[בתמונה: דגלו של חבל נגורנו קרבך]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על מלחמת נגורנו קרבך. המאמרים הקודמים: 

• גרשון הכהן: נגורנו קרבאך – חדשנות באמצעי הלחימה, ועדין לא חדשנות מערכתית;
• אלי בר און: המערכה בנגורנו קרבך – סיכום ביניים.

*  *  *

המלחמה האחרונה בין אזרבייג'ן וארמניה על גורלו של חבל נגורנו-קרבאך, התחוללה במהלך ספטמבר- נובמבר 2020 והסתיימה בהפסקת אש בתיווכה של רוסיה; והיא נחשבת לניצחון של הצבא האזרי. העולם שהיה שקוע במגפת הקורונה העדיף לראות את האירוע כסכסוך מקומי, אי שם בדרום הקווקז; אף שהיה בו מטען נפיץ למעורבות בינלאומית, בשל חשיבותו הגיאופוליטית; ובכול זאת, הוא מעניין את מדינת ישראל מהיבטים שונים.

על מה הסכסוך?

זה היה הסיבוב השלישי בין שתי המדינות, הטוענות לבעלות על החבל, מאז זכו לעצמאות לאחר פירוקה של ברית המועצות ב-1988. אף שהחבל הוגדר כחלק מאזרבייג'ן, הרוב האתני הנוצרי הארמני דרש להתאחד עם ארמניה. לאחר מלחמה בת שש שנים, שהסתיימה בשביתת נשק 1994, ללא הסכם שלום, השכילה ארמניה להחזיק בעיקר שטחי החבל. הארמנים טוענים לזכות היסטורית המגובה במשאל עם (1991), בו החליטה האוכלוסייה הארמנית לפרוש מאזרבייג'ן, ואילו האזרים טוענים שהחלטת האו"ם היא זו הקובעת את זהות והזיקה של החבל לאזרבייג'ן שהשכילה במהלך צבאי מהיר להשיב את רוב החבל לשליטתה.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

רקע היסטורי

במהלך מאות שנים התחלפה הבעלות על החבל בין האימפריות השונות ששלטו באזור כמו פרס העתיקה, רומא, העות'מאנית והרוסית. ב- 1805, נקבע שנגורנו- קרבך שהייתה אז מחוז באימפריה הפרסית עם רוב ארמני-נוצרי מאז 700 השנים האחרונות, הפך למדינת חסות של האימפריה הרוסית. בעקבותיו, קטנה הקהילה האזרית המוסלמית ואילו הרוב הנוצרי בנגורנו-קרבאך גדל בהתמדה.

העימותים האתניים האופייניים בקווקז נחלשו, כאשר השלטון הסובייטי כפה חלוקת מחוזות שונה, כדי להחליש התנגדויות לשלטון המרכזי, ביניהם הכרזה על נגורנו-קרבאך - הארמנית-נוצרית ברובה - כאוטונומיה השייכת לאזרבייג'ן (1924, נראה ששליט ברית המועצות דאז, יוזף סטלין (ראו תמונה משמאל), רצה לרצות את טורקיה ידידתה אז, ע"י חיזוק המדינה האזרית-מוסלמית, הנאמנה לה).

[תמונתו של סטלין משמאל היא נחלת הכלל]

בעקבות הגירה מוסלמית גוברת, שאף ממשל נגורנו-קרבאך להסתפח לארמניה, אך גרובצ'וב דחה את הבקשה.

העימותים הפנימים בחבל גברו לכדי מלחמה ב 1994-1991, בה השתלט צבא ארמניה על כל החבל ועל אזורים נוספים בשטח אזרבייג'ן. הייתה זו מהלומה גדולה והשפלה לאזרים, שצבאם היה חזק ומפותח בהרבה אך חסר איחוד ונחישות.

הסכם הפסקת אש לא היווה פתרון סופי וגם לא יושם במלואו. אמנם נגורנו-קרבאך קיבלה אוטונומיה דה פקטו, אך הסיפוח לאזרבייג'ן נותר על הנייר. מאחר וזהותם של הכוחות הזרים האמורים להפריד בין הניצים לא הוסכמה מסיבות פוליטיות, מתכתשים לעיתים הכוחות הארמניים והאזרים לאורך קו הפסקת האש. וחזרתם של מיליון פליטים אזרים לנגורנו-קרבאך, לא התרחשה.

