תקציר: זו הגאוותנות טמבל! בגלל חטא האדם שמגביה ראשו לשמים בגאווה ובהתנשאות – באים עליו הנגעים…

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 10 באפריל 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת תזריע: ראשי פרקים

1. בזמן בית המקדש, אשה לאחר לידתה היתה מביאה קרבן לבית המקדש. אם מצבה הכלכלי היה טוב, היתה מביאה כבש בתור קרבן ואם לאו היתה מביאה שני תורים או שני בני יונה שהיו זולים יותר.

2. מצוות ברית המילה מופיעה גם בפרשתינו. "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". כידוע אחת מהמצוות הראשונות אשר ניתנו לאברהם אבינו (מאות שנים לפני שנתנו לעם ישראל עשרת הדברות) הינה מצוות ברית המילה שבה מחוייב כל אב בישראל למול את בנו כאות לברית הקיימת בין עם ישראל לבין הקב"ה "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר  אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.   וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם". אגב, גם המוסלמים צאצאיו של ישמעאל בן אברהם מחוייבים בברית המילה, אולם בגיל 13 "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:  בְּהִמֹּלוֹ  אֵת, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".

3. בזמן המקדש, אדם שהופיעו בגופו פצעים מסוגים מסוימים המפורטים בתורה, ("נגע צרעת") עליו להתייחס אליהם לא כמחלה פיזית הדורשת טיפול רפואי, אלא כאל 'אות' משמים שההתייחסות אליו והטיפול בו הינם בצד הרוחני. מופיע בספר במדבר שמרים-אחותו של משה, חלתה בצרעת לאחר שדברה בגנות ציפורה אשת משה. "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח... וַיִּחַר אַף ה’ בָּם, וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג". מי שקובע את חומרת המחלה הינו הכהן.

4. בזמן בו הנגע על גופו של האדם, עליו להתנהג כאדם נזוף, בגדיו פרומים, ראשו פרוע (אסור לו להסתפר או להתגלח), ועליו להכריז על עצמו טמא, כדי שיתפללו עליו, ובכל תקופה זו הוא נמצא "בדד מחוץ למחנה".

פרשת מצורע ראשי פרקים

1. פרשת מצורע הינה המשך לפרשה הקודמת (פרשת תזריע). גם בפרשה שלנו ישנם דינים והלכות הקשורים בהלכות של אדם, כלים, בגדים וכן קירות של בתים אשר נגועים ב"צרעת".

2. קיים מושג בהלכה היהודית הנקרא "טהרת המשפחה" אשר בו בני זוג נשואים מנועים מלקיים יחסי אישות בתקופה בה האשה נמצאת במחזור החודשי שלה וכן בשבעה ימים שלאחר מכן ושלאחריו האשה טובלת במקווה מים.

[בתמונה: טהרה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cromaconceptovisual לאתר Pixabay]

3. גם בפרשה שלנו וגם בפרשה שקראנו לפני שבוע (פרשת שמיני) יש התייחסות לטומאת כלים ומה דין כלי חרס אשר בא במגע עם חיה טמאה או בנבלה "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם, אֶל תּוֹכוֹ:  כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ.  מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי יִטְמָא. וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו, יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ" במילים אחרות הכלי נטמא וע"פ הדין יש לשבור אותו.  בגמרא ישנו סיפור מעניין הידוע בשם "תנורו של עכנאי":

תנורו של עכנאי

וכך מספרת הגמרא: מעשה באיש אשר שבר תנור חרס בגלל שנטמא ולאחר זמן מה הרכיב אותו מחדש תוך כדי שימוש בחול כדי לחבר את השברים. ונשאלה שאלה: האם התנור כשר או לא? "מועצת חכמי התורה" דאז, אמרו: טמא, ואילו רבי אליעזר טען שטהור. במהלך הוויכוח אמר להם רבי אליעזר "אם אני צודק אזי עץ החרוב שנמצא לידינו יעקר ממקומו ויעוף 100 מטר", וכך היה. אמרו לו שאין הוכחה מהחרוב. אמר להם "אם אני צודק אזי המים שבאמת-המים יחזרו לאחור" (מים בעלייה?). אמרו לו שאין הוכחה מהמים. אמר להם "אם אני צודק אזי קירות בית המדרש יזוזו" וגם כאן אמרו לו שאין הוכחה. ואז אמר רבי אליעזר שבמידה וההלכה כמוני אזי השמים יוכיחו (נקבל תשובה מהקב"ה) ואכן יצאה בת קול משמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר.

