[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.
* * *
במרבית מדינות העולם הדמוקרטיות ניהול סיכונים אינו התפקיד החשוב ביותר של ראש הממשלה, האיש החשוב בניהול המדינה. גם במדינת ישראל, יש לראש הממשלה עוד עשרות תפקידים נוספים כגון:
- ניהול ישיבות הממשלה;
- ניהול ועדות השרים החשובות יותר: הקבינט המדיני/בטחוני, ועדת השרים לנושאי כלכלה וכד';
- ניהול הקואליציה בכנסת;
- מעורבות חשובה במדיניות ובהתנהלות של שירותי הרווחה והבריאות, מדיניות האוצר, החוץ, הביטחון, ביטחון הפנים, התשתיות, ההתיישבות ועוד;
- קשר שוטף עם הציבור ומעצבי דעת הקהל, ניהול והשתתפות בטקסים, ניהול מפלגת השלטון ועוד.
בתחום יחסי החוץ, מחויב ראש הממשלה ביצירת קשרים עם המנהיגים החשובים בעולם ובטיפוחם; שהרי, ללא תמיכה בינלאומית תתקשה ישראל להשיג את יעדיה.
בישראל, ראש הממשלה הוא האחראי הראשי בתחום ניהול הסיכונים של המדינה, לטוב ולרע
זו להערכתי המטלה הכבדה ביותר המוטלת עליו; שנגזרת מהמצב הגיאופוליטי המורכב של מדינת ישראל; והיותה של ישראל וילה בג'ונגל מוסלמי נפיץ.
בתחום הביטחוני, ראש הממשלה הוא האחראי הישיר (ולא שר הביטחון) על ארבע גופים ביטחוניים, חשובים ורבי עוצמה, הממוקמים במשרד ראש הממשלה; שמבצעים כל העת פעילות ביטחונית גדולה, חשובה; ולעיתים גם מסוכנת ומסכנת חיים; הן הרמה הטקטית; והן ברמה האסטרטגית.
- המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
- שירות הביטחון הכללי;
- הועדה לאנרגיה אטומית;
- המועצה לביטחון לאומי.
- ניסיון החיסול של חאלד משעל, ראש החמאס (ראו תמונה משמאל) בירדן, כישלון שהביא לסיכון היחסים המיוחדים והחשובים מאוד עם ירדן ולשחרור השייך אחמד יאסין מייסד ארגון החמאס.
- כך גם ההחלטה על מבצע אנטבה לחילוץ מאות החטופים באוגנדה, זו החלטה של יצחק רבין שהצליחה; אבל, יכולה הייתה גם להיכשל. כישלון הזה היה כולו של של ראש הממשלה; וייתכן שהיה מאלץ אותו להתפטר. יצחק רבין בשעתו גם הודה בכך.
[בתמונה: לוחמי צה"ל עם שובם ממבצע אנטבה. התמונה: דובר צה"ל]
ניהול הסיכונים שבאחריות ראש הממשלה מתחלק לשני נושאים עיקריים:
- הרמה הטקטית: יש לדעת כל פעילות ביטחונית חשובה מחייבת את אישורו האישי של ראש הממשלה. לא תבוצע פעילות כזו שלא באישורו האישי, כך מאז ימי שלטון דוד בן גוריון.
- הרמה האסטרטגית: לפעילות ארוכת טווח או קצרת טווח של ראש הממשלה יש השלכות כבדות משקל על עימות צבאי, קצר או ארוך. לדוגמה:
- ללא תמיכתו (המסויגת אמנם) של ראש הממשלה דוד בן גוריון בברית הנרקמת בין צרפת, בריטניה וישראל; וללא הכרעתו, לא הייתה יוצאת ישראל למערכת סיני.
- האופן שבו אפשר ראש הממשלה לוי אשכול לבנות את צה"ל לקראת מלחמת ששת הימים, היא שאפשרה את הניצחון במלחמה;
- האופן שבו אפשר ראש הממשלה לוי אשכול למערכת הביטחון לאתגר שוב ושוב את הסורים באזור המפורז;
- האופן שבו כפה ראש הממשלה לוי אשכול את ההמתנה הפופולרית ערב מלחמת ששת הימים; אפשרה לצה"ל להיכנס למלחמה בשיא כוחו וביזמתו; והביאה את המומנטום שגרם לניצחון.
