תקציר: הפרק השני על פופוליזם, עוסק בכיצד פופוליסטים מתנהלים, כאשר הם הצליחו להשיג את מטרתם ולהיבחר לשלטון…

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

מאמר זה הוא שני בשלושה מאמרים, המתבססים על הספר ?What is Populism ל- יאן-ורנר מולר, ומאמרים נוספים. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• עמר דנק: מה זה פופוליזם?
• עמר דנק: פופוליזם – למה זה קורה ומה עושים?

*  *  *

לאורך זמן רב הניחו חוקרים, שהמהות של מפלגות פופוליסטיות זאת מחאה כנגד המשטר והאליטות (או קואליציה דמיונית אחרת) ולכן הן לא יכולות לשלוט, הרי אי אפשר למחות נגד עצמך.

לחילופין, החיוניות והאנרגיה שהניעו אותם עד השלטון בתור תנועת מחאה תיחלש לאורך הזמן שהן בשלטון, כי כמה זמן אפשר להאשים אליטות בדבר קשיים וקלקולים בשלטון?

אבל המציאות הראתה אחרת; ועל כן, הפרק השני על פופוליזם, עוסק בכיצד פופוליסטים מתנהלים, כאשר הם הצליחו להשיג את מטרתם ולהיבחר לשלטון.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של Jan-Werner Müller, בשם: ?What Is Populism, שראה אור ב- 2016, בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

בתחילת שלטונם של פופוליסטים, יש המתנחמים בכך, שהם צפויים להיכשל, אבל זאת אשליה. לפופוליסטים יש אפליקציות "נוגדות" כישלון:

- ראשית, בכל כישלון, פופוליסטים ימשיכו להאשים את האליטה מאחורי הקלעים שעדיין מושכת בחוטים. צ'אבס תמיד האשים את הפעולה במחשכים של האופוזיציה כדי למנוע ממנו את ה"סוציאליזם של החדש של המאה ה-21". כשזה לא היה אפשרי, הוא האשים את ארה"ב. מכאן, ניתן להבין שוב את הקשר בין פופוליסטים להתפתחותן של תיאוריות קונספירציה.

- שנית, פופוליסטים ממשיכים להיות קורבניים ונרדפים. ארדואן צייר את עצמו כאנדרדוג. לוחם הרחוב מהשכונה הקשה באיסטנבול (קאסימפסה) שנלחם באומץ בקמאליסטים שכוננו את טורקיה המודרנית, הרבה אחרי שהוא שלט לחלוטין בפוליטיקה, בכלכלה ובתקשורת (זאת, מבלי לנתח, האם ניסיון ההפיכה נגדו היה אמיתי או מומצא).

- שלישית, פופוליסטים ממשיכים להתנהג כמו מיעוט נרדף שצריך להגן על עצמו, גם אם יש להם רוב, שכאמור הביא אותם לשלטון, וגם אם הם הצליחו לחזק את הרוב שלהם.

[לאוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה, לחצו כאן]

פרקטיקות פופוליסטיות בשלטון

קיטוב

פופוליסטים בשלטון עסוקים בקיטוב ככל הניתן, תוך שהם מכינים את הציבור שתומך בהם להתנגשות אפוקליפטית עתידית. העימות הפוליטי הוא אישי תוך טשטוש הסוגיות הפוליטיות עצמן, למעט ב"כותרות" והעימות עצמו מקודש, ומתודלק כל הזמן. כאשר האופוזיציה ארגנה מחאות ושביתה כנגד ב-2002 הוא הגדיר את זה כך: "זה לא נוגע לבעד צ'אבס או נגד צ'אבס, זה… פטריוטים נגד אויבי האומה".

"this is not about the pro-Chávez against the anti-Chávez . . .but . . . the patriots against the enemies of the homeland".

לאורך כל כהונתו היה לו משפט קבוע: "פה יש לנו פטריוטים הנלחמים נגד אנטי פטריוטים..." (Here we have the patriots fighting against the antipatriots).

מסגור ובימוי משברים

פופוליסטים ממסגרים סוגיות כמשברים כדי לחזק את הצורך "באחדות ובתמיכה" בהם כמובן ובמקביל הם מתדלקים כך את העימות הפוליטי כנגד יריביהם, בטענה שבעוד הם נלחמים ברגע קשה כזה למען העם, היריבים שלהם עוסקים בפוליטיקה. אנשים כצ'אבס או רפאל קוריאה (אקוודור), רואים בממשל קמפיין מתמיד.