[סמל חבל נגורנו קרבך. התמונה היא נחלת הכלל]

תקופת הדמדומים

הסכם הפסקת האש הופר מדי פעם עד כדי התלקחות מלחמה וסבבי שיחות כושלים בין המדינות גם לאחר שהאסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה (2005) קראה לנסיגת הדרגתית של ארמניה משטחי אזרבייג'ן, והשבה הדרגתית של פליטים אזריים לבתיהם, נדחו עי הארמנים על הסף; בעודם מעדיפים לשמר את הסטטוס קוו, לאחר שארמניה כבר איבדה חלק גדול משטחה ההיסטורי לטורקיה. מבחינת הלאומנים הארמנים "אם נפסיד את קרבאך, יהיה זה הדף האחרון בהיסטוריה של העם הארמני". מבחינת האזרים, נגורנו-קרבאך הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית האזרית שהארמנים פלשו אליה שלא בצדק, ועקרו ממנו את תושביו האזרים ועליהם להשיב את החבל לשלטונם. שני הצדדים ממשיכים להתבצר בעמדתם. המשא ומתן בין המדינות מתנהל ב"פורום מינסק" המורכב מכמה מדינות, בהובלת ארה"ב, צרפת ורוסיה, שלטענת אזרבייג'ן פורום זה מוטה לטובת ארמניה ועל כן משתפת איתו פעולה רק באופן חלקי.

המלחמה האחרונה

לאחר הכישלון האחרון של אזרבייג'ן לכבוש עמדות ארמניות באפריל 2016, הלך והתגבר יצר הנקמה בקרב מנהיגי אזרבייג'ן. הם הקדישו ארבע שנים להכנות בהם אזרבייג'ן משכה את שיחות השלום, הכפילה מדי שנה את תקציב הביטחון שלה, הצטיידה בידע ואימונים בנשק מתקדם (ישראלי ברובו), נצלה את המצב, שבו העולם טרוד במגפת הקורונה, וארה"ב שקועה בבחירות משלה. אזרבייג'ן זיהתה בארמניה חולשה פנימית, שאננות והיעדר תמיכה חיצונית; וראתה בכך הזדמנות לפתוח במלחמה.

[בתמונה: הטיל הישראלי 'לורה' ש'כיכב' במערכה האחרונה בנגורנו קרבך. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

המעורבות הזרה:

• טורקיה: יש לה עניין להקדם את מעמדה בעולם המוסלמי ולכן תומכת מלאה בעניין האזרי, כולל הכנסת כוחות צבאיים למובלעת נאחצ'יבן, גיוס שכירי חרב סורים ג'יהאדיסטים והעברתם לאזרבייג'ן.
• רוסיה: חרף ברית ההגנה שיש לה עם ארמניה (עליה הסתמך נשיא ארמניה פשיניאן) מסתבר שלא חשה מחויבת לסייע במקרה ואזרבייג'ן תנסה לכבוש את קרבאך כי באופן רישמי האזור הוא חלק מאזרבייג'ן. ההתקרבות של נשיא ארמניה לארה"ב וכלכלה מושחתת היה לצנינים בעיני רוסיה; שלא ששה לבוא לעזרתו של נשיא פרו מערבי וגם לא מוכנה הייתה לסכן את האינטרסים המשותפים שלה עם טורקיה.
• מדינות אחרות כמו צרפת וארה"ב ניסו לרכך את העימות, אך בשל עיסוקם עם מגפת הקורונה, בחירות ומשברים עולמיים אחרים, החל מלבנון ועד בלארוס, העדיפו להניח לרוסים לטפל בבעיה.

תוצאות המלחמה

 בהתערבות רוסיה שכפתה הפסקת אש, נוסח הסכם הכולל את נסיגתה של ארמניה מכמה אזורים שהיו בשליטתה מחוץ לגבולות נגורנו-קרבאך בעלי חשיבות סמלית עבור אזרבייג'ן, מאחר שהעיר המרכזית -אגדם, הוחרבה לחלוטין במסגרת הסכסוך, והבניין היחיד שנותר בה הוא המסגד העירוני. הכביש הראשי המוביל מנגורנו-קרבאך לארמניה "מסדרון לצ'ין", יישאר פתוח בפיקוח משקיפי שלום רוסים למשך חמש שנים. כמו כן, יסללו דרכי תחבורה בארמניה שיקשרו בין אזרבייג'ן והמובלעת נחיצ'יבאן, המוקפת בארמניה, איראן וטורקיה.