[בתמונה: תנור חרס. צלמית טרה קוטה של אשה אופה לחם בפורן, תנור אפייה דו-קומתי, המאה ה-5 לפנה"ס, יוון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Marie-Lan Nguyen. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

קם רבי יהושע שהיה מהחכמים הבכירים ואמר: "לא בשמים היא". במילים אחרות, מרגע שהקב"ה נתן את התורה לבני אדם ומינה את החכמים (סנהדרין) כפוסקים אזי על פיהם יש לנהוג למרות שאפילו יש סתירה לכאורה בין התורה לבין פסיקת הסנהדרין, וכאשר יש מחלוקת בסנהדרין פוסקים לפי הרוב. ממשיכה הגמרא ומספרת שלאחר זמן פגש רבי נתן את אליהו הנביא ושאל אותו מה היתה תגובתו של הקב"ה במהלך הוויכוח? ענה לו אליהו הנביא שהקב"ה אמר "נצחוני בני, נצחוני בני". המשך הסיפור מעניין לא פחות. היות ובאותו היום ביטלו את כל הפטורים שנתן רבי אליעזר והחכמים התייעצו בינהם מי ילך להודיע לרבי אליעזר, היות ויש חשש שרבי אליעזר בקנאתו יכול להשמיד את העולם, לכן החליטו שרבי עקיבא ילך להודיע לו.

רבי עקיבא נקט בטקטיקה מעניינת (וכאן אני מצטט מילה במילה את הגמרא): "אמר להם ר' עקיבא: אני אלך. שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה ר' עקיבא? לבש שחורים, ונתעטף שחורים וישב לפניו בריחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבריך בדילין ממך, אף הוא קרע בגדיו, חלץ נעליו, נשמט וישב על גבי הקרקע וזלגו עיניו דמעות. במקום אחר בגמרא נאמר: "תנא אף גדול היה באותו יום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר' אליעזר, נשרף."

רבן גמליאל היה באותה תקופה ראש הסנהדרין שקיבל את ההחלטה לנדות את רבי אליעזר. מספרת הגמרא: "ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו.

במילים אחרות סיפור זה בא ללמדינו כשיש הנהגה מוסכמת (סנהדרין) חובה עלינו לציית לה. וההלכה היוצאת מהסנהדרין היא על פי רוב.

[בתמונה: כשיש הנהגה מוסכמת (סנהדרין) חובה עלינו לציית לה. וההלכה היוצאת מהסנהדרין היא על פי רוב. בתמונה: כינוס הסנהדרין, איור משנת 1883. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Wrongkind707. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

"אמרי אמיר"

1. "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (י"ג, מ"ה) – בעל הטורים אומר שרק בארבעה מקומות במקרא מופיע המילה "וראשו":

א.    בפרשתנו – "וראשו יהיה פרוע"

ב.    בחטא דור הפלגה – "וראשו בשמים"

ג.     בחלום יעקב – "וראשו מגיע השמימה"

ד.    בספר איוב בנאום צופר הנעמתי -  "וראשו לעב יגיע

מוסיף בעל הטורים ואומר שעלינו ללמוד מוסר השכל בנוגע לצניעות: בגלל חטא האדם שמגביה ראשו לשמים בגאווה ובהתנשאות – באים עליו הנגעים.

[בתמונה: זו הגאוותנות טמבל! בגלל חטא האדם שמגביה ראשו לשמים בגאווה ובהתנשאות – באים עליו הנגעים... [התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

2. "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר"(י"ד, ט'), בעל ה- "כלי יקר" אומר שהתורה פרטה במיוחד את שלושת האיברים הללו (ראש, זקן, גבות) כי הם קרובים לשלושה ראשי עבירות אשר עליהם באים הנגעים:

• א. "את ראשו" – לכפר על גסות הרוח, ההתנשאות והגאווה, כי הגס רוצה תמיד להיות ראש וראשון
• ב. "ואת זקנו" – מסביב לפה שמדבר לשון הרע.
• ג. "ואת גבת עיניו" – לכפר על צרות העין.

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על 'פרשת מצורע'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.