[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 460273 לאתר Pixabay]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר 'מידה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר] [לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן]

יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.

[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]

*  *  *

הטענה כי הרוב היהודי מצטמק שגויה ומתבססת על הדרה שרירותית של כ-400 אלף יהודים (לפי חוק השבות) מכלל הציבור היהודי, על התעלמות מרוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים ועל נתונים מופרכים של הרשות הפלסטינית, המתקבלים על ידי הממסד הישראלי ללא בדיקת-נאותות, כפי שמתועד בנתונים הבאים.

תנופה דמוגרפית יהודית

כפי שעולה מנתוני הלמ״ס שפורסמו בחודש מרץ 2021, בשנת 2020 עמד מספר הלידות היהודיות על 134,866, עלייה של 68 אחוזים משנת 1995 (80,400), לעומת מספר הלידות הערביות בשנת 2020 שעמד על 42,435, עלייה של 16 אחוזים בלבד מ-1995 (36,500). ב-2020 אף היוו הלידות היהודיות 76 אחוזים מכלל הלידות בישראל, לעומת 69 אחוזים שהיוו ב-1995. בתוך כך שיעור הפריון, כלומר מספר הלידות לאישה, במגזר החילוני נמצא בעלייה ב-25 השנים האחרונות, בעוד הפריון החרדי נמצא בנסיגה מתונה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

בניגוד לשאר מדינות העולם, שיעור הפריון בישראל ממשיך לעלות למרות התרחבות האוכלוסייה העירונית, שדרוג רמת החיים והחינוך, השתלבות הנשים בשוק העבודה (מקום שני בעולם אחרי איסלנד) ועליית גיל הנשואין.

בשנת 1969 היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות משיעור הפריון היהודי. בשנת 2015 השתוו שיעורי הפריון הערבי והיהודי על 3.13 – ביטוי להִתְמַעַרְבוּת הפריון הערבי עם שדרוג מעמד האישה הערביה, השתלבותה במערכת החינוך ושוק העבודה, עליית גיל הנשואין וקיצור שנות הפריון. ב-2019 אף התרחש מהפך, כשעמד שיעור הפריון היהודי על 3.09 לידות לאישה (3.27 כאשר האב הוא יליד הארץ), לעומת שיעור הפריון הערבי שעמד על 2.98.

הגידול בפריון היהודי נובע מרמה גבוהה יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קיבוצית, תחושת סכנה קיומית וצמצום ההפלות.

בשנת 2020 היו 42,442 פטירות יהודיות, בהשוואה ל-31,575 פטירות שהיו בשנת 1996 – גידול של 34 אחוזים המלמד על התרחבות האוכלוסייה הצעירה. אולם באותה שנה היו 6,261 פטירות ערביות בהשוואה ל-3,089 בשנת 1996 – גידול של 103 אחוזים המלמד על התרחבות האוכלוסייה המזדקנת. תוחלת החיים של ערביי ישראל (78 לגברים, 82 לנשים) דומה לזו של ארה״ב וגבוהה מכל מדינה מוסלמית אחרת.

ב-2020 עמד היקף הפטירות היהודיות על 31 אחוזים מהיקף הלידות, בהשוואה ל-40 אחוזים בשנת 1995 – תסמין של אוכלוסייה צעירה יותר. מנגד, ב-2020 עמד היקף הפטירות הערביות על 15 אחוזים מהיקף הלידות, בהשוואה ל-8 אחוזים בשנת 1995 – תסמין של אוכלוסייה זקנה יותר.

מאז 1995, המגמה הדמוגרפית יצרה תשתית של אוכלוסייה יהודית צעירה ורוח-גבית לפריון גבוה בדור הבא. רוח-גבית דמוגרפית זו מאופיינת גם על ידי מאזן הגירה חיובי, הכולל את המשך העלייה וצמצום ה״ירידה״ מהארץ: בשנת 1990 נוספו 14,200 ״יורדים״ (יהודים וערבים), לעומת תוספת של 7,000-6,000 בלבד בשנים האחרונות. ניתן רק לקוות שממשלת ישראל תחזיר את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי ותממש את פוטנציאל 500,000 העולים מצרפת, מערב אירופה, ברה״מ לשעבר, ארגנטינה וארה״ב ב-10-5 השנים הבאות.

ספירה כפולה והתמערבות הדמוגרפיה הערבית

כ-500 אלף ערבים השוהים בחו״ל למעלה משנה, רובם מיהודה ושומרון, כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהלי הדמוגרפיה המקובלים. בשנת 1997 הודיע ראש הלמ״ס הפלסטיני על הכללת 325 אלף תושבי חו״ל במפקד, וב-2004 תיעדה ועדת הבחירות הפלסטינית 400 אלף תושבי חו״ל. בעקבות לידות המתרחשות בחו״ל, מספר זה גדל בהתמדה.