נכון שזאת תופעה גם אצל לא פופוליסטים, אבל אצל פופוליסטים זה על חשבון הצבת יעדים בתחילת כהונה, זאת דרך חיים. אם חשבתם שכתבתי זאת לאור תגובות הליכוד הקבועות, זה לקוח מתוך הספר Populist Seduction in Latin America של טורה משנת 2010 בהוצאת הוצאת הספרים של אוניברסיטת אוהיו (ראו תמונת כריכה משמאל), וממאמר "איך לביים משבר" של מופיט שנכתב ב-2015.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של Carole de la Torre, בשם: Populist Seduction in Latin America, שראה אור בהוצאת: Ohio RIS Latin America Series. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

תחרות וקמפיין תמידיים

פופוליסטים נמצאים בקמפיין תמידי, זה נובע מהצורך בתדלוק האנרגיה שהם צריכים מסביבם, וגם מהחשש התמידי שלהם ממתחרים פוליטיים. לכן, פופוליסטים עסוקים במרדף אחרי כל סוגיה פוליטית ומסגור (Framing)  שלה כחלק מהתחרות הפוליטית.

שיוך אישי של המדינה (קוליניזציה של המדינה)

פופוליסטים משווקים פעולות ממשל, ככאלה שמגיעות אישית מטעמם. הם עושים ע"י הכרזה על החלטות כאלה בהצהרות לאומה דרך התקשורת (ולא מסיבות עיתונאים), והשנייה ע"י מסגור אישי:

- הם בנו את הכבישים והמחלפים (מוראלס, בוליביה; ראו תמונה משמאל);

- הם מחלקים צ'קים לאזרחים – טראמפ רצה שהחתימה שלו תופיע על הצ'קים במסגרת מענקי הקורונה.

[בתמונה משמאל: אבו מוראלס, נשיא בוליביה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ministerio de Relaciones Exteriores. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

הפיכת הפקידות השלטונית למקורבים ונאמנים

אחת הפעולות הראשונות של ויקטור אורבאן היתה "חוק השירות הציבורי" שמטרתו היתה לאפשר למפלגתו פידס לאייש את המשרות הציבוריות הבכירות בנאמנים, במה שהיה תחילתו של תהליך קריסת הדמוקרטיה בהונגריה. קודם לכן התחילו לרדת ביצועי הממשל ההונגרי במדדים שונים.

ביצוע רפורמות בבית המשפט והשתלטות עליו

אורבאן שזכה לרוב מוחלט בפרלמנט העביר שינויים בחוקה שכללו את הרחבתו את ההרכב של בית המשפט החוקתי מ-8 ל-15, ושינוי של שיטת המינוי כדי שמפלגתו תוכל למנות אותם בלי צורך בהסכמה של מפלגות נוספות. לאחר מכן מונו 7 המקומות הפנויים בנאמני המפלגה.

[התמונה היא תמונת הפתיחה של מאמר כתב העת 'האטלנטיק' שעסק באורבן]

צ'אבס עשה זאת בצורה יותר ברוטלית – שנה אחרי בחירתו קיים בחירות חדשות למושב החוקתי, תוך הפרת פסיקה של בית המשפט העליון, כדי להעניק לעצמו את הזכות לפרק כל מוסד חוקתי אחר כולל בית המשפט. החשש לשרידות בית המשפט הביא אותו לאשר את המהלך חוקתית, אבל נשיאת בית המשפט העליון סיסיליה סוסה התפטרה תוך שהיא מכריזה ש"בית המשפט בחר להתאבד, כדי להימנע מהוצאתו להורג, אבל התוצאה דומה, הוא מת". גם זה לא הספיק לצ'אבס וב-2004 הוא ערך רפורמה להגדלת הטריבונל העליון והגדיל אותו מ-20 ל-32. את המושבים שנוספו הוא מילא בנאמניו.

מפלגת החוק והצדק בפולין ערכה מספר רפורמות בבית המשפט כדי להשתלט עליו ובשנה שעברה הוסיפה לזה חוק שמאפשר להעניש שופטים שיפסקו בצורה "פוגעת" או "מזיקה".

פופוליסטים נוספים כמו ארדואן, פוג'ימורי ועוד ערכו רפורמות דומות.

מניעת ביקורת והשתלטות על התקשורת

פופוליסטים פועלים להשתלט על התקשורת כדי למנוע ביקורת על השלטון שלהם. מחד, הם תוקפים את התקשורת כדי לצמצם את אמון הציבור בה, להחליש אותה ולאפשר למקורבים להשתלט עליה.