- החלטת ראשת הממשלה, גולדה מאיר, שלא לסגת למעברי הגידי והמיתלה ולא לאפשר למצרים לפתוח את תעלת סואץ; אילצה את המצרים להילחם במלחמת יום כיפור ב- 1973;
- החלטה שונה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, בסוגיית המכה המקדימה; או גיוס פומבי של מילואים, הייתה משנה את פניה של מלחמת יום הכיפורים.
- הכרעתו של אהוד אולמרט על מלחמה בלבנון בקיץ 2006, ללא מטרות מלחמה ריאליות וכשצה"ל אינו מוכן, הביאה לפיאסקו המוכר שהסתיים בהדחת רמטכ"ל ואלוף פיקוד; ובהחלפת שר הביטחון.
- האובססיה של בנימין נתניהו בתחום חיסוני הקורונה 'עשתה את ההבדל' בין ישראל למדינות אחרות. אחרת, הייתה ישראל משתרכת בתור עם כל יתר המדינות ומתחסנת טיפין טיפין, על ההשלכות המשקיות והחברתיות הכרוכות בכך.
[להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן][להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
לסיכום
ניהול סיכונים הוא תפקידו החשוב ביותר של ראש ממשלת ישראל. נכון: יש יועצים רבים, חברים ותומכים; אבל, כפי שאמר בשעתו יצחק רבין ז"ל בתפקיד הזה, בסוף התהליך אתה לבד (ראו כרזה למטה).
וצריך לומר דבר נוסף: קבלת החלטות (Decision-making) היא פעולה שחשיבותה אכן עצומה, אבל תוצאותיה מתגלות רק בדיעבד, בעתיד! מכאן, שבתהליך קבלת ההחלטות, מובנה מרכיב גדול וקריטי של אי וודאות! מכאן, שלמרות המומחים והדיסציפלינות הרבות שמתפתחות בתחום זה, זהו בעצם הימור!
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
[מקור התמונה: סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א / אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית / CC BY 4.0]
אז את מי כדאי שנושיב 'ליד ההגה' של הרכב הענקי והבעייתי הזה?
מפתה מאוד לקבוע מסמרות: לומר שאנחנו חייבים אדם שיודע לנהל סיכונים ולקבל החלטות קשות; ושיצליח לזכות בהכרה בינלאומית... אבל איך יודעים מראש מי יצמח להיות אדם כזה; ומי אמר - שגם אם יהיה כזה - אכן יצליח?
- אנוואר סאדאת נבחר אחרי מות נאצר כמנהיג דווקא כי נחשב לחלש כי יריביו סברו שניתן יהיה לשלוט בו. גם הזירה הבינלאומית הוא נחשב 'ליצן' שמרבה לאיים; עד שמלחמת יום כיפור שינתה את התמונה.
- וינסטון צ'רצי'ל נחשב על ידי רבים בעולם הפוליטי הבריטי כבעייתי; ופזיז - כמקרה אבוד של כישלון מוכח; וגם שרד במזל בתפקידו בתחילת הקדנציה; אבל, הוא היה מזלה של בריטניה במלחמת העולם השנייה.
ומה אצלנו? בתרבות אסטרטגית (Strategic Culture) של ישראל, מנהיגים - צעירים ומנוסים כאחד - נהגו תמיד בפזיזות רבה ובחיפזון כאילו אין מחר... לעתים, די היה בכך כדי לחרוץ את גורך הקדנציה שלהם...
- יצחק רבין הגיע לכס הממשלה אחרי עזיבת גולדה מאיר בלתי מוכן; והקדנציה שלו הייתה מהגרועות בדברי ימי ישראל; אולם הוא למד, החכים וחזר בשל לתפקיד ראש הממשלה בקדנציה השנייה; מה שלא מנע ממנו להיכנס להימורי מדיניות, גם בה, בהסכמי אוסלו (גם לגבי עצם ההחלטה לחתום עם הפלסטינים; וגם בסוגיה עם מי חותמים: עם צעירי האינתיפאדה או עם הממסד המושחת בתוניס...).