[בתמונה: מסדרון לצ'ין. צילום מסך מתוך תכנית עובדה]

האכזבה מנטישת העולם: כמעט כול ארמני בטוח שקרבאך היא אדמה ארמנית ומאמינים שרוב העולם יסכים איתם. מיליון ארמנים נטבחו עי הטורקים ושטחים רבים אבדו להם. לאחר שהעולם בגד בהם, עכשיו זמנו של העולם להכיר בכך שהחבל צריך להיות ארמני. מבחינתם נבגדו שוב, כאשר איש אינו רוצה לתפוס צד בוויכוח הטריטוריאלי, העלול לעודד מיעוטים אתניים לדרוש אוטונומיה. נוח יותר לאיחוד האירופאי לקנות נפט אזרי להשאיר את הבעיה לרוסים.

סיבות לכישלון הארמני 

• חוסר הבנת ההשתנות בשדה הקרב ופעילות צבאית על פי שדה הקרב של המאה שעברה;
• הצמדות לסטטוס קוו כבסיס להמשך האחיזה בחבל, שאננות ויוהרה, ביטחון יתר, זלזול בכשירות הצבאית והנחישות האזרית המוסלמית על בסיס ניצחונות עבר;
• גאווה לאומית על בסיס היסטורי, דתי, שלא כול ארמניה שותפה לה;
• הסתמכות יתר על רוסיה בעלת הברית, שתגבה את מהלכיה בכול מצב, ולא תאפשר פגיעה בה;
• הסתמכות על סיוע ואספקת נשק שובר-שוויון מישראל בתקופת לחימה, שלא עמד במבחן המציאות, עקב אינטרסים אזוריים שונים של ישראל.

הקשר של  ישראל 

ישראל מקיימת (או, לפחות, קיימה עד למלחמה) קשרי ידידות חמים עם שני הצדדים הלוחמים:

• מצד אחד - ישראל חשה מחויבות היסטורית כלפי ארמניה המלווה בנקיפות מצפון על כך שמטעמים שונים היא נמנעת מלגנות את טורקיה בשל רצח העם הארמני, וארמניה אף פתחה לאחרונה שגרירות בישראל; ומספקת לה נשק ביד רחבה.
• מצד שני חשובים מאד קשריה עם אזרבייג'ן הגובלת עם אירן; והיא יבואנית גדולה הרבה יותר של נשק מתוצרת ישראלית (60% מיבוא הנשק האזרי), בעוד שרוסיה תומכת ומהווה ספק נשק עיקרי (94%)  לארמניה.

ראש ממשלת נגורנו-קרבאך ונשיא ארמניה דרשו מישראל לא פעם לחדול מלספק לאזרבייג'ן "נשק שובר שוויון", הכוונה למזל"טים העושים שמות בצבא הארמני (ראה דיווחו של איתי אנגל  ב"עובדה"). בעודה ממשיכה לספק נשק לאזרבייג'ן במהלך הקרבות ומונעת זאת מארמניה. האהבה הארמנית לישראל הפכה לשנאה.

[לתכנית עובדה, לחצו כאן]

קונוטציה

ארמניה מדמה עצמה לישראל. שתי מדינות שחוו שואה; שמוקפות נרדפות ומאוימות עי האיסלאם האוניברסלי;, שנאבקות על אחיזה בטריטוריות היסטוריות, שנתפסו ע"י זרים; מעטים מול רבים, בעלי אופי הישרדותי; עם נטייה לתרבות המערב; בעלי תחושת עליונות ביחס לסביבה המוסלמית, המלווה בתחושת גאווה לאומנית, אם לא קיצונית, העלולה להתעלם מהאפשרות לניצחון מוסלמי.

כדאי ללמוד מן הארמנים את מחירה של האשליה, ש"צדק היסטורי" מהוה שיקול בהתייחסות העולם לעימות, עלולה להביא לתחושת ביטחון- יתר ושאננות מסוכנים.

[להרחבה על מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.
• אלי בר און (2020), המערכה בנגורנו קרבך - סיכום ביניים, ייצור ידע, 11/10/20.
• גרשון הכהן (2020), נגורנו קרבאך – חדשנות באמצעי הלחימה, ועדין לא חדשנות מערכתית, ייצור ידע, 27/11/20.