- רפאל קוריאה, עשה שימוש בשליטה שלו על השופטים וזכה בתביעה על סך 40 מיליון דולר כנגד הבעלים והעורך של אחד העיתונים המובילים, EL UNIVERSO, על מאמר מערכת תחת הכותרת "הדיקטטור". המהלך הביא לריסון דרמטי של תקשורת ביקורתית נגדו.

- ארדואן עשה מהלך אחר, הממשלה קנסה ב-2009 את קונגלומרט התקשורת של דוגאן יאיין, ששלט במחצית מגופי התקשורת במדינה, ב-2.5 מיליארד דולר על העלמות מס (סכום שגבוה מהשווי של התאגיד). דוגאן נאלץ למכור את רוב האימפריה שלו, וארדואן ווידא שהרוכשים יהיו תומכי הממשלה.

- פוטין עשה מהלך דומה נגד ולאדימיר גוסינסקי, ששלט ברשת טלוויזיה עצמאית NTV, שנחשבה ביקורתית כלפי המשטר. הוא נעצר באשמה של "הלבנת הון" ומכר את הרשת בתמורה לשחרורו ממשפט, ועזב את רוסיה.

- צ'אבס יזם חקירה על אי סדרים פיננסיים של ערוץ הטלוויזיה GLOBOVISION בבעלות גיארמו זולואגה, שהביאה לעזיבתו את ונצואלה כדי להימנע ממאסר, ובהמשך למכירת ערוץ הטלוויזיה לאחד ממקורבי המשטר. לאחרונה כתבתי כיצד מודי עשה זאת לכלי התקשורת בהודו.

במקביל, חלקם מחוקקים באופן שירסן ביקורת בכלל. בפולין יש חוק שאוסר על דיווח באופן שפוגע באינטרסים של האומה (שהם כמובן שהאינטרס של המפלגה השלטת), כך גם בהודו.

בנוסף, הם טוענים שהתקשורת מוטה ולא אובייקטיבית ומי ששולט בה זה האליטות הישנות. כדי "לרכך" את הצעדים שלהם, הם טוענים שזה נועד ליצור איזון ואובייקטיביות.

תקשורת ישירה עם האזרחים

אחד מאמצעי הלחץ שפופוליסטים מפעילים על התקשורת הוא הקמת ערוצי תקשורת עצמאיים וישירים מול האזרחים, כך הם יכולים לשדר תעמולה מבלי להיות מעומתים עם עובדות. אורבאן "התראיין" לרדיו בכל יום שישי. צ'אבס אפשר לאזרחים להתקשר אליו בתכנית טלוויזיה. לרפאל קוריאה (אקוודור) ואבו מוראלס (בוליביה) יש תכניות טלוויזיה דומות.

מתקפה על ארגונים זכויות אדם (NGOs) והגבלתם

כיוון שארגונים אלה מדווחים על עוולות נגד אזרחים ופגיעה בזכויות אדם, פופוליסטים פועלים כדי לפגוע בהם. פוטין, אורבאן, מודי (ראו תמונה משמאל) ומפלגת החוק והצדק כולם טענו נגד ארגונים כאלה שהם "סוכנים זרים", ש"נשלטים ע"י מדינות עוינות". פעילים בארגונים כאלה מתוייגים כבוגדים. לבסוף, בהדרגה פופוליסטים מנסים להעביר חוקים להגבלת ארגונים כאלה – הטלת מס נוסף, הערמת קשיים בירוקרטיים והגבלת תחומי הביקורת.

[בתמונה משמאל: ראש ממשלת הודו, נַרֶנְדְרַה דַמוֹדַרדַס מוֹדי. התמונה אושרה לפרסום. GODL-India]

חשוב להדגיש: פופוליסטים שמגיעים לשלטון אינם הולכים מייד את כל הדרך, לא משתלטים על הדמוקרטיה, על בתי המשפט, לא מונעים ביקורת של התקשורת ולא אוסרים על פעילות ארגונים לזכויות אדם

תדמית דמוקרטית חשובה כיוון שזה עדיין כרטיס כניסה משמעותי בעולם המפותח. לכן לפופוליסטים חשוב לשמור על תדמית דמוקרטית ככל הניתן. לכן, הם יעשו רק את הצעדים ההכרחיים שיבטיחו את שלטונם. זאת הסיבה שפופוליסטים לא מתנגדים לחוקה ומוסדות, למעט אם אלה לא מאפשרים להם לייצג את העם. כאשר המוסדות הופכים למוסדות שלהם, פופוליסטים מקדשים את המוסדות ומקפידים לטעון נגד מבקריהם, על כך שאלה לא מכבדים את מוסדות המדינה.