350 אלף ערביי ירושלים נושאים ת.ז. ישראלית, ולכן כלולים במפקד האוכלוסים הישראלי, אך גם כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני (ספירה כפולה). גם מספר זה גדל בהתמדה עקב לידות. בנוסף, למעלה מ-100 אלף ערביי וערביות יהודה ושומרון (במיוחד) ועזה נישאו לבני זוג מערביי ישראל, קיבלו ת.ז. ישראלית וכלולים גם במפקד האוכלוסין הישראלי וגם בזה הפלסטיני (ספירה כפולה). גם מספר זה גדל בהתמדה, כאמור, עקב לידות.

משנת 1997, היגרו מיהודה ושומרון כ-350 אלף ערבים, אך לא נגרעו על ידי הרשות הפלסטינית, המתכחשת לתופעת מאזן ההגירה השלילי (היקף יציאות עולה על כניסות) המאפיינת את ערביי יהודה ושומרון לפחות מאז הסיפוח הירדני בשנת 1950 (כ-15 אלף בשנה, נכון לממוצע השנים האחרונות). את נתונים אלה, כפי שמדווחים על ידי רשות האוכלוסין וההגירה המתעדת יציאות וכניסות בכל מעברי הגבול היבשתיים, אוויריים וימיים, ניתן לראות בטבלה הבאה:

מאזן ההגירה הערבת השלילית

בדו״ח הבנק העולמי מחודש ספטמבר 2006 תועד ניפוח מלאכותי של 32 אחוזים בנתוני הלידה של האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ועזה. בעוד שדיווחה הרשות הפלסטינית על גידול של 8 אחוזים, בבנק העולמי תועדה דווקא ירידה של 24 אחוזים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Greyerbaby לאתר Pixabay]

הנתונים אף מצביעים על התמערבות דרמטית שך שיעור הפריון הערביים – מתשע לידות לאשה בשנות ה-60, ל-3.02 לידות בשנת 2021, כך לפי תיעוד ה-CIA World Factbook, הנוטה להדהד את נתוני הרשות הפלסטינית. ההתמערבות ניזונה בין השאר ממעבר סוחף מהכפר אל העיר (70 אחוזים כפריים ב-1967, 77 אחוזים עירוניים ב-2021), עלייה בגיל הנישואין של הנשים (מגיל 15 ל-22), שימוש גורף באמצעי מניעה (כ-70 אחוזים, מקום שני בעולם המוסלמי לאחר מרוקו) וקיצור תקופת הפריון (מגיל 15-55, לגיל 23-45). כמו כן, כיום הגיל הממוצע של ערביי יהודה ושומרון הוא 22, לעומת הממוצע בשנת 2005 שעמד על 18.

התמערבות שיעור הפריון מאפיינת את כל מדינות האסלאם, להוציא את מדינות התת-סהרה: ירדן, בעלת שיעור פריון דומה ליהודה ושומרון – 3 לידות לאשה; איראן – 1.93 לאישה; סעודיה – 1.95; מרוקו – 2.29; עיראק – 3.32; מצרים – 3.23; תימן – 3.1; איחוד האמירויות – 1.65; וכן הלאה.

משיקולי מאבק כוחות והיבטים כספיים, מצמצמים הפלסטיניים את דיווחי הפטירה, כפי שמלמדים דיווחים מתקופת המנדט הבריטי. הדבר יוצר מצבי אבסורד, כמו למשל את ילידי שנת 1845 שנכללו במפקד האוכלוסין של שנת 2007. לפי התיעוד הנ״ל, מספר ערביי יהודה ושומרון עומד כיון על 1.5 מיליון – 50 אחוזים מהנתון הרשמי.

השורה התחתונה

בשנת 1897 עמד המיעוט היהודי בשטח המשולב של שומרון, יהודה ו״הקו הירוק״ על 9 אחוזים בלבד. ב-1947, חמישים שנים מאוחר יותר, עמד מיעוט זה על 39 אחוזים. ב-2021 קיים רוב יהודי של 68 אחוזים – 7.3 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי ״הקו הירוק״ ו-1.5 ערביי יהודה ושומרון – הנהנה מרוח גבית של פריון, מאזן הגירה חיובי ופוטנציאל של גלי עלייה, הממתין לממשלה שתמנף אותו.

התנופה הדמוגרפית הנ״ל התרחשה עקב מדיניות עלייה פרו-אקטיבית של הנהגת היישוב היהודי שהונחתה על ידי החזון הציוני, שהבינה שגיבוש רוב יהודי מוצק הוא אתגר רב-דורי, וכמו הרצל ובן גוריון – לא נרתעה מתחזיות דמוגרפוביות של הממסד הדמוגרפי והסטטיסטי.

בניגוד לתובנה המקובלת ולְהערכות ותחזיות הממסד האקדמי, פוליטי, ביטחוני ותקשורתי, המהדהדים את נתוני הרשות הפלסטינית ללא בדיקת נאותות, לא קיימת פצצת זמן דמוגרפית ערבית; כן קיימת רוח-גבית דמוגרפית יהודית חסרת תקדים.

[לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן]