיְדָה וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ עִוֵּר וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לָגַעַת בּוֹ׃ 23 וַיֹּאחֶז בְּיַד הָעִוֵּר וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־מִחוּץ לַכְּפָר וַיָּרָק בְּעֵינָיו וַיָּשֶׂם יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲרֹאֶה אָתָּה׃ 24 וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֶרְאֶה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם כִּי מִתְהַלְּכִים כְּאִילָנוֹת אֲנִי רֹאֶה׃ 25 וַיּוֹסֶף וַיָּשֶׂם שֵׁנִית יָדָיו עַל־עֵינָיו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָיו וַיֵּרָפֵא וַיַּרְא הַכֹּל הֵיטֵב עַד־לְמֵרָחוֹק׃
	ו וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת-הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.	23 וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַיַּעַל הָהָרָה בָּדָד לְהִתְפַּלֵּל וַיְהִי־עֶרֶב וְהוּא לְבַדּוֹ שָׁמָּה׃24 וְהָאֳנִיָּה בָאָה עַד חֲצִי הַיָּם וְהַגַּלִּים יִטְרְפֻהָ כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּהּ׃ 25 וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ וְהוּא מְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם׃

אחרית דבר

הפטרת פרשות תזריע מצורע עוסקת בסיפור של ארבעה מצורעים. לפי פרשנות חז"ל המדובר היה בגיחזי ושלושת בניו שלקו בצרעת בעטיה של קללת רבו של גיחזי אלישע הנביא. אלישע פעל מסוף ימי אחאב ועד ימי יואש בן אחז, בערך בשנת 850 לפני הספירה.

אלישע היה מתלמידיו של אליהו הנביא עוד מנעוריו, ושאליהו עלה בסערה השמיימה, המשיך בפעולות הדתיות והמדיניות של רבו. בימיו הוצאה לפועל הנבואה של אליהו בדבר השמדתו של בית אחאב עם נביאי הבעל. על אלישע יש מארג שלם של סיפורי ניסים ונפלאות רבים, ושמו התפרסם גם בארצות הסמוכות. לאלישע הייתה השפעה מדינית גדולה, והוא עורר את המרד נגד מלך ישראל והפעיל לשם כך את יהוא בן נמשי.

יש שרצו לקשור את הניסים שבוצעו על ידי אלישע לישו הנוצרי, ויש חוקרים אף שראו בו דמות ארכיטיפית (אב טיפוס) לישו. כך או אחרת, אלישע  מתואר כאיש תקיף, שלא נרתע משום שליחות אלוהית, גם עם בצדה יש פורעניות או ייסורי נפש אישיים. המטרה של אלישע הייתה ונשארה השארת האמונה הישראלית ללא השפעה חיצונית וזרה, תוך הבלטת התפקיד הייחודי ההיסטורי והנעלה של ישראל.

[בתמונה: הנביא אלישע, אייקון רוסי מהרבע הראשון של המאה ה -18]

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים על נצרות ונוצרים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), נצרות ונוצרים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/20

[1] אבי הראל, יום בשורה מפיו של מצורע, ייצור ידע, אפריל 2018.

[2] אנציקלופדיה מקראית, כרך א', עמודים: 335 – 358.

[3] מלכים א', פרק י"ט, פסוקים: ט"ו – י"ז.

[4] שם, פסוקים: י"ט – כ"א.

[5] מלכים ב', פסוקים: ח' – י"א.

[6] עולם התנ"ך, מלכים ב', דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 12 – 19.

[7] מלכים ב', פסוקים: י"ט – כ"ב.

[8] שם, פרק ח', פסוקים: ז' – י"א.

[9] שלמנאסר השלישי, מלך אשור בשנים 858 עד 824 לפני הספירה. הכתובות על שמו הן מהמאה התשיעית לפני הספירה, ומתארות את מלחמותיו בשש שנות מלכותו הראשונות, מתוך 35 שנות שלטונו, כשברקע הכתובת חרוטה דמותו.

[10] קשה לומר כי אלישע פעל כנביא לפני שנת 842 לפני הספירה, ואם פעל קשה לשער ששמו התפרסם כבר באותה תקופה בממלכת ארם.

[11] Elisha Typology in Jesus’ Miracle on the Jordan River (Papyrus Egerton 2, 2v.14 Lorne R. Zelyck)

Published online by Cambridge University Pres, 20 November 2015

[12] Justin Taylor, Elisha as a Type of Christ and His Disciples, The Gospel Coalition