[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AbsolutVision לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

מזמור ע' הוא קצר. הינה, שישה פסוקים:

א לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר ׃

ב אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי יְהוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָֽׁה ׃

ג יֵבֹ֣שׁוּ וְיַחְפְּרוּ֮ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲפֵצֵ֗י רָעָתִֽי ׃

ד יָשׁוּבוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֗ים הֶ֘אָ֥ח׀ הֶאָֽח ׃

ה יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹאמְר֣וּ תָמִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹהֲבֵ֗י יְשׁוּעָתֶֽךָ ׃

ו וַאֲנִ֤י׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֱלֹהִ֪ים חֽוּשָׁ֫ה־לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה יְהוָ֗ה אַל־תְּאַחַֽר ׃

בולטת תחושת הלחץ והדרישה מאלוהים לעזרה שלא תאחר.

• לעזרתי חושה
• חושה לי
• אל תאחר

נראה שהכותב במצוקה קשה והוא מבקש להזכיר לאלוהים את קיומו ודורש שיבוא לעזרתו במהרה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AbsolutVision לאתר Pixabay]

והפתיחה באה להזכיר. אלוהים צריך תזכורת? הוא לא זוכר לבד? נראה שהמשורר מרגיש "שכוח אל" ומבקש להזכיר לאלוהים את קיומו.

זה הזכיר לי אירוע תזכורת מספר בראשית (פרק ט'), רגע אחרי המבול, אחרי השמדת כל חי בעולם, בוקעת הקשת בשמים: טז וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ ׃

אלוהים צריך לראות את הקשת כדי לזכור את ברית העולם שכרת עם "כל נפש חי". מדוע אלוהים צריך לראות את הקשת כדי לזכור? הרי אי אפשר לפקפק ביכולת הזיכרון של אלוהים.

ההסבר שלי הוא פשוט ו"ירוק": כדי שתהיה קשת בענן צריכים להתקיים מספר תנאים בסיסיים:

• קיום אור;
• קיום מים;
• קיום יחס מסוים ומדויק ביניהם.

והרי לכם התשובה - האדם, האחראי על הקורה בעולם, צריך לדאוג שהתנאים למעלה יישמרו. אלוהים מעמיד תנאי לקיום הברית שלו - האדם ישמור על הטבע ובכך יבטיח את תמיכת האל. אלוהים מקים את "הירוקים".

[התמונות מובאות בשימוש הוגן. הכרזה: 'ייצור ידע']

נחזור למזמור שלנו: אז התזכורת שמבקש המשורר להעמיד בפני אלוהים, שמה את כל מבטחו של האדם באלוהים.

ולא רק תזכורת אלא גם דרישה למהירות תגובה. זה הזכיר לי את השיר "חושו אחים חושו" שאת מילותיו כתב הרב יחיאל מיכל פינס:

חושו, אחים, חושו,

נרימה פעמינו!

חושו, אחים, חושו,

לארץ אבותינו!

*

לא לנו המנוחה,

לא לנו המרגוע,

בארץ הקרוחה,

ושלטון האזרוע!

איזה הבדל – משורר מזמור ע' מחיש את אלוהים ואילו הרב יחיאל מיכל פינס מחיש את האדם (שיר מהמאה ה – 19!)

[תמונתו של הרב יחיאל מיכל פינס ניתנת לשימוש חופשי. היוצר אינו ידוע]

מול התזכורת לאלוהים עומד הצורך של האדם לזכור את חובותיו בעולם. מול החשת האל עומד הצורך של האדם לקחת גורלו בידו.

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]