מאדורו (ראו תמונה משמאל) עשה שימוש בבית המשפט העליון כדי להחליף 3 מראשי מפלגות האופוזיציה ולבטל את סמכות הפרלמנט, ותקף אותם על כך שאינם מכבדים את פסיקות בית המשפט. אחת הסיבות שלפופוליסטים חשובה תדמית דמוקרטית היא טענתם שהם אלו שמייצגים את העם.

[בתמונה: ניקולאס מאדורו, נשיא וונצואלה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY .0]

לפופוליסטים חשוב לקיים את הטקס רק אחרי שהם צברו מספיק כוח. אז הם ישנו את החוקה, ירחיבו את בית המשפט או יחליפו את השופטים, ואחרי שהם ישלטו והחוקה תתמוך בהישארותם בתפקיד, המוסדות והחוקה יהיו מקודשים. פופוליסטים מקדשים את חוקי המשחק אחרי שהם שינו אותם לטובתם, ויתקנו אותם בכל פעם שנדרש.

- אורבאן שינה את החוקה בהונגריה לפי רצון הרוב, מבלי לשתף את האופוזיציה, וגם לא הביא אותה למשאל עם. החוקה החדשה מבטיחה לו רוב בפרלמנט גם אם יפסיד בבחירות.

גם צ'אבס כתב את החוקה באופן שרוב של 60% יבטיח לו 90% מהמושבים באסיפה המכוננת.

חוקות של פופוליסטים נועדו להחליש את הכוח של היריבים, במקביל לחיזוק כוחם, אבל החוקות של פופוליסטים מאפשרות תחרות מסויימת כדי שהם לא ייתפסו לא דמוקרטיים לחלוטין.

דמוקרטיה א-ליברלית

בגלל החשיבות של הטיקט הליברלי, פופוליסטים מכנים עת עצמם באופן כזה.

- ויקטור אורבאן (ראו תמונה משמאל) היה הראשון לעשות בזה שימוש מחודש בנאום שנשא בשנת 2014.

- זה מאפשר לאורבאן, מאדורו וארדואן לטעון שמדינתם עדיין דמוקרטיה.

[בתמונה משמאל: ויקטור אורבאן - "האפשרויות לפנינו ברורות לחלוטין"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

מקור הביטוי בשנות ה-90 אחרי קריסת ברה"מ, שבמערב הגדירו מדינות שבהן נערכות בחירות חופשיות, אבל עדיין לא מיושם "שלטון החוק" ואין בלמים ורסנים על המשטרים, כך שהדמוקרטיה אינה "יציבה ומובטחת".

אבל, בזמנו הכינוי נועד לשלב המעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה שעבר על מדינות מזרח אירופה, פופוליסטים עושים בזה שימוש כדי לטשטש את הצעדים האנטי דמוקרטיים שהם עושים. נטען כי צריך למנוע מהם את היכולת לעשות שימוש במונח הזה, כיוון שאם אין ביקורת של עיתונאים על השלטון, ואין לאופוזיציה יכולת להציג דיעה מנוגדת בצורה חופשית ורצינית, אז אין תחרות הוגנת בין הדיעות, שזה הבסיס לדמוקרטיה.

מילת סיום

למי שסבור שהפוסט הזה נכתב על בסיס הנעשה בישראל או בהתייחס לדונלד טראמפ, רוב מוחלט של המאמרים האקדמיים שמהווים את הבסיס לפוסט הזה נכתבו לפני עליית טראמפ לשלטון ולפני בחירות 2015 בישראל.

בחלק השלישי אעסוק בסיבות לצמיחת הפופוליזם, ובעקרונות יסוד, כיצד צריך לנהוג עם פופוליסטים.

[לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פופוליזם.

מקורות והעשרה

Müller, J.W., 2017. What is populism?. Penguin UK.
Saward, M., 2006. The representative claim. Contemporary political theory, 5(3), pp.297-318.
Urbinati, N., 2019. Political theory of populism. Annual Review of Political Science, 22, pp.111-127.
Acemoglu, D., Egorov, G. and Sonin, K., 2013. A political theory of populism. The Quarterly Journal of Economics, 128(2), pp.771-805.
Zúquete, J.P., 2008. The missionary politics of Hugo Chávez. Latin American Politics and Society, 50(1), pp.91-121.
https://monthlyreview.org/2010/07/01/ii-twenty-first-century-socialism/#n58
De la Torre, C., 2010. Populist Seduction in Latin America. Ohio University Press.
Moffitt, B., 2015. How to perform crisis: A model for understanding the key role of crisis in contemporary populism. Government and Opposition, 50(2), pp.189-217.
The roller‑coaster ride of the Hungarian administrative elite: politico‑administrative relations in east‑central Europe