- מנחם בגין נתן בקדנציה הראשונה שלו לשמחה ארליך לגרור אותו למה שכונה "המהפך הכלכלי" שכמעט ומוטט את ישראל מבחינה פיננסית; אבל הסכם השלום עם מצרים השאיר אותו בשלטון; מה שלא מנע ממנו להיכנס להימורי מדיניות, גם במלחמת לבנון הראשונה...
- לא היה מנהיג שסיבך את ישראל כל כך הרבה, בפרק זמן קצר כל כך, כאהוד ברק שדרכו אצה לו בלבנון, עד שהפקיר את צד"ל לגורלו; ונתן לחזבאללה, על מגש של כסף, את הניצחון התודעתי הגדול ביותר של גורם ערבי על היישות הציונית. גם מול הפלסטינים הפליא לעשות; ושוב, קוצר הרוח שלו סיבך את ישראל כהוגן בעימות המזוין נגד הפלסטינים. הקדנציה הקצרה שלו חרצה את גורלו כמנהיג ומיתגה אותו בעיני רבים, כאחד שאין לסמוך עליו בהנהגת המדינה (כשר ביטחון הוא זכה דווקא למוניטין טוב, בעיקר לאור כשלונו של עמיר פרץ, קודמו).
- אריאל שרון הימר בהתנתקות מעזה בקיץ 2005; והביא לבסוף להשתלטות חמאס על הרצועה, על השלכותיה הנמשכות... (אם לא היה פועל בחיפזון ומגבש קונצנזוס בינלאומי - וכסף בינלאומי - לפעולה, היה יכול להרוויח הרבה יותר; וליצור תהליך בריא יותר; שאולי היה שורד...
- אהוד אולמרט הימר בלבנון בקיץ 2006 והביא את ישראל למביכה שבמלחמותיה.
- הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו הייתה מביכה ורעה; והביאה לסילוקו מהתפקייד; אבל, הוא הצליח להפיק לקחים - גם שלו וגם של אחרים - להחכים ולחזור בשל הרבה יותר. אחד המאפיינים של שלטונו הוא הנטייה להימנע ככל יכולתו מהימורי מדיניות...
[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'איוולת בקבלת החלטות – כשל או טבע החיים?', לחצו כאן]
[התמונה היא צילום מסך]
בין אם יסיים בנימין נתניהו את הקריירה הפוליטית שלו עתה; ובין אם יזכה בכמה שנות שלטון נוספות, אין ספק כי צפויה לישראל בשנים הקרובות תקופה מורכבת, של חילופים בראשות הממשלה (ויתכן גם תקופות של זעזועים ושינויים תכופים ליד הגה השלטון); וברור גם שאין בנמצא מנהיג מנוסה שיתפוס את מקומו.
לא צריך להרחיק ראות כדי להבין שתנאי הפתיחה של מנהיג צעיר כזה יהיו קשים ומורכבים, כשהמזרח התיכון כבר נערך בשני גושים לקראת מלחמה אזורית קשה ומדממת. כוכבו עשוי לדרוך - מהסיבות הנכונות והלא נכונות כאחד - ובאותה מידה ובאותו אופן, גם לדעוך בהתאמה!
האם הוא יהיה האיש הנכון לישראל בשעה גורלית זו, מהקשות שידעה המדינה הצעירה שלנו?
[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
- טוכמן ברברה (1986), מצעד האיוולת, תל אביב: ספריית מעריב.
- פנחס יחזקאלי (2020), איוולת בקבלת החלטות – כשל או טבע החיים?, ייצור ידע, 28/2/20.
- פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
![[בתמונה: מלחמת לבנון השניה בקיץ 2006 - לפעילות ארוכת טווח או קצרת טווח של ראש הממשלה יש השלכות כבדות משקל על עימות צבאי, קצר או ארוך.... התמונה היא נחלת הכלל]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Idf_back_from_lebanon.jpg){kind